>  >  > 

זינוק של אמונה - פרק י''ב

''זה לא קורה לי, זה פשוט לא קורה לי!!!!'' התחלתי לצרוח כאחוזת טרוף, תחושת קבס טיפסה מבטני במעלה גרוני ורוקנתי את קרביי לתוך הכיור.

''הרגעי ריבי'' רומי רכסה את מכנסיה וניגשה אלי.
''איכסססס, אל תגעי בי לעזאזל. בעצם מה אני אומרת, את בכלל לא בחורה, את שקר אחד גדול, אני אפילו לא יודעת איך לכנות אותך''.
רומי נסוגה ממני במהירות והרכינה ראשה.

''אני מצטערת אני...אה...'' ''מה קרה?'' קטעתי אותה. ''החתול בלע לך את הלשון? איך יכולת להונות אותי ככה? מה זה, איזשהו תרגיל?''
''זה ממש לא מה שאת חושבת, לא היה כאן שום תרגיל. את מוכנה לתת לי להסביר?'' ''את חושבת שיש הסבר יותר ברור מזה?'' הצבעתי לכיוון חלציה, איפה שלפני שניות מספר היטלטל איברה הרפוי אחרי שהתרוקנה.

''מה יש פה להסביר? אני בטחתי בך, אהבתי אותך ועכשיו מתברר שאת גבר. אלוהים אדירים...'' כיסיתי את פני בידי, מנסה לחסום את המראה שלפני ולעצור את החדר מלהסתחרר, נותנת לעצמי כמה שניות להתעשת. הרגשתי שעוד רגע אני מתפוצצת, בחיים לא הייתי אדם אלים אבל כל כך רציתי להחטיף לה שזה פשוט הפחיד אותי.

''אני מבקשת שתלך מפה, אני לא יכולה להסתכל עלייך'' אמרתי בארס.
''את לא באמת מתכוונת לזה'' נראה כי רומי ניסתה לשכנע את עצמה יותר מאשר אותי כי באותו רגע הייתי משוכנעת מידי.
''אוהו אני מתכוונת לזה! מה שעשית זה בלתי נסלח. אתה בטח מאוד שמח שהצלחת לעבוד עלי. מה רצית להשיג פה אה?!!'' שיניתי בכוונה את הדיבור ללשון זכר כדי לדרוך לה על היבלות, אם לא לפגוע פיזית אז לפחות להכאיב לה רגשית, כמו שהיא קרעה אותי לגזרים ברגע אחד.

''ריבי בבקשה...הרגעי, תני לי להשחיל מילה''. ''להשחיל? ניסוח מעניין. זה בטח מה שרצית למרות שמוזר לי, חשבתי שאנשים מ'סוגך' יעדיפו את המין ממנו הם בורחים, לא את זה שאליו הם משתנים. מה זה עושה אותך בדיוק? את לא לסבית אבל לא ממש סטרייטית. אני חושבת שאני מבינה טוב מאוד, אין מה לומר יותר, העובדות פרושות, או יותר נכון לומר, חשופות מול העיניים ותאמין לי שהייתי מוותרת על זה. איזו אירוניה...'' התחלתי לצחוק בהיסטריה בלתי מוסברת ''מכל הבחורות שהייתי איתן בקשר בסוף התאהבתי בבחור ולא סתם בחור אלא בשקרן הכי גדול שיש''. ''אני לא בחור'' רומי קטעה אותי בחדות. ''אני מוכנה לקבל הרבה גידופים ממך אך לא אסכים שתפני אלי כבחור כי אני לא מחשיבה את עצמי ככזאת''.

הסתכלתי עליה והרגשתי כאילו אני לא המשוגעת היחידה בחדר ''אז מה אתה קורא לדבר הזה שבין הרגליים שלך, מטוטלת?'' רומי גלגלה עיניה לנוכח העקיצה ''אני קוראת לכך טעות של הטבע'' עיניה התרככו ''ריבי, תשמעי אותי''. ''אני לא יכולה להסתכל עלייך, אתה מגעיל אותי. אני לא מאמינה שהתחלתי להתאהב בך'' דמעות החלו להיקוות בזוויות עיני.
''אני מבינה, אני אתן לך קצת זמן להתקרר ולחשוב. אפשר להתקשר אלייך עוד כמה ימים?'' הביטה בי בתחינה יותר משאלה.

אחרי כמה רגעי שקילה, העלבון וההשפלה הכריעו אותי.
''מצטערת, אני חושבת שעדיף שנסיים את הדברים פה לפני שיהיה קשה מידי. אני לא יכולה לקבל את זה, כנראה שגם לי יש את הקווים האדומים שלי. אני לא יכולה להתאהב בגבר''.
''אני מבינה. כנראה שגם הקהילה שלנו אינה חסינה בפני הוירוס הפובי. אני הייתי בטוחה שאם יש מישהו שיבין זו את, אני מבינה שזה שוק לגלות זאת ובמיוחד ככה אבל זה מה שהתכוונתי לדבר איתך עליו הערב. תאמיני שזה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה, יש סיפור ארוך מאחורי זה'' ''תאמין לי שזה לא כל כך ארוך'' ירדתי לשפל הכי נמוך בעקיצותיי ''אני לא רוצה לשמוע'' קטעתי אותה לפני שתפצה את פיה שוב. החומות נבנו ומיאנו להיסדק. כמו תמיד, כשיש מצב מאיים אני נסגרת הרמטית.

''את לא מוכנה אפילו לתת לי להסביר את עד כדי כך אטומה?'' היא הביטה בי כלא מאמינה.
''מה לעזאזל את..שיט'' סיננתי ''אתה, סליחה, קשה לי להתרגל, מתפלא? איך אתה מצפה שאני אגיב'' הסרקזם הפך לטבע שני עם כל מילה ''אתה שיקרת לי, הולכת אותי שולל ו...'' פתחתי עיני לנוכח ההארה שנחתה עלי פתאום. ''עכשיו אני מבינה למה לא רצית לשכב איתי כדי שלא אחשוף את השקרים שלך אה? חשבת שאם הזמן תוכל לפתות אותי ואז לתקוע אותי כמו גבר אה?''
''אוקי ריבי!'' עיניה ירקו אש ''אני רואה שהטרנסופוביה שלך מעוורת אותך וגורמת לך לאבד כל יכולת שיפוט כי את מתחילה לדבר לא לעניין ולא לשלוט על מה שיוצא לך מהפה אז אני אלך!!'' הרימה רומי את קולה בפעם הראשונה אחרי שגם גבולות הסבלנות וההשפלה נשברו אצלה.

''תלך, תלכי, מה שזה לא יהיה רומי!!!'' דחפתי אותה בדרך החוצה ''אם זה השם האמיתי שלך, נראה לי ש'שקרן' יותר מתאים לך לא??!!'' צעקתי לדלת שנטרקה בקול מחריש אוזניים.

נשענתי על הדלת כדי להחזיק את עצמי עד ששקעתי לרצפה, תרתי משמע, ואיבדתי את עצמי לדמעות שפרצו בכוח מלא.
''רומי...'' לחשתי, נותנת לדמעות לזרום בחופשיות. בוכה לעצמי על מה שאבד, על המרמה, על מה שיכול היה להיות.

''למה!!???'' צרחתי לאף אחד.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...