>  >  > 

מבטים

הוא ניפץ את הכוס על הקיר בכל הכוח.
''זה מה שאתה עושה כשאתה מתעצבן? לא חבל על הכוסות בבית?''
הוא הסתובב והופתע לראות את רן עומד מאחוריו עם חיוך ציני למדי.
''אה... זה אתה...'' הוא התיישב על המיטה.
''את כל הפורצלן שאמא הביאה לכבוד הדירה החדשה אתה שובר...''
''נשבר לי רן, נשבר לי...'' הוא התקפל בתוך עצמו ועצר את הדמעות.
''אף אחד לא אמר לך לא לקום וללכת אם זה מה שיעשה לך טוב... אם אתה כל-כך סובל לחיות איתי, אם אתה כל-כך סובל מהאהבה שלי, אם אני גורם לך סבל כל בוקר וכל לילה קח את הדברים שלך ולך, תברח מכאן! אני לא רוצה לעשות לאף אד רע ובטח לא לגבר שאני כל-כך אוהב...'' קולו רעד, הוא גם רצה לבכות, הוא לא רוצה שהוא ילך, רק המחשבה של לחיות בלעדיו כאבה לו.
''רן, לא רע לי איתך, אני אוהב אותך....'' הוא הדליק סיגריה.
''אז מה הבעיה ניב? מה אתה כל-כך סובל בזמן האחרון? למה אנחנו לא שוכבים ולמה אתה ממורמר? אני לא מכיר אותך יותר, אתה מתחבא בפניי ולא מספר לי מה קורה לך.''
''רן... אני אוהב אותך, אני נשבע לך, אתה הבנאדם היחיד שעושה לי טוב בכל העולם המזדיין הזה! אם אני אאבד אותך, מה שסביר להניח שיקרה, עדיף לי לאבד את עצמי...''
''מה ניב? מה כבר עשית שגורם לך לחשוב שאתה תאבד אותי?''
הוא שתק, הוא הידע שזאת הפעם האחרונה שהוא מביט בעיניו של רן מבלי לקבל מבט של רוצח בחזרה.

''היה לי סטוץ...'' הוא כבר לא יכל לעצור את הדמעות.
רן הביט בו כלא מאמין, הוא פקח את עיניו לרווחה כדי להיות בטוח שהגבר שהוא מביט בו, הגבר שאומר לו את זה עכשיו זה אכן הגבר שהוא אוהב. הוא לא מפגר, הוא יודע שבקהילה יש בגידות, הוא יודע איך זה עם גברים-מחפשים מין בכל חור ובגידות זה דבר נפוץ אצל ההומואים אבל הוא אף פעם לא חשב שזה יקרה אצלו. הוא היה מהגברים הרגישים, המונוגאמיים, אלה ששומרים אמונים והיה בטוח שכך גם ניב.
''תגיד משהו.'' הדמעות הציפו את פניו של ניב.

''מתי?''
''חד פעמי, טעות טראגית, משהו שלא היה צריך לקרות לעולם, רקדן במועדון הווקס. לפני ארבעה חודשים אבל זאת לא הבעיה...''
''זאת לא הבעיה?!?! זאת לא הבעיה?!!? ניב... יא חתיכת הומו, זאת לא בעיה, הא!?!?!?'' הוא צרח.
''לך תיבדק.''
''מה?!''
''איידס. לך תיבדק לאיידס, למרות שעשינו את זה עם קונדום, לך תיבדק.''
''למה?'' הוא בכלל לא עיכל את ההודעה על הבגידה אז עכשיו זה?!
''אני חולה רן, אני נשא.
זה הסיבה שאני לא שוכב איתך ולא נוגע בך כבר במעט חודש
''יא בן זונה!'' הוא צרח, ''גם מזדיין עם איזה רקדן במועדון הווקס וגם בלי קונדום? מה חשבת לעצמך יא חתיכת דגנרט?'' הוא חבט בראשו בקיר בחוזקה.
ניב משך אותו אליו וחיבק אותו והשניים בכו, ממש כמו סצנה באיזה סרט מרגש, סרט תורכי. רק שזה החיים.

שבוע לאחר מכן ניב ארז את חפציו ועזב את הדירה חזרה לבית ההורים.
שבועיים לאחר מכן לרן התבשר שהוא אכן בריא, בנס!

''רן היקר....
אני שמח לשמוע שלפחות את חייך לא הרסתי....
ההורים שלי לא יודעים, אף אחד לא יודע חוץ ממך.
הדרך הכי שפלה למות- מסטוץ, ואפילו סטוץ שלא היה כזה טוב....
אני קורע פה דפים בקצב בניסיון לכתוב לך מכתב שיגרום לך להבין כמה אני מצטער אוהב....
אני יודע שזה לא האיידס שלי ולא העובדה שכמעט הדבקתי אותך, זה מה שגרם לך להעיף אותי מחייך, אלא הבגידה. ולמען האמת אתה צודק....
אני מכיר אותך, אתה לא צריך להבהיר לי את זה יותר מפעם אחת כדי שאני אבין...
שלוש שנים מדהימות של אהבה היו לנו יחד ואולי עדיף לי למות עם הזיכרון שלך כזיכרון אחרון...
ואם אני אמות, אני אמות בידיעה שהאהבה לא מתה, אבל אני הרוצח של המערכת יחסים הזאת, ועל זה נידונתי למוות....
שלך... ניב!''

הוא חתם את המכתב שהיה רטוב מדמעות והלך לביתו של רן, לדירה שלהם.
''מה אתה עושה פה?'' רן פתח את הדלת, למרות הניסיון שלו להראות קשוח וכועס, בעיניו ראו שהוא השתוקק לחבק את ניב ולאהוב אותו כל חייו עם איידס או בלי. ניב ליטף את רן בפניו ועצם את עיניו, הוא נתן לעצמו להתמכר למגע עורו שהטריף אותו כל פעם מחדש.
''אני אוהב אותך...''
שוב הדמעות הציפו את עיניהם והם התנשקו בלהט, ממש כמו בסרט תורכי, כאלה שרן היה צוחק עליהם.
''די ניב, לך מפה.''
''באתי רק לתת לך את זה.'' הוא הושיט לו את המכתב.
''תלך מפה!''
''אני אוהב אותך, אתה יודע את זה...'' הוא הביט בעיניו בפעם האחרונה והלך. הוא ידע שיותר לא יתראו.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...