>  >  > 

זינוק של אמונה - פרק ו'

הערב עבר בנעימים. קצת שיחה קלילה על הא ועל דא, קצת הקנטות וצחוקים עם אורטל. רומי, למרות החששות שלי ושלה, עמדה יפה בחקירות של אימא.
במהלך הערב, אימא הפתיעה עם בשורה על הגבר שאיתו היא יוצאת.
מסתבר שאימי לא טמנה ידה בצלחת, היא הייתה עם חברה במסיבת פנויים-פנויות של גילאי 40-50 ויצאה משם עם מספר טלפון ודייט.
אני מאוד שמחה בשבילה. 5 שנים היא הייתה לבד אחרי מותו הטראגי והפתאומי של אבא בתאונה והיה עצוב לי לראותה לבד, סוף סוף היא ממשיכה הלאה.

לאחר הבשורה של אימא, ראיתי שאורטל שקטה מידי והבנתי למה, הבנתי אותה. היא בכל זאת קטנה ממני בכמעט 7 שנים וכנראה שהילדה הקטנה אצלה יותר קרובה לשטח. קשה לה לקבל את העובדה שאימא ממשיכה הלאה וכמובן קיים הפחד שאותו גבר או גבר אחר יהיה 'תחליף אבא'. רשמתי לעצמי בראש לתפוס איתה שיחה אפילו הערב בהזדמנות הראשונה שתקרה בדרכי על העניין כדי שזה לא ירתח מתחת לפני השטח ויגרום לעוינות בינה ובין אימא.

הארוחה הסתיימה, רומי התעקשה לעזור לנו לפנות את הכלים ולסדר הכל חזרה. אני, שהחלטתי לנצל שעת כושר, שלחתי את אימא ורומי לסלון כדי שאוכל לשוחח עם אורטל.

''אני ואורטל כבר נדאג לקפה ולעוגה''. ''את בטוחה שאת לא צריכה עזרה?'' רומי הביטה בי במבט שואל. ''לא, זה בסדר חמודה'' וכשאימא יצאה מהמטבח ואורטל בדיוק פתחה את המקרר, ניצלתי את ההזדמנות ללחוש לה ''אני רוצה להחליף כמה מילים עם אורטל'' ונשקתי לה על הלחי. ''אין בעיה, תצעקו אם תצטרכו משהו''.
''אל תדאגי'' אורטל תרמה לשיחה ''כשאני והעוגה של ריבי ביחד, זה סיפור אהבה מהסרטים ואנחנו לא צריכות שום שותפים'' היא קרצה לי. ''ואני פה כדי לוודא שיישאר משהו לשאר'', קרצתי בחזרה לאורטל. רומי נענעה בראשה בבדיחות הדעת ויצאה.

''אז אורטלו'ש, מה העניינים?'' התחלתי בשאלה טיפוסית. ''רגיל, את יודעת, שמינית, בגרויות, לא משהו יוצא דופן למה?'' היא צמצמה את עיניה בחשדנות. שיט, היא תמיד ידעה לקלוט אותי, אין ברירה, צריך לשים הכל על השולחן. ''לא, סתם, נראית לי קצת שקטה, במיוחד כשאימא דיברה על הגבר החדש בחייה. לפי מבע עינייך, הנושא אינו חדש לך''. ''הוא לא 'הגבר החדש בחייה', הם בקושי מכירים, אבא היה הגבר של חייה''. ''את מבינה שעברו כבר 5 שנים והיא חייבת להמשיך הלאה, את רוצה שהיא תהיה בודדה?'' ''אני איתה, היא לא לבד...'' ''ועד מתי את תהיי איתה?'' קטעתי אותה, ''את כבר בת 17 וחצי, עוד מעט צבא, טיול, לימודים והחיים האמיתיים ומה יהיה איתה?'' היא הייתה שקטה, עם הגיון לא מתווכחים והיא ידעה זאת.

חיכיתי עוד מספר שניות, נותנת למילים לשקוע.

''חוץ מזה'' הוספתי כדי לסגור את הגולל על מסכת הטיעונים שלי, ''עם כל הכבוד, ויש כבוד'' חיקיתי את טל פרידמן מ'ארץ נהדרת' כדי לנסות להקל על הכובד ששרר באוויר, אורטל גיחכה, ''ילדים הם לא תחליף לזוגיות ואני בטוחה שבחורה אינטיליגנטית כמוך יודעת זאת'' אמרתי ברכות, יודעת שהמילים הללו אינן קלות לשמיעה, אך מישהו צריך לעשות את ה'עבודה השחורה'.

אורטל הסתובבה עם הגב אלי ואני ידעתי, לפי איך שכתפיה רעדו, שהיא נלחמת בדמעות. ליבי נחמץ לראותה כה שבורה, שתינו אהבנו והערצנו את אבא אבל לה היה קשר מיוחד איתו, היא תמיד הייתה 'הילדה של אבא'.

הלכתי אליה והקפתי את גווה הצנום מאחור בשתי ידי, רוצה להראות לה בלי מילים שאני פה בשבילה והיא הסתובבה בזרועותיי, קברה את פניה בכתפי ובכתה.

דמעות נצצו בעיני בגלל כאבה ובגלל תמונות שעלו במוחי על אבא. עד היום כשאני חושבת עליו, יש לי את אותה תחושה כמו אחרי קוביית שוקולד מריר; מתיקות חזקה עם מרירות שנותרת בפה גם אחרי שהיא נמסה. למרות הזיכרונות והסנטימנטים, כואב לי לחשוב שככה הסתיימו חייו, זה כל כך לא הוגן.

''אני יודעת שאת צודקת, את לא מחדשת לי שום דבר אבל כנראה הייתי צריכה מישהו שיגיד לי את זה ואימא פחדה'' היא קטעה את מחשבותיי. ''אל תחשבי שאני כל כך השתוקקתי לומר לך את הדברים האלו, גם לי לא קל ובכלל, להיות האחות הגדולה זה ג'וב שדורש הרבה אחריות והתשלום, על הפנים'' היא צחקה ואני שמחתי להעלות חיוך על הפנים המתוקות האלו ''אבל הגמול והסיפוק ממנה, אין כמותו'' הידקתי את אחיזתי בה.
''אני אוהבת אותך'' היא לחשה. ''גם אני אוהבת אותך, אחות קטנה, אני תמיד אהיה פה בשבילך''. נשארנו ככה חבוקות עוד מספר דקות ואז החלטתי שהגיע זמן לשינוי אווירה.

''מה דעתך שנצא מהדיכי ונלך לסלון לזלול עוגת גבינה?'' אורטל צייצה בהתלהבות ואמרה ''אני אקח את העוגה ואת תביאי את המגש עם הקפה''. הסתכלתי אליה וזיהיתי את המבט המתחכם. גם אני קולטת אותך סיס, חשבתי לעצמי ואמרתי ''שלא תעיזי לשנות שום דבר בקומפוזיציה של העוגה עד שנגיע לסלון אחרת את לא תקבלי'' איימתי והיא ישר התקפלה אך לא שכחה להציב תנאי משלה כדי לא להראות את חולשתה. ''טוב'' היא רטנה, ''אבל רק אם תדברי עם אימא על הטיול עם החברה כמו שהבטחת. אני אהיה ילדה טובה, בינתיים'' היא קרצה ואני הנהנתי לאות הסכמה ועם זה, הלכנו לסלון להצטרף לאימא ורומי שבטח תהו אם האדמה בלעה אותנו.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...