>  >  > 

אחוות גברים

ירח מלא בתוך ערפל הלילה נראה בשמיים. כלבים נובחים, חתולים רבים, צרצרים מצייצים וחיות רבות אחרות נשמעו ברקע אך לא באוזניי. אני ישנתי שינה עמוקה. את קול פתיחת הדלת לא שמעתי. את הצעדים בתוך ביתי שלי, הצעדים ההולכים ומתקרבים אל חדר השינה שלי, אל מיטתי – אותם לא שמעתי. כאשר יד אחת הושמה על פי, ארבע ידיים תפסו אותי בראש וארבע ידיים תפסו אותו ברגליים, התעוררתי. בקושי הספקתי לראות משהו כשעיניי כוסו טוב טוב ולא אפשרו לי לראות משהו. לא ראיתי כלום, נלקחתי ממיטתי, מביתי, באמצע הלילה, העירו אותי משינה עמוקה, הוציאו אותו מתוך הבית שלי ודחפו אותו לתוך ואן כלשהו. הרגשתי את הידיים שלהם שמות אותי בפינת הואן, הרגשתי את הואן מתחיל לזוז. הם לוקחים אותי לאנשהו. לאן? מה הם רוצים ממני? מה עשיתי? לפי הנשימות ולפי הקולות הבנתי כי לפחות ארבעה גברים נמצאים איתי מאחור. ניסיתי להקשיב לשיחותיהם, להקשיב לדבריהם, ואז הבנתי – הם חברי האחווה דלתא פגה גיי... 

אוקי, בואו נחזור כמעט שנה אחורה. בתום שירותי בצה''ל החלטתי שלא ללמוד בארץ אלא בחו''ל. ארה''ב הייתה הבחירה הראשונה ודי היחידה שלי מאחר והשפה הזרה היחידה שידעתי היא אנגלית. נרשמתי לכל מיני קולג'ים שהתאימו לי, לא משהו מיוחד, לא מהמפורסמים, כאלו שיספיקו לי ורק לי. התקבלי לקולג' נחמד בקליפורניה. כבר באוגוסט מצאתי דירה משלי (המעונות שהציעו שם לא היו לטעמי...) והתמקמתי. באוקטובר, בערך, החלו הלימודים. ידעתי שלימודים זה לא הדבר היחיד שמעניין אותי בעולם והחלטתי להצטרף לאיזה בית אחווה נחמד. הבעיה היא שהחלטתי על כך רק בסוף דצמבר ורוב בתי האחווה כבר קיבלו את המצטרפים החדשים. בין בתי האחווה שהיו מקבלים מצטרפים חדשים רק בחורף, בחרתי ללכת עם דלתא פגה גיי. לפני שנרשמתי, הייתי במסיבה במקום, היה מאוד נחמד. יש להם בירה בשפע, מוסיקה טובה, משחקי שולחן וטלוויזיה, בקיצור, ידעתי שאל המקום הזה רציתי להצטרף. 

במשך שלוש השבועות האחרונים, עברתי 'גיהינום'. מדי יום היו מוטלים עליי ועל כל האחרים שרצו להצטרף משימות משפילות ומדי יום נופו יותר ויותר גברים שרצו להצטרף. לפני יומיים נשארנו רק שלושה – שלושת האחרונים. אני (שמי ארז, דרך אגב), ג'ואי ואריק שנתחרה על כניסה לבית האחווה. לפני שהודיעו ששלושתנו נשארנו אחרונים, נתנו לכולנו הזדמנות לוותר. היינו חמישה גברים והנחתי שאני אהיה בין השלושה. רציתי להצטרף ולא עמדתי לתת לשום דבר לעמוד בדרכי ואין שום סיכוי שאני אוותר. בדיעבד, ייתכן שזאת הייתה טעות שלא לוותר. אבל... 

''שים את זה עליו!'', צעק אחד הגברים שהיו איתי בחלק האחורי של הואן. הרגשתי איך אני מולבש במכנסיים ובחולצה. אם לא ציינתי זאת עד עכשיו, לבשתי תחתונים כל הזמן, כי, מה לעשות, ככה אני ישן. על פי המרגש, המכנסיים היו ג'ינס והחולצה הייתה מין חולצת טריקו כזאת. 
''אנחנו עוד מעט מגיעים'', אמר לי אחד מהגברים. 
הבנתי כבר כי היום זה 'הגמר' – היום יקבע מי יצטרף אל האחווה. התחלתי להילחץ ולחשוב איזו השפלות יהיו הפעם. בשלבים קודמים היינו צריכים לרחוץ את המכוניות של כל חברי האחווה בתחתונים, לרוץ בתחתונים סביב הקמפוס שלו פעמיים באמצע יום הלימודים, לקבל בכבוד כעשרים ביצים הנזרקות ברצף עליי ועוד כל מיני דברים כאלו. המתח גבר בי כשהבנתי שנכנסו לשער הקולג' והייתי נחוש בדעתי לנצח היום. 

הואן חנה לפתע, הדלתות מאחור נפתחו והגברים בכוח משותף הוציאו אותי. הלכתי יחף על הכביש המוביל אל בית האחווה. הכביש היה מלא אבנים ונאלצתי לספוג את הכאב מבלי לדעת עוד כמה זמן יש ללכת. הוכנסתי אל תוך בית האחווה, אל 'הסלון' שלהם וקיבלתי הוראה מופרשת לעמוד. הבנתי כי אני האחרון להגיע וכי הושמתי באמצע. בשני צדדי היו ג'ואי ואריק אך אין לי מושג מי באיזה צד. אני כבר יודע כי האחווה מונה 27 חברים ואני הנחתי כי הם נמצאים בחדר, כרגיל. ראש בית האחווה, ג'ים, התחיל לדבר אלינו. 
''ברוכים הבאים אל הסבב האחרון של מסע ההצטרפות שלכם. בסוף ליל האימה הזה רק אחד מכם יזכה להצטרף אל האחווה והשניים האחרים יועפו מכאן בבעיטה. אם חשבתם שעד היום עברתם את שבע מדורי הגיהינום שלנו, אז תרשו לי להגיד לכם כי זה כלום. היום תסבלו פי 12 ממה שסבלתם עד היום. מישהו מכם מחליט לפרוש כבר עכשיו?'' 
שום ציוץ לא נשמע בחדר. כולנו נשארים. 

''אוקי, אני שמח שהחלטתם להישאר. תהיו מוכנים לגיהינום שבנינו עבורכם. נתחיל במבחני אמון'', אמר ג'ים. ''אמון הוא אחד הדברים החשובים ביותר באחווה. אתם צריכים לסמוך על חברי האחווה בכל עת ועכשיו תתחילו בלהפגין זאת''. 
שמעתי צחקוקים רבים ברקע, ידעתי שזה יהיה משפיל אך ידעתי גם שלא חשוב מה זה, אני אעמוד בזה. 
''לפני שנתחיל אני רוצה להזכיר לכם שני דברים. הראשון הוא שכל פעולה שאתם עושים, כל צעד שאתם לוקחים, כל פיפס שיוצא לכם מהפה וכל דבר שתעשו בדרך כזו או אחרת, אנחנו רושמים, אנחנו זוכרים ואנחנו לוקחים בחשבון כשאנחנו מחליטים את מי להעיף ומי יצטרף. הדבר השני – אני רוצה להזכיר לכם כשרק התחלתם לפני כמה שבועות את המסע הזה שלכם, אני אמרתי לכם שמבחינתו אתם כלום. אתם העבדים המושתנים והקטנים שלנו. כלבים פרטיים שעושים את פקודותינו. וכמו כל כלב, גם אתם צריכים עצם. ולכן, איפה שהוא פה בחדר נמצאת עצם. כל אחד בתורו יאלץ ללכת בחדר על ארבע ולחפש את העצם. ברגע שמצאתם את העצם – תפסו אותה בפה''. 

ג'ואי היה הראשון. שמעתי את קולות הצעקות של חברי האחווה כשהם מעודדים, צוחקים ונהנים לראות את ג'ואי הולך על ארבע ברחבי החדר, לא רואה כלום ומחפש אחר עצם. לאחר שג'ואי מצא את העצם ותפס אותה בפיו, הוא הוחזר אל מקומו, לידי. עכשיו הגיע תורי. ירדתי על ארבע והתחלתי לחפש בחדר, ממשש עם הידיים, מקבל הוראות הכוונה קלות משאר החברים בעוד הם צועקים 'כן, כלבון, בוא, בוא העצם פה, בוא'. הם קיללו, הם צחקו, הם נהנו. בעזרת ההכוונה שלהם מצאתי את העצם. ניסתי לתפוס אותה עם הפה אך היא הייתה חלקלקה וגדולה ובכך הקשתה על המשימה. תוך כדי שניסתי לתפוס אותה, הבנתי טוב מאוד איפה היא מונחת – על המפשעה של אחד מחברי האחווה ששכב על הרצפה ונהנה. כל חברי האחווה עמדו סביבו וצעקו עד שלבסוף הצלחתי לתפוס את העצם. תפסתי אותה בפה והפלתי אותה חזרה אל הג'ינס שממנו לקחתי אותה. הוחזרתי אל מקומי ואריק התחיל לחפש אחר העצם. לאחר שהוא סיים והוחזר למקומו ג'ים הודיע כי ג'ואי עשה את זה הכי טוב – בכמה שפחות זמן. 

''עכשיו הגיע הזמן לאמון האמיתי. עכשיו נבדוק האם אתם בוטחים בנו'', הודיע ג'ים. ''בעוד מספר שניות, אתם תטו את ראשכם לאחור, תפתחו את הפה ותקבלו את כל מה שיוכנס לשם. אסור לכם לזרוק את הפריטים החוצה''. אחד מחברי האחווה נעמד לצדי, לקח את ראשי לאחור ופתחתי את הפה. ''פריט מספר אחד'', הכריז ג'ים. סירופ שוקולד הוכנס בכמות די נדיבה אל תוך פי. ''לבלוע!'', הורה ג'ים ובלעתי את השוקולד הטעים. הפריט השני שהיה לבלוע היה חרדל. החרדל והשוקולד לא נתנו לי הרגשה טובה כל-כך, חשבתי שאני עומד להקיא אבל שלטתי בזה והייתי נחוש להצליח. הפריט הבא שהוכנס לתוך פי היה ביצה לא מבושלת – חבר האחווה שעמד לצדי שבר את הקליפה וזרק את הביצה ישר לתוך פי. סגרתי את פי ובלעתי את הביצה בסבל רב. הגיע הזמן לפריט הבא. אחרי השוקולד, החרדל והביצה הלא מבושלת חשבתי שאני אקיא עם יכניסו לי עוד משהו לפה. הפעם זאת הייתה סוכרייה על מקל. ג'ים הכריז ללקק אותה ולמצוץ אותה עד שיוציאו אותה מפינו. לא כל-כך נהניתי מהסוכרייה בגלל שהטעם שלה התערבב עם אלו שהיו קודם בפי והטעם היה פשוט בלתי נסבל. לאחר כשתי דקות הוצאה הסוכרייה מפי. 

''פריט מספר חמש'', הכריז ג'ים. בשניות הראשונות לא זיהיתי את מה שנכנס לי לפה אך אחר-כך הבנתי – היה זה לא אחר משאר זרג גברי לכל תפארתו. ''למצוץ!'', הכריז ג'ים. לא שהייתה לי ברירה אבל התחלתי למצוץ את הזין שנכנס לתוך פי בתנועות פנימה והחוצה. לא תיארתי לעצמי שהם יגיעו עד למקום כזה בהשפלות אך לא הקדשתי מחשבה רבה. המציאות היא שאני מוצץ זין בכדי להיכנס לאחווה ואם אלו התנאים, אני אמצוץ אותו הכי טוב מכולם. התחלתי להשקיע, לעבוד עם הלשון, לנסות למצוא את המקומות ששמעתי את חבר האחווה נאנח וגונח, ניסיתי לתת לו את המציצה הטובה ביותר שהוא קיבל בחייו. שמתי לב כי האיזור של הראש וקצת מתחתיו גורמים לו לאנחות והתעכבתי עם הלשון שם. 
''ברגע שתקבלו אל תוך פיכם את נוזל הזרע, תבלעו אותו!'', הכריז ג'ים. אחרי מה שכבר הוכנס לי לפה, אני בספק אם זרע יהיה כל כך נורא, אבל עדיף כבר לגמור עם זה. התחלתי לעבוד קשה יותר, שמעתי את חבר האחווה גונח בלי סוף, ליקקתי עם הלשון את הראש של הזין בעוד הוא מכניס ומוציא אותו מהפה שלי, מכניס אותו עמוק יותר ויותר, אני מלקק עוד ועוד, הזין חודר עמוק ועוד יותר עמוק, הלשון שלי נאבקת להגיע שוב אל הזין העומד לחדור אל תוך גרוני ואז זה הגיע – מטחי זרע עצומים נחבטו בתוך עורפי וזלגו למטה בגרון. בלעתי הכל, ליקקתי את הזין מהזרע שלא יהיו תלונות ותוך חצי דקה הזין יצא מפי. הרגשתי הקלה. 

חיכיתי עוד קצת זמן מבלי שנאמר משהו, שמעתי את חברי האחווה לוחשים ומדברים. ניסיתי להתעלם מהטעם המעורבב של הדברים שנכפו לתוך פי ובעיקר חיכיתי עד שאריק וג'ואי יסיימו למצוץ. לא שמעתי הרבה אנחות אבל בהחלט כשהן באו הן היו די חזקות. ''תעמדו ישר!'', שמעתי את ג'ים צועק לפתע ונעמדתי הכי ישר שיכולתי. ג'ים הכריז כי בשלב הזה, של האמון והמציצות, אני זכיתי. את האמת, לא הייתה הפתעה רבה, מצצתי מהלב ולא היססתי לרגע. ''אבל הסוף עוד רחוק'', מילותיו של ג'ים שברו את מחשבותיי והעבירו צמרמורת בכל גופי. ''ההשפלה עוד רחוקה מלהסתיים ועד הבוקר אני מבטיח לכם שלא תהיה שנייה אחת שבה יעלה חיוך על פניכם, לא תהיה שנייה אחת שאתם אפילו חושבים שאתם נהנים ועד הבוקר, אני וכל השאר פה נהיה מאוד מאוד שמחים''. 

''מבחן אמון אחד עוד נשאר לכם'', אמר ג'ים. ''חבר בבית האחווה סומך באמת ובתמים על אחיו לאחווה ולא מתבייש בפניהם. בעוד כדקה יעמוד ליד כל אחד מכם אחד מחברי האחווה וימסור לכם כוס חד-פעמית. כשאני אתן את ההוראה, אתם תורידו את הג'ינסים והתחתונים שלכם עד לקרסוליים, תמקמו בעזרת חבר האחווה את הכוס מתחת לזין שלכם ותשתינו לשם חצי כוס. מי שישתין וימלא מחצית מהכוס ראשון יחשב כאחד שסומך על חברי האחווה ולא מתבייש מהם''. המחשבות לא הפסיקו להציף את ראשי. עכשיו אנחנו אמורים להשתין? בסדר, בסדר, מובן, כמה שיותר השפלה, יותר מהנה בשבילם. בעוד אחד מחברי האחווה נעמד לצידי, הכנתי את השריר המסויים כדי שכאשר תינתן ההוראה, אני אתחיל להשתין. לא הייתי צריך לדאוג בקשר לכמות השתן, כרגע זה אמצע הלילה ובדרך כלל אני קם להשתין באמצע הלילה כך שלא תהיה בעיה. חבר האחווה שעמד לצידי הושיט לי כוס חד-פעמית. אחזתי אותה ביד אחת, היד השנייה שלי הייתה מוכנה לפרום את הג'ינס והתכוננתי. 

''התחילו!'', צעק ג'ים. ביד הפנויה שלי פתחתי את כפתור הג'ינס, הורדתי את הרוכסן, תפסתי את הג'ינס והתחתונים ביחד והורדתי אותם אל הקרסוליים. בגלל שפעלתי רק ביד אחת, ההורדה לקרסוליים הייתה קשה יותר מהמצופה וכשהגעתי עימם למטה, כבר התחלתי לשמוע טיפות נופלות על אחת הכוסות. פאק! לא, לא, לא, אני אגמור להשתין ראשון. מיד התרוממתי למעלה, שמתי את הכוס מתחת לזין מבלי שאצטרך את עזרתו של חבר האחווה והתחלתי באופן אוטומטי להשתין. הוא החל לצעוק לי באוזן ''יפה, יפה, יפה, תוציא את זה, יאללה, יאללה'', עד שהשתנתי חצי כוס וסיימתי. למען האמת, היה לי בפנים עוד להוציא, אבל הנחתי שאסור ושייתכן שאף אגלוש מהכוס. לאחר שסיימתי להשתין, לא נגעתי בזין, לא נערתי אותו ולא כלום מפחד שזה אסור. שמתי עוד כמה שניות את השתן זורם באחת או יותר מהכוסות ואז זה הפסיק. עמדתי שם, בדיוק כמו אריק וג'ואי, ג'ינס ותחתונים בקרסוליים, הרגליים שלי, הזין שלי והביצים חשופים לכל 27 חברי האחווה ותודה לאל שעמד מאחורי חבר אחד שהסתיר את התחת שלי. הרגשתי חשוף ופגוע אבל זהו המחיר. מחיר ההשפלה. אני בחרתי בו, אני ביקשתי אותו ועכשיו עליי להתמודד איתו. 

''לא רע, לא רע, כלבים'', אמר ג'ים. ''הראשון שסיים הוא אומנם ארס (ככה ג'ים מבטא את שמי הישראלי) אבל המשימה הזאת עדיין לא נגמרה. הוכחתם שאתם מסוגלים להשתין ודי יפה מול אחיכם לאחווה, עכשיו תנו לנו ליהנות קצת. כשאני אתן את ההוראה, כל אחד מכם ירים את כוסו וישתה את תכולתה!''. מה? לשתות את השתן שלי? חתיכת קקה קטן סדיסטי ומושתן. זה מה שחשבתי על ג'ים בהתחלה. המחשבה הבאה הזכירה לי שגם ג'ים בטח עבר את ההשפלות האלו קודם. כל אחד מ-27 החברים של האחווה הושפל כך בעבר וכפי שראיתי אותם בעבר כשהם היו בשטח בית האחווה, הם לא הצטערו על זה. וגם אני לא. אם לשתות שתן ייתן לי כניסה לבית האחווה, אין בעיות. למען האמת, בשלבים הקודמים כבר היו השפלות נוראיות יותר. חיכיתי לסימן, בראשי מחשבה אחת בלבד – לשתות את השתן ולגמור אותו ראשון. אחר כך אני אמצא דרך שלא להקיא אותו, אבל קודם כל לשתות. ''שתו!'', צעק ג'ים. הרמתי את הכוס, פתחתי את הפה, קולותיהם של חברי בית האחווה השואגים, הלועגים והנהנים נשמעו ברקע. התחלתי לשפוך את השתן מהכוס אל פי. הטעם היה נורא יותר משאפשר לדמיין, נורא יותר ממה שכותבים בסיפורים אחרים, זה היה גועל נפש שלא יתואר. בזמן שהתאמצתי לבלוע כמה שיותר, בזמן שניסיתי להדחיק את קולות חברי בית האחווה השואגים, באותו זמן חשבתי לעצמי ששתיית שתן יהיה עונש מעולה לאויבי אשר הם יהיו בעתיד. 

המשכתי לשתות כל אותו זמן שעברו המחשבות בראשי, השתן נראה כי לא מפסיק, עוד שתן ועוד שתן ועוד שתן, עוד שניה אחת ואני בטוח שאני מקיא או מאבד את ההכרה. אני כבר לא עומד בזה, הייתכן שהשתנתי יותר משצריך לכוס? הרעיון לא נראה לי אפשרי כל-כך אבל לא חשוב, תודה לאל, סיימתי. הטיפה האחרונה נפלה על לשוני, תופסת ביקור טוב על בלוטת הטעם וטעם השתן נשאר חרוט בפי. לעולם לא אשכח טעם כזה, לעולם לא, כל דבר מגעיל שאי פעם התלוננתי על הטעם שלו לא השתווה לזה – לא תרופות ולא אוכל מוקפא ואפילו לא האוכל של דודה רבקה שהיה מחליא מאוד. שום דבר שאי פעם היה בפי לא התקרב לגועל של השתן. אבל בכל זאת, עם גאוותי פגועה, גופי התשוש והשוטף להקאה בלעתי את השתן. ביצעתי את המשימה. לצערי הרב, ג'ואי זכה במשימה הזאת משום שהוא סיים לשתות ראשון וסיים להשתין שני ולכן משוקלל הוא ניצח. 

''נהניתם מהמשקה, כלבים?'', שאל ג'ים בציניות מלגלגת ומתנשאת. אני לא חושב שאף אחד מאיתנו רצה להגיד את האמת, אף אחד לא רצה להתחצף ולהרגיז את ג'ים ולכן כולנו, כמעט באותו זמן אמרנו שזה היה טעים. אריק היה היחיד שזכר להגיד את המילה ''אדוני'' לאחר דבריו. ג'ים היה מאוד מרוצה ממנו אבל ממש לא מרוצה ממני ומג'ואי. ''חבריכם זכר מי אני, מה אני בשבילכם זוג כלבים מושתנים, אבל אתם לא. חוצפנים! אריק יקבל אצלנו פה נקודות בונוס, אנחנו נזכור לו את זה ואנחנו גם נזכור לכם את זה. עכשיו אתם תענשו על חוצפתכם. אני אדאג לכך שלא תשכחו שאני האדון שלכם, אני וכל אחד מחברי האחווה פה, עד הבוקר''. לא היה לי זמן להעלות על דעתי מה יהיה העונש כשחבר האחווה שעמד מאחורי בעט בברכיי והפיל אותי על הרצפה בעמידת ארבע. כך, כנראה, עשה גם חבר האחווה שמאחורי ג'ואי. אני וג'ואי, אחד ליד השני, התחת שלנו היה חשוף לעולם החופשי, לחברי האחווה שבהתחלה רק צחקו. אני מנחש שאריק נשאר לעמוד, מכנסיים ותחתונים סביב הקרסוליים וכל שנשאר לו זה לעמוד בשקט. 

וואם! שמעתי מכה חזקה ואז את ג'ואי צורח מכאב. וואם! וואם! וואם! וואם! הכו מכות נוספות על ישבנו ושיחררו אנחות כאב מגרונו. וואם! וואם! וואם! המכות לא הפסיקו. לא היה ספק כי ג'ואי סובל מקטע ההלקאות שהוא עובר אבל את חבר האחווה שנתן לו את המכות זה לא עניין. וואם! וואם! וואם! וואם! הוא המשיך להלקות את ישבנו. וואם! וואם! וואם! יכולתי לשמוע את ג'ואי מתחנן למחילה, קולו מבשר כי הוא בוכה אך חבר האחווה לא מוותר. וואם! וואם! וואם! ממה שיכולתי להבין, ג'ואי ניתק יד אחת מהרצפה וניסה לשים אותה על התחת שלו, לנסות ולעצור את המכה הבאה. את זה הבנתי מדבריו של ג'ים, קולו היה כועס, מחנך, זועם. ''תאזקו אותו!'', צעק ג'ים מיידית. ידיו של ג'ואי הושמו באזיקים, הוא המשיך לבכות ונקנס בעוד 20 מכות על ישבנו על שניסה לעצור את המכה. וואם! וואם! וואם! וואם! וואם! המכות לא הירפו. נשמע כי הן רק התחזקו וישבנו נהיה אדום כל-כך שהוא כבר בורדו. המכות רק המשיכו, בלי פרצוף, בלי רגשות, בלי רחמים, רק בלהעניש. ג'ואי לא הפסיק לבכות ולייל, הוא התחנן שיפסיקו אך ללא הועיל. המכות פשוט המשיכו לחבוט על ישבנו התמים. וואם! וואם! וואם! 

עכשיו הגיע תורי. לאחר מה שעבר ג'ואי, חששתי ממה שהולך לעבור ישבני. ידעתי כי את העונש הזה מגיע לי והתכוונתי לקחת אותו כמו גבר. אבל מהר מאוד גיליתי כי אפילו אני לא יכול... וואם! המכה הראשונה נחתה על ישבני בחוזקה כזאת שבניגוד לרצוני נפלטה אנחת כאב מפי. וואם! וואם! וואם! שלוש המכות הבאות היו חזקות יותר וברצף. לא הספקתי לספוג את הכאב הזה וכבר ארבע מכות נוספות נחתו על ישבני. וואם! וואם! וואם! וואם! וואם! המכות המשיכו להתחזק, ישבני המשיך להתאדם, הרגשתי גם אני את הדמעות עומדות בעיניי וזאת הייתה הקלה שעיניי מכוסות ואף אחד לא רואה. וואם! וואם! וואם! עוד מכות ועוד מכות, בלי רחמים הכאיבו לי, נגסתי את שפתיי בכדי לא לצעוק, בראשי מסמרתי את ידי לרצפה כדי שלא אנסה להגן על ישבני. וואם! וואם! וואם! וואם! וואם! וואם! וואם! המכות פשוט ממשיכות לבוא. לא ספרתי אותן, התפללתי שרק יגמרו. יכולתי לדמיין את התחת שלי כרגע, אדום ברמה כזאת שאף איבר בגוף שלי לא הגיע אליו אי פעם. כל-כך אדום וכל-כך כואב. פליז, אלוהים, שייגמר. אבל לא, המכות המשיכו לנחות, עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת וזהו. 

המכות נפסקו. נשמתי לרווחה, הפסקתי לנשוך את השפה, הרפיתי את ידיי מהאחיזה החזקה של הרצפה ואז נחתה עוד מכה, האימא של כל המכות הקודמות, כאב גדול יותר בהרבה, היא באה בכזאת הפתעה שלא הספקתי להתכונן. פלטתי כזאת צרחה שבטח העירה את כל אלו שהיו בחדרי המעונות בצד השני של הקמפוס. המכה החזקה העיפה את גופי הלא מוכן מעמידת ארבע אל הרצפה, נאנח וסובל. חברי האחווה המשיכו, כמו שעשו במשך כל הענישה, לצחוק, ללעוג וללחוש. מבלי לתת זמן להירגע, מבלי לתת שנייה לנוח, הרגשתי ידיים חזקות ושריריות, ידיו של אחד מחברי האחווה מושכת אותי חזרה לעמידה ישרה, אותי ואת ג'ואי. ג'ים הודיע כי אני קיבלתי את המחילה כי לקחתי את העונש כמו גבר והזהיר אותי שזוכים רק למחילה אחת, מחילה אחת ויחידה, וזהו, אני ניצלתי אותה, לא אוכל להסתמך על מחילה נוספת, לא אוכל לטעות פעם נוספת, המחילה לא הייתה אופציה מבחינתי אבל את העונש הכבד אני בהחלט אקבל שוב במקרה הצורך, את זה ג'ים הבהיר לי חד-משמעית... 

''התחת כואב לכם, כלבים?'', התענג ג'ים כשהוא לועג לי ולג'ואי. שאר חברי האחווה כמובן צחקו, אני רק יכול לתאר את הנאותיהם כשהם רואים אותנו ככה, אני בטוח שהם לא נהנו וצחקו ככה בכל השלבים הקודמים. האמת, לא אכפת לי, זאת המטרה – שהם ייהנו ואני אושפל – כמה שיותר, יותר טוב, ככה יש לי סיכויים גבוהים יותר להתקבל לתוך האחווה, ליהנות מההטבות שלה ועוד כל מיני... מחשבותיי התרוצצו ככה למשך כחצי דקה כשקולו של ג'ים קטע אותן, לאחר שסיים לצחוק, כמובן, ואמר: ''אל תדאגו, הישבנים שלכם יישארו אדומים עוד הרבה זמן, אבל בינתיים אתם עומדים לעבור את המבחן הבא – מבחן שיחולק לשני חלקים''. התחלתי לחשוש, אין לי ספק שיהיה בזה אספקט מיני, הרי, בואו נודה באמת, זה מה שהם עשו כל הלילה, כמעט מהרגע הראשון ושלא נדבר על כך שאני, ג'ואי ואריק עומדים מולם, באמצע החדר, עם התחתונים והג'ינסים מורדים עד לברכיים, התחת, הזין והביצים חשופים לעיניהם. ''חבר אחווה הוא לא רק אח מבחינתכם, הוא גם חבר, חבר טוב מאוד. וחברים טובים עושים הכל ביחד, אפילו... אפילו מאוננים ביחד, לא?'' קולות של חברי האחווה נשמעו כמסכימים איתו. ''בכדי להוכיח שחברי האחווה הם החברים שלכם, לכל אחד מכם יאונן חבר אחווה. זה שיתנהג הכי בטבעיות ולא ילחץ מזה שמישהו אחר, גבר, מאונן לו, יזכה בסיבוב''. 

הרגשתי יד נשלחת בין רגליי המפושקות קלות, היד טיפסה מעלה מעלה, מלטפת קצת את הביצים בדרך ותופסת אחיזה גברית וחזקה על הזין שלי. התמקמתי בנוח, אין סיכוי שאני לא אתנהג טבעי, בצבא, לפעמים הייתי מאונן עם חיילים אחרים, סתם כשהשיחה הייתה גולשת לנושאים מחרמנים, היינו מדברים על סקס וכל מיני ומאוננים ביחד – בטבעיות. נכון, אף פעם לא אוננו אחד לשני, אבל זה קרוב ואין שום סיכוי שאני אכשל במבחן הזה. 

''שלוש, שתיים, אחד, החלו!''. היד שאחזה בזין שלי החלה ללטף אותו הלוך ושוב, מאוננת לי אותו בלי היסוס. יכולתי לפתע להרגיש את ראשו של הגבר אליו הייתה שייכת היד נוגע בחולצתי אך התחושה נעלמה במהירות. בחיים שלי לא חשבתי שהתרחיש הזה יקרה – אני עומד באמצע חדר מלא בגברים עם תחתונים ומכנסיים מופשטים, בלי יכולת לראות וגבר שעומד מאחורי, שולח את היד שלו דרך רגליי ומאונן לי. זה המקום להגיד שזה היה נחמד. הוא עשה את זה טוב, כאילו הוא ממש מקצוען, כאילו הוא עושה את זה לפחות עשר פעמים ביום. התחושה בזין שלי הייתה נפלאה, אני לא אתפלא אם איזה ניצוץ של זרע הופיע, זה היה כל-כך טוב, פשוט נהניתי. לא היו לי מחסומים, שמתי את עצמי, או יותר נכון את הזין שלי, בידו ונתתי לו לבצע את זממו. 

כן, אני לא מתבייש להגיד שנהניתי, התנועות של היד שלו כשהוא מאונן, הלוך ושוב עם הזין, הליטוף שהוא העביר על הביצים שלי תוך כדי האוננות – הכל היה מושלם. לפתע שמעתי את אריק לידי גונח. שמעתי אותו פולט צרחה של הנאה ומיד אחר-כך קול סטירה נוחתת על פרצופו. ''בלי לזייף אורגזמות, כלב!'', שמעתי את קולו של ג'ים צועק על אריק שענה לו מיד ''כן, אדוני''. התחלתי לפחד, האוננות שאני קיבלתי הייתה כל-כך טובה שאולי אני לא אצליח לעצור את עצמי מלפלוט איזו גניחה. מה יקרה אז? מה יעשו לי? השניות הבאות כבר מחקו את המחשבות מראשי, הגבר שאונן לי לא השאיר לי מחשבה אחרת חוץ מהמחשבה על כמה נפלא הוא עושה את זה. עכשיו הוא לא רק מאונן לי, הוא לא רק מלטף את הביצים פה ושם, הוא גם מעביר את האצבע שלו על הכיפה שלי בזין, מתמקד בחור שממנו יוצא הזרע והשתן, התחושה הייתה פשוט אלוהית, נהניתי כל-כך שהתחלתי להזיז את האגן בתנועות מעגליות, לפעמים פוגע עם התחת בפרצוף שלו (אבל לא שמעתי אותו מתלונן אפילו פעם אחת...). זה היה מושלם, זה היה נהדר, הידיים שלו בחיכוך עם הזין שלי, מאוננות לי בעוד האצבע מלטפת את הכיפה, האצבעות של היד השנייה מלטפות את הביצים, וואו, זה היה פשוט... זה היה לא יאומן. לא יכולתי לשמור את זה בתוכי, ניסיתי להתאפק אבל לא יכולתי, פלטתי כזאת גניחה שזה לא יאומן. וזה לא הפסיק שם, הוא רק המשיך לטפל לי בזין, בביצים, בכיפה, מלטף, מאונן, קדימה ועל הצד, בכל צורה, בכל דרך, מענג אותי בדרך שלא חשבתי שאפשרית ואני פשוט לא מצליח להפסיק לצרוח מהנאה, להתחנן שזה לא ייגמר, להתחנן שהוא ימשיך, לבקש ממנו כמו כלב מיוחם לאונן לי את הזין בכל המרץ, להמשיך לעשות את העבודה המופלאה שהוא עושה. 

ואז זה הגיע, כל האנחות הללו ואף לא סטירה אחת ואז זה הגיע. מטחי זרע עצומים נורו מתוכי ועפו ישר קדימה. אל הלא נודע. אני לא יודע למה לא חטפתי סטירה, אולי בגלל שאריק באמת זייף וששלי נשמע אמיתי, אני לא יודע, וגם לא אכפת לי, נתתי לזרע להתרוקן מתוכי, מטחים בכמויות שלא חשבתי שאני מסוגל להוציא בבת אחת פשוט עפו ממני. הייתי צריך איזה שתיים-שלוש דקות להירגע. בדיוק הזמן שלקח לג'ואי ולאריק לגמור, בלי הרבה אנחות, אם בכלל והם גמרו. רק לאחר שהם גמרו, היד נלקחה מהזין שלי והרגשתי, או יותר נכון חשתי, את הגבר שמאחורי הולך. ''יפה, יפה... ארס פה נראה לי ממש נהנה מזה, לא ארס?'' 
''כן, אדוני'', עניתי מיד. 
''טוב, עכשיו זה היה החלק הקטן של המשימה, חכו, בחלק הזה זכה ארס שלא רק נאנח בצורה שכבר נראה שהוא לא מושפל אלא גם גמר למרחקים שגדולים פי שתיים מהמרחק אליו אתם, ג'ואי ואריק, גמרתם'', אמר ג'ים. הרגשתי נפלא, לא רק שנהניתי, גם זכיתי. יופי. ''החלק הבא הוא זה שייחשב'', אמר ג'ים. ''בחלק הבא תוכיחו כי אתם מסוגלים לאונן מכל הלב לחבר אחווה אחר. כשאני אתן את האות, אתם הולכים על ארבע עד שכל אחד ימצא את הזין שעליו לאונן. מולכם נמצאים שלושה גברים, כל אחד יושב על כיסא, תיהנו''. 

חיכיתי במתח, משימה נוספת, השפלה חדשה ואת האמת – באיזשהו מקום ידעתי, לתת פינוק כזה של אוננות לא בא בחינם. בסדר, אני אאונן לגבר אחר, לא אכפת לי, עוד פעם כבר הייתי בסיטואציה מאוד דומה בצבא חוץ מהקטע של לאונן למישהו אחר. הוכחתי כבר שאני יודע למצוץ, עכשיו אני אוכיח להם שאני יודע לאונן. ''צאו!'', צעק ג'ים. ירדתי על ארבע, כמו ג'ואי ואריק, מנסה להתקדם כשהתחתונים והג'ינס מאיטים אותי. זחלתי, התחת האדום שלי חשוף שוב פעם לכל חברי האחווה לראות ולצחוק. לאחר זחילה לא ארוכה במיוחד, יד תפסה אותי – הגעתי אל זין היעד. הושטתי יד אל אזור החלציים של הגבר היושב, תפסתי בחוזק ובביטחון את הזין שלו והתחלתי לאונן. החלטתי להשתמש בשיטה שאונן לי הגבר מקודם והתחלתי להעלות ולהוריד את הזין ביד שלי, ללטף את הביצים, להעביר אצבע קבועה על הכיפה, לענג את הגבר בכל דרך מרכזית. 

בניגוד לקודם, כשאוננו לי, הפעם לא הצלחתי להתרכז במחשבותיי וכל הזמן שמעתי את חברי בית האחווה צוחקים, אם זה על הסיטואציה שאנחנו מאוננים לגברים אחרים, אם זה התחת האדום או אולי דווקא שבעמידה על ארבע כמו שלי, הפלחים שלי התחת קצת פתוחים וזה הצחיק אותם. אני מרגיש כי צחוקם גרע מעבודתי וכמה שניסיתי לאונן לגבר הזה, לענג אותו בכל דרך אפשרית, ללטף לו את הביצים ולמשוך בזין שלו, לעבור עם האצבע על הכיפה ולכופף את איבר מינו קצת לצד ולאונן לו בתנוחה הזאת, מה שלא ניסיתי, לא נראה לי שעזר. הצחוקים שלהם, שאני, 'הכלב' שלהם, זה שנתון בידיהם ועושה כל מה שמצווים עליו, שהם צוחקים עלי בגלל זה, זה הפריע לי. התעודדתי כששמעתי קול אנחה. לא יכולתי להבחין מי מהגברים גנח והעדפתי לחשוב שהגבר שאני מאונן לו הוא הגונח. חוצמזה, אני יודע שאני מאונן טוב מאוד (את זה אני יודע מניסיון אישי) ואין שום סיבה שהוא לא יהנה. התעודדתי, המשכתי לאונן לו בעוד אני לא מצליח להדחיק את קולות הצחקוק שמסביבי. לפתע, הוא תפס את ראשי והרכין אותו אל מעבר לחלציו. הזין שאוננתי לפתע ירה מטחים של זרע על פרצופי ופניי התכסו זרע. 

באותו רגע התברר לי כי הגבר הזה היה האחרון שגמר והצחקוקים בדקות האחרונות היו על פניהם שטופות הזרע של ג'ואי ואריק. ידיים שריריות תפסו בי והחזירו אותי מיד לעמידה, קצת אחורה, כנראה לאיפה שעמדתי קודם. ''קצת מאכזב, לא?'', אמר ג'ים בציניות. ''לא הייתם משהו, הבנתי מהחבר'ה פה. חבל''. ג'ים המשיך עוד זמן ארוך ללעוג לנו ולבסוף הודיע כי אריק הוא הזוכה בשלב הזה – הוא אונן הכי טוב והבחור שלו גמר ראשון. מסתבר שהגבר שאני אוננתי לו חשב שאני משתדל יותר מדי וזה רק הרע על האוננות. שיט! זה מה שחשבתי קודם, זה מה שחשבתי מספר דקות אבל אז החלטתי לעודד את עצמי ולדאוג שבשלבים הבאים אני אהיה יותר טוב, הרבה יותר טוב, טוב יותר מג'ואי ואריק ביחד. 

''אז, כלבים, אני חייב לציין שהייתה פה התרשמות מאוד נמוכה, אפסית אפילו, מיכולת האוננות שלכם. אתם לא יודעים לאונן?'', צעק ג'ים בבוז, לועג לנו, מהנה את עצמו ואת שאר חברי האחווה. אף אחד לא ענה לו. אני לא חושב שרצינו להסתבך בשלב הזה בלהיות חוצפנים או משהו. ג'ים פשוט המשיך. ''אה, אתם לא יודעים לאונן? בחיים לא נגעתם בזין שלכם? לא עינגתם את עצמכם אף פעם?'', יכולתי לשמוע את קולות הצחוק של חברי בית האחווה בבירור. קולו של ג'ים, לעומתם, נשמע רציני וכועס. היה בזה אפילו טון מטיף, איזשהו טון מאוכזב. אכזבה משולבת בכעס. ג'ים פשוט המשיך לכעוס. ''אני מתקשה להאמין שלושה גברים בגילכם לא מסוגלים לאונן. לא מסוגלים לגעת בזין. או שאולי זה בגלל שזה לא היה הזין שלכם. זאת הבעיה? לא הצלחתם לגעת כמו שצריך בזין אחר, אני מבין. אולי... אולי אתם פשוט זקוקים להתקרבות נוספת אל זרגים. כן, אתם יודעים מה? אני באמת חושב שאתם צריכים להיענש על הביצוע האיום הזה שביצעתם פה. שלושתכם. והפעם אין מחילה. הפעם זה בלי רחמים והפעם אתם תקבלו את העונש שלכם כמו שצריך!'' 

הרגשתי זוג ידיים דוחפות אותי אל הקרקע, אל עמידת ארבע. שמעתי גם את אריק וג'ואי מורדים אל הברכיים והבנתי שהגיע הזמן אל העונש. בשלב זה פחדתי. ג'ים ציין כי הפעם זה יהיה בלי רחמים ועצם המחשבה שבפעם שעברה זה היה עם רחמים גרמה לברכיי לרעוד. עצם המחשבה שיכו על ישבני חזק יותר והרבה יותר מפעם שעברה הייתה מבעיתה. ידעתי שכמה שאנסה, לא אעמוד בזה אבל אין סיכוי שאני אוותר. אני אלחם עד הסוף ואקבל את העונש בכדי להגשים את החלום – להיכנס אל בית האחווה. 

הרגשתי שתי ידיים מונחות על התחת שלי. יד אחת על כל לחי. יד אחת התרוממה מהתחת שלי וחזרה אליה לאחר מפר שניות בתנופה ובאופן חזק. המכה הראשונה לא הייתה חזקה מיד ולכן לא הרגשתי את הצורך לצרוח וכן להתאפק. שמעתי כל מיני קולות ברקע, ניסיתי להבין מהם, מה הולך סביבי אך ללא הועיל. עמדתי על ארבע וחיכיתי למכה הבאה. חיכיתי וחיכיתי והיא לא מגיעה. לפתע, זה בא. בעוצמה, לא צפוי ובכלל לא הייתי מוכן. נשכתי את שפתיי כדי שלא לצרוח מכאב. אימצתי את מחשבותיו בכדי להבין את הכאב הנוראי הזה שאני מרגיש בתחת ולא עברה אפילו שניה אחת והבנתי כי בתוך התחת שלי נמצא זין. זין ארוך ועבה. זין חסר רחמים. בלי שציפיתי לו, נכנס אחר מחברי האחווה לתחת שלי עם הזין שלו, מזיין אותו, חונך את התחת הבתול שלי. הזין שלו היה עבה וגדול ונכנס בבת אחת. בלי חומר סיכה ובלי כלום. הוא לא ריחם עליי, הוא אפילו לא ריחם על הזין שלו. בלי רגשות הוא החדיר אותו פנימה, עד הסוף, במכה אחת. הכאב היה חזק יותר מכל כאב שאי פעם הרגשתי. נשכתי את שפתי חזק כל-כך שפחדתי לקרוע את העור או משהו, ועדיין הכאב הזה לא היה שווה אפילו למחצית הכאב שבאחוריי. מרוב כאב דמעו עיניי. חבר בית האחווה לא חיכה יותר משתי שניות וכבר החל לזיין את התחת הבתול שלי. בלי רחמים, הוא הכניס והוציא את הזין שלו בתחת שלו, מגביר את הכאב, הכאב שלא נראה כי הולך לדהות או להשתפר, כאב שרק הולך וגובר... 

פה הייתי הכי מושפל. בכל חיי לא הייתי ככה מושפל. גם לא בכיתה ז' כשאור הדפוק חשב שזה יהיה מצחיק לגנוב את הבגדים שלי בזמן שאני במקלחת בטיול השנתי וכל השכבה ראתה אותי עירום כשחיפשתי אחר הבגדים שלי. כן, אפילו זה לא היה משפיל כל-כך. זאת הייתה נקודת השפל של חיי – עד כמה נמוך אני ארד בכדי להתקבל לבית אחווה? המחשבה צמררה אותי. הזין שנכנס ויצא בכאב מטורף מהתחת שלי, מגביר את הקצב, את החיכוך ואת הכאב הביא אותי לנקודת חשיבה. כולה בית אחווה. מה אני כבר אפסיד? את ההטבות שלהם? את החוויה? את מה? מה לעזאזל אני עושה כאן? עומד על ארבע, זין תקוע לי בתחת, אחרי שלילה שלם אוננתי לגבר אחר, גבר אחר אונן לי, מצצתי זין, שתתי שתן וכל זה בשביל מה? בשביל להתקבל לתוך איזה בית אחווה מזורגג? האם זה באמת שווה את כל זה? 

בשלב זה, הכאב החל לפחות. מה שנראה כמו הכאב הנורא ביותר שקיים בעולם, היה פחות כואב. ייתכן שהסתגלתי אליו, ייתכן שהחיכוך יצר יותר הנאה מאשר כאב, אני לא יודע. הכאב פשוט פחת. פחת – לא נעלם. הכאב עדיין היה שם, עדיין הרג אותי אבל לא היה באותה כמות. יכולתי להרגיש את חבר בית האחווה כשהוא מזיין אותי, נהנה. הוא נתן מכות כואבות על ישבני מדי פעם, נהנה, נאנח, מתענג על התחת שלי, מושך את ראשי אחורה בשערותיי. לא יודע למה הוא משך את ראשי לאחור, אולי בכדי להרגיש שולט בי או מה, אבל נראה שהוא נהנה. אני התחלתי לקבל את העובדה שהזין הזה נמצא לי בתחת, מזיין אותי והגעתי למסקנה שאולי זה לא כזה נורא – הרי זהו הקולג' – הזמן להתנסויות. אומנם אני חשבתי שההתנסות תכלול אורגיה עם זוג לסביות, אבל עדיין – התנסויות. אולי בעצם, בית האחווה עושה לי טובה – עוזר לי להתנסות, לחוות חוויות, הרפתקאות. כן, זה לא כזה נורא. בשביל דבר חד-פעמי, זה בכלל לא נורא. ברגע שחשבתי את זה, התחלתי לשתף פעולה. התחלתי ליהנות. ''אם להזדיין עם גבר, לפחות שזה יהיה טוב'' – חשבתי. ייתכן שזה ישמע קצת הומואי אבל לא בראש שלי. התמסרתי אל הזיון, קיבלתי את הזין לתוך התחת שלי, הרפיתי את השרירים בתחת וקיבלתי את הזין לתוכי. הגבר שחדר אליי ממש נהנה. שמעתי את גניחותיו בבירור, הרגשתי איך הוא כל הזמן מגביר את הקצב של הזיון, נכנס ויוצא, נכנס ויוצא מהתחת שלי. אהבתי את ההרגשה. אני לא מתבייש להודות שנהניתי. חשבתי אפילו לפלוט איזושהי אנחה אבל פחדתי לחטוף עונש על זה. גם לא שמעתי את אריק או את ג'ואי גונחים, רק את הגברים שזיינו אותם. נשארתי על ארבע, לא מוציא הגה, מזוין בתחת. 

הרגשתי זין נזרק על פני, חובט בהם מספר פעמים בכל צד. הזין נע לו על פרצופי והתמקם על שפתיי. הבנתי כי בנוסף לקבלת זין בתחת, עלי במקביל למצוץ זין. פתחתי את פי ונתתי לזין להיכנס. דאגתי שלא לתת לשיניים אפשרות לפגוש את הזין והתחלתי להתעסק עם הלשון. ליקקתי את הזין לכל אורכו, מכניס ומוציא אותו מפי עם תנועות הראש, כמעט באחידות עם תנועות הזין המפלחות את התחת שלי ומזכירות לי מדי פעם את הכאב שבזיון. התמקדתי עם הלשון על הכיפה של הזין, ליקקתי אותה טוב וטוב בעודי ממשיך להוציא ולהכניס את הזין מפי ולמרוח אותו בכמה שיותר רוק. הגבר שמצצתי לו נהנה מאוד. שמעתי את האנחות שלו מעלי, הרגשתי את זה בשפת הגוף שלו ובמיוחד קלטתי את זה כשהוא שם את ידו על ראשי ודחף אותו על הזין שלו בלי יכולת לזוז. התחלתי לנשום מהאף, להריח את שיער הערווה שלו, את הזיעה שלו ומקפיד למצוץ כמה שיותר טוב. 

בינתיים, הגבר שזיין אותי בתחת כבר די הרבה זמן המשיך להגביר את הקצב, להיכנס ולצאת, לגרום לחיכוך בין הזין שלו לתחת שלי. הוא גנח, שמעתי את שניהם גונחים בבירור וגם את הגברים שהיו על ג'ואי ואריק, גם אותם שמעתי גונחים. הגבר שזיין אותי הגיע לקצב מקסימלי, קורע לי את התחת, גונח בקול חזק ולבסוף הרגשתי את מטעניו נפרקים בתוך מעיי. הזרע שלו נורה ישר בתוך התחת שלי. קלטתי את הזרע לתוכי, לא ממש הייתה לי ברירה, והמשכתי למצוץ באדיקות את הזין שבפה שלי. 

הגבר שהיה בתוכי לא נשאר זמן רב ויצא. לאחר מספר שניות זין נוסף חדר אליי. אל הזין הזה לא הייתי מוכן, חשבתי שיזיינו אותי רק פעם אחת אבל התחת שלי היה הרבה יותר רפוי, הרבה פחות מתוח ויותר מארח ומקבל. הכאב של החדירה הקפיץ אותי במקום, הזין שחדר אלי, אמנם היה קטן יותר מהקודם ופחות עבה, אבל גם הוא זיין בלי רחמים. הכניסה שלו והזיון הפתאומי, בלי לחכות ובלי כלום, גרמו לי ממש לתאוצה בגוף, תאוצה שהתבטאה בקצב המציצה שלי. יכולתי לשמוע את הגבר שלו אני מוצץ, גונח חזק יותר וגם הוא גמר לי בפה. הזרע נורה ישר והחליק לתוך גרוני. במקביל, הזין בתחת שלי זיין אותי בקצב מטורף. הגבר הזה ידע לזיין. הוא לא רק נכנס ויצא, אלא תוך כדי נענע את האגן שלו והזיז את הזין במעגליות בתוך התחת שלי. הזין שבפי יצא לאחר שניקיתי את הזרע ממנו ועמדתי לסגור את הפה כשלפתע עוד זין נכנס לתוך הפה. עבה יותר מהקודם. פתחתי מחדש את הפה וקיבלתי לתוכו את הזין החדש. התחלתי למצוץ אותו, מוציא ומכניס אותו מפי, מלקק את הכיפה, מענג אותו ושומע את הגבר מתענג. הגבר שזיין אותי היה ממש אכזר. הוא זיין אותי בחוזקה והכה את ישבני עם ידיו השריריות והחזקות ללא הרף. 

את השעה ומשהו הבאה העברתי על ארבע עם שני חורים מזויינים. כל פעם שסיימתי למצוץ לגבר, זין אחר נכנס לפה שלי ולא יצא שעד שבלעתי את הזרע שלו. בתחת זה היה אותו דבר. זרגים נכנסו אל תוך התחת שלי כל הזמן. כל פעם שגבר גמר לי בתוך התחת, הוא יצא ואחד אחר נכנס. הזין הראשון שקיבלתי היה הגדול ביותר והעבה ביותר, אני חושב שבכוונה זה היה בכדי שהראשון יגרום הכי הרבה סבל. לפי הערכתי, קיבלתי כתריסר זרגים בתחת וכתריסר זרגים בפה. כמויות הזרע שנשפכו בתוך גופי היו עצומות. האדרנלין זרם בגופי, התחלתי להזיז ת'תחת, הרגשתי מסומם ולא האמנתי שאני נותן ככה לגברים לדפוק אותי מאחור, להכניס ולהוציא את הזין שלהם מפי הטבעת שלי, לתת לזרגים שלהם להתחכך בישבני ולגמור שם. בחיים לא תיארתי לעצמי שאהיה בסיטואציה כזאת אבל זה קרה ואני חושב שדפקתי הופעה ונתתי לגברים האלה 'גוד טיים', מספיק טוב בכדי להתקבל לבית האחווה. 

לאחר שמסיבת הזיונים הזאת נפסקה, אני, ג'ואי ואריק הוקמנו מהרצפה ע''י גברים חסונים והועמדנו חזרה על שתיים. לחשושים נשמעו מרחוק, לא יכולתי להבין שום מילה. אירועי השעות האחרונות פגעו בי במכה. הבנתי סופסוף מה הלך. המחשבות שהחלו להיבנות בתוך ראשי כשהזין הראשון חדר בי בהתחלה חזרו לאט לתוך מוחי. שחזרתי את אירועי הערב ולא הצלחתי להבין מה בדיוק גרם לי להשפיל את עצמי ולעשות את הדברים שעשיתי. לפני שהספקתי להמשיך לחקור את הסיבה, קולו של ג'ים נשמע ברקע, אומר: ''הגענו להחלטה''. שלושתנו עמדנו נרגשים – רגע ההכרעה הגיע. הרגשתי כמו תקוע בתוך תוכנית מציאות בשנייה שלפני הסוף כשמגלים מי זכה בכסף. ג'ים סיפר לנו על המשימה האחרונה: ''אני מאוד מקווה שנהניתם במשימה האחרונה שלכם, אני יודע שהחבר'ה פה מאוד מאוד נהנו. על פי מה שהם אומרים ג'ואי, אתה היית הטוב ביותר והיחיד מבין השלושה שהצליח לקבל שני זרגים בתחת, יפה מאוד''. שני זרגים? מה הוא מטורף? אני בהתחלה חשבתי שאני מת מזין אחד והוא קיבל שניים. בהמשך גיליתי שגם אני וגם אריק היינו אמורים לקבל שניים אבל למרות הניסיונות להחדיר עוד אחד, הוא לא הצליח להתקרב אפילו לכניסה לחור. ''סקרנו כולנו את כל האירועים הלילה, מי ניצח פה, מי היה יותר טוב שם, מי ציית לכל פקודה, מי קיבל עונש יפה וכן הלאה. הגענו להחלטה''. זיעה, חוץ מזיעת הסקס המטורף, נטפה ממני. ההתרגשות הייתה בעיצומה. כל מה שעבדתי בשבילו כל הלילה מגיע לסיומו. סופסוף אדע אם זה היה שווה את זה או האם אני סתם פתי ואף פתטי. ג'ים התחיל לספר לנו: ''אז ככה – אריק''. אריק היה ממש גרוע כל הערב ובאותו רגע לא האמנתי שהוא נבחר. ידעתי שאין סיכוי שדבר כזה קורה – האם ייתכן שהם כאלה מפגרים שהם יבחרו באריק? ''אריק, אתה לא התקבלת, אני מצטער, אבל אתה יכול לנסות שוב בפעם הבאה שנקבל חברים חדשים לאחווה''. אבן ירדה מהלב. שמעתי את אריק נלקח מהמקום, כנראה להתלבש ולהחזיר אותו לביתו. עכשיו, עכשיו ג'ים עמד לספר לנו מי התקבל ומי לא. 

''אז ככה. באמת שאין טעם לגרור את זה ולמשוך את זה ולמרוח את זה וסתם לדבר. הקרב היה באמת צמוד, אנחנו התחשבנו לא רק במשימה האחרונה אלא בכל הערב ואפילו בכל המאבק הזה בחודש ומשהו האחרון. שניכם עמדתם יפה מאוד במשימות ואנחנו באמת הצטערנו על כך שאנחנו נאלצים לבחור''. אמר ג'ים. ת'אמת, הם בטוח אומרים את זה תמיד גם כשזה לא נכון. זה מה שחייבים לומר במצבים כאלו, לא? ''הבחירה שלנו היא לקבל אל תוך בית האחווה את... ג'ואי''. מה? אני לא מאמין! אותו? אחרי כל מה שעשיתי, אחרי כל ההתאמצות? אחרי שהייתי הכי טוב בלא מעט מהמשימות היום, שספגתי השפלות כל הזמן הזה, הכל לחינם?! איזה חארות! ''אבל, זה לא הסוף'', הכריז ג'ים לפתע. ''ארס, יש לך סיכוי לנצח את ג'ואי מחר בלילה אם תבחר. במידה ותבחר לערער על החלטתנו, אתה וג'ואי תעברו סדרת השפלות חדשה מחר בלילה. לפני שתחליט אני רוצה שתדע שמחר בלילה יהיה כלום לעומת היום, מחר לא רק שהכל יהיה גלוי ותראו הכל – אתם תסבלו יותר. אם היום חשבת שזה בלי רחמים, מחר תגלה שהיום היינו הכי רחמנים שיכולנו. אני מציע שתחשוב טוב לפני שתחליט''. 

כל-כך הרבה מחשבות עברו לי בראש. אומנם הפסדתי לאחר כל ההשפלות האלו אבל באמת שכבר לא נראה לי שזה שווה את זה. להמשיך ולהשפיל את עצמי, להיות טרף לחרמנים האלה, מה אני צריך את זה בכלל? ''אז... אתה רוצה לערער?'', שאל ג'ים. עמדתי להגיד לו שאני לא רוצה, אבל אז הבנתי מה קרה הלילה. נזכרתי שוב במה שקרה. מצצתי זין, שתיתי שתן, אוננתי לגבר אחר, עברתי מין התעללות מינית וזיינו אותי בתחת מספר נכבד של גברים. הזרע טפטף לי מהתחת הכואב, טעמו לא הרפה מפי, טעם ההשפלה והרגשתו שטפו את כל כולי ואז הבנתי. זה כבר ממש לא חשוב למה אני עושה את זה ומה יצא לי מזה. לאחר כל מה שעברתי הלילה זאת כבר לא שאלה של הפסד בתמורה לרווח אלא זאת שאלה של אגו. אחרי כל מה שאני עברתי, שאיזה מתרומם אחד שיודע להזדיין בתחת ויש לו חור גדול משלי ינצח? אין סיכוי. בביטחון מלא, עניתי בראש צלול ''כן. אני רוצה לערער''.

תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...