>  >  > 

גורלו של נער חלש - א

גם ילדים למודי השפלה לפעמים נשברים. גם אחרי 11 שנה של הצקות, גם אחרי שהתרגלתי כמובן מאליו להיות הילד החלש שכולם צוחקים ממנו, באותו הרגע זה היה כבר יותר מדי גם בשבילי.

אז ברחתי מהמגרש. בראש עוברות התמונות. הנה אני עומד באמצע שיעור ספורט. משחקים כדורגל. אני מחכה בהגנה, כמובן, כי אני לא יודע לשחק. והנה איתי מהקבוצה השניה דוהר עם הכדור לכיוון השער שלנו. זה אני מולו. אני רוצה לנסות לעצור אותו. מסביב הילדים צועקים לי ולו בערבוביה. אני רוצה לבעוט, ופתאום אני חש את מכנסיי מופשלות בכוח עד ברכיי. אינני יכול לזוז. אני מבין שמישהו בא מאחוריי בלי ששמתי לב בלהט המשחק. איתי נעצר ומתחיל לצחוק. כל הילדים מסתכלים בי וצוחקים. המורה איננו באזור. רוח עוברת בחלציי. דם מציף את לחיי. אני מרים את מכנסיי ומסתכל אחורה, מגלה שם את ליאור עומד ומתפוצץ מצחוק. הנבלה, הוא היה בקבוצה שלי!

אז רצתי משם, כשכל הילדים מביטים בי וצוחקים. נכנסתי למבנה בית הספר, רצתי לשירותים ונעלתי את עצמי באחד התאים. בכיתי. מכאן כבר לא ניתן היה לשמוע את שאון הילדים שבמגרש. השירותים היו ריקים כיוון שטרם החלה ההפסקה. בתוך השקט שעמד בחדר נשמעו ההתייפחויות היטב.

מישהו נכנס פתאום לשירותים. שמעתי אותו וקפאתי. ניסיתי להחניק את הבכי, אך לא הצלחתי עדיין להסדיר את הנשימה.

''אביתר?''

זה היה איתי. אותו ילד שלפני 5 דקות עמד מולי והישיר מבט למבושיי. ''האם לא יהיה סוף להשפלה?'' הרהרתי. רק לפני רגע עמדתי באחד הרגעים המביכים בחיי, וכעת בא מלך הכיתה, איתי בכבודו ובעצמו, כדי להמשיך מהמקום שבו ליאור חברו הפסיק.

''אביתר, צא. אני רוצה לדבר איתך.''

משהו מוזר כאן. הקול שלו נשמע רציני ולא מלגלג. הייתי מתורגל במקרים כאלו. כשאחד מהמקובלים מדבר אליך באופן שאינו מלגלג, המשמעות היחידה היא שהוא מנסה לעבוד עליך, לגרום לך לעשות משהו שאחר-כך יתפוצץ לך בפרצוף ואז הוא יוכל לצחוק עליך. שתקתי. איתי דפק על דלת התא שבו נסגרתי.

''אני יודע שאתה שם, אביתר. נו, צא כבר. או תן לי להיכנס. אתה סתם מגזים. אנחנו בכיתה יא', לא בגן. כולם כבר ראו לכולם את הזין. אתה חושב שלילד בכיתה יא' זה ביג דיל לראות למישהו?''

''אבל הם צחקו'', לחשתי.

''הם צחקו מהסיטואציה, לא מהזין שלך. גם אתה היית צוחק אם באמצע הבלגאן של המשחק מישהו לא היה יכול לבעוט כי פתאום הורידו לו את התחתונים לברכיים.''

זה נשמע הגיוני, אך עדיין חשתי פגוע.

''אם אתה לא מאמין, תפתח את הדלת ואני אראה לך את הזין שלי. אל תעשה מזה כזה עניין.''

זה כבר העביר את התחושות שלי לפסים אחרים לגמרי. לראות זין של מישהו אחר? ועוד לא סתם מישהו, איתי החתיך בכבודו ובעצמו מציע להראות לי, הילד הכי צנום ודחוי בכיתה? הייתי כבר סקרן. בחיים לא ראיתי זין של מישהו מהכיתה מחוץ לפנטזיות שלי. מצד שני, פעמוני האזהרה המשיכו לצלצל. אולי יש פה טריק? למה לו לעשות את זה? מה האינטרס שלו כאן? בסוף התפתיתי.

פתחתי לאט, בחשש, את דלת התא. מעברה שני התגלה איתי. ראיתי, לרווחתי, שהוא עומד שם לבדו. הוא נכנס לתא ונעל אחריו את הדלת. מבלי להוציא מילה הוא הפשיל מעט את מכנסיו ותחתוניו, מגלה את הכל. איבריו פשוט היו מונחים שם, מוצגים לעיניי לראווה. לטשתי בהם מבט. הזין שלו הזדקף. היה לו זין גדול בהרבה משלי.

''רואה שאתה סתם עושה עניין?'' הוא אמר לי, ''כולה זין, בדיוק כמו אצלך ואצל כולם''. רציתי להגיד לו שיש לו הרבה יותר מאשר אצלי, אבל לא העזתי. איברו הגיע לזקפה מלאה. התיישבתי על מכסה האסלה.

''מתי תפסיק להתרגש מכל שטות?'' אמר לי הילד הכי מקובל בכיתה, ''למה לבכות, למה להצדיק תמיד את כל מה שעושים לך''.

''זה לא תלוי בי. אתם יותר חזקים ויותר מקובלים ממני.'' העזתי להוציא מפי. איתי השרה עלי הרגשת ביטחון. אולי זו היתה היחשפותו לפניי שגרמה לי להגיד לו דבר כזה, מסוג הדברים שאני לא אומר בדרך כלל.

''ליאור לא כזה חזק'' הוא אמר.

''ליאור הוא החבר הכי טוב שלך. אז הוא מקובל.''

''ואם אני אעשה אותך לחבר שלי גם אתה תהיה מקובל?'' הוא שאל. איזו שיחה מוזרה. איתי ואני, נעולים באמצע תא שירותים בבי''ס, מדברים על מי מקובל ומי לא, בעוד הזין של איתי עומד לי מול העיניים ועל לחיי מתייבשות עדיין הדמעות האחרונות.

''ברור'' עניתי.

''רוצה שאני אהיה חבר שלך?'' הוא שאל. זה כבר היה יותר מדי. הייתי בטוח שיש כאן איזה טריק. אולי הוא מקליט את כל זה? אבל מאידך, הביטחון הזה שלו, והזין שלו בחוץ. החלטתי להמר, למצות את הסיכוי. אם יתברר שהוא עבד עלי, זה סיכון שהייתי חייב לקחת.

''בטח'' אמרתי.

''אוקיי'' הוא אמר בפשטות. ''אז תהיה הזונה שלי''.

איך הוא העז להגיד דבר כזה? אולי לילדים מקובלים יש העזה שאני לא מסוגל להבין. הוא עמד שם, רגוע, ואמר את זה כל-כך בפשטות. ''תהיה הזונה שלי'', כאילו כלום. מי הוא חושב שהוא בכלל? שאני אהיה זונה? איכשהו אצלי הדברים הכי לא אפשריים הופכים אצלי לאפשריים. החולשה שלי מוציאה את זה אצל אנשים אחרים. הם משתחררים מכל מעצור לידי כי הם חשים שאני כזה חלש. מעולם לא העזתי להתעמת עם מישהו סמכותי יותר ממני, שזה אומר עם אף אחד כמעט. איתי היה ההיפך ממני- סמכותי ורגוע כמו מפקד בצבא. אז שתקתי. בטח ששתקתי.

איתי הביט בי ולא אמר מילה. אחר-כך שם את ידו על ראשי ומשך אותו לעבר האיבר שלו. התנגדתי, אך איתי היה חזק הרבה יותר. איך אפשר להשוות את הקמרים שבגופו לגופי הצנום? ראיתי את הזין שלו קרוב קרוב והוא נראה לי ענק פתאום. הרמתי את עיניי וראיתי את פניו של איתי מסתכלים בי בריכוז. ואז הוא דיבר, במין רוגע כזה שבכלל לא התאים לכוח שבו אחז אותי.

''פתח את הפה אם אתה לא רוצה שיכאב לך'' הוא אמר בשקט, רגוע. צייתי. איתי משך את ראשי לאט וחשתי איך איברו ממלא בהדרגה את כל פי. האיבר היה גדול מדי וחלק ממנו נשאר מחוץ לפה. איתי לא אהב את זה.

''זונה, רד על הברכיים ותיצמד לקיר'' הוא אמר בשקט. ידו אחזה עדיין בראשי בחוזקה ולכן נאלצתי לעשות את זה בעוד ראשי דבוק למפשעתו ופי מלא באיברו. ירדתי על הברכיים ונצמדתי בגבי אל הקיר. איתי הכניס את איברו הזקור עוד יותר לפי. לאט לאט נכנס כל האיבר פנימה, בעוד הקיר מונע מראשי להירתע לאחור. הרגשתי את האיבר מגיע לגרוני, בעוד שפתיי כבר צמודות לנקודת החיבור של הזין שלו לגוף. בטנו של איתי היתה צמודה בכוח לפניי. לא יכולתי לזוז. הוא חיכה שאתרגל מעט לאיבר הממלא את פי וגרוני עד להתפקע, והחל לזיין לי את הפה. בתחילה לאט ואחר כך החל להגביר את הקצב. ישבנו הולך קדימה ואחורה. ברכיו התכופפו בחוזקה מהנאה. איברו נכנס ויצא מפי מהר יותר ויותר וראיתי כיצד אגנו מתאמץ בפעולת הדחיסה של הזין במלואו לתוך פי. חשתי כיצד איברו מתמלא יותר ויותר וידעתי שהוא קרוב לגמור. במצבי, לא הייתי יכול לומר דבר או להוציא את האיבר מפי, ואף אם הייתי מסמן לו שקשה לי, הוא לא היה חש בכך באקסטזה בה נמצא. איתי דחף חזק ובפראות. לפתע הדף את כל אגנו בכוח על פניי ותקע את הזין עמוק בגרוני. הוא נצמד לקיר בכוח בלי לזוז וחשתי כיצד איברו מתכווץ בפי שוב ושוב. כל התכווצות לוותה במטח זרע שניגר ישירות לתוך גרוני. התאמצתי לקלוט הכל מבלי להיחנק.

איתי לא זז. איברו נשאר נעוץ בתוכי וממלא את כל חלל פי. מדי פעם היה נרעד מעט ומשפריץ מעט זרע נוסף פנימה. לאחר מכן סתם עמד כך, עדיין בתוכי, מסדיר את הנשימה. לאחר עוד כדקה או שתיים הוציא סוף סוף את איברו מפי.

איתי החל לרכוס את מכנסיו. הוא דיבר בעייפות, לא מסתכל עלי בכלל: ''אתה מוצץ לא רע, זונה. תתנגד טיפה פחות ויהיה טוב יותר.'' אחר-כך הוא פשוט הסתובב והלך משם. אפילו מבט אחד הוא לא העיף בי, בילד שכרגע בלע את הזרע שלו. נשארתי לבדי, בוהה אל הקירות. הלסת שלי קצת כאבה עדיין מהדחיפות האגרסיביות שלו. הזרע של איתי החל את מסעו במערכת העיכול שלי. הלכתי הביתה וטעם הזרע בפי.

איתי לא אמר לי לא לספר לאף אחד. הוא לא היה צריך. הרי זהו סיפור חיי. הילדים שמציקים אף פעם לא אומרים לך לא לספר. הם יודעים שלא תספר. הרי אם תספר תחטוף כפליים, ממילא אף אחד לא יאמין לך, ובסוף עוד תצא עליך שמועה שאתה הומו בנוסף לכל הצרות האחרות.

בלילה הופיע שוב איתי. הפעם בחלום. הוא אמר לי למצוץ לו והוריד את המכנסיים. הזין שלו היה כמה מטרים והייתי על הברכיים בצד השני של הכיתה כדי להגיע לקצה שלו. הוא התחיל לדפוק בכוח אבל אפילו הקצה של הזין שלו היה בגודל הראש שלי ולא יכולתי להכניס אותו לפה. הוא אמר שזה לא בסדר במין טון כאילו זה ברור מאליו שאני צריך ויכול להכניס את הדבר הזה לפה. קצה הזין שלו דפק בראשי והכאיב לי. אמרתי שאם זה ייכנס אלי אני אמות. הוא אמר בחוסר אכפתיות ''אז תמות'' והמשיך לדפוק. המכות המצטברות הגדילו כל הזמן את הכאב. פתאום התחיל לצאת לו זרע והוא אמר לי לשתות הכול, אבל זה היה יותר מדי והתחיל לנזול מפניי לרצפה ולמלא את כל החדר. הוא השפיך עוד ועוד וכבר כל הרצפה היתה מוצפת. שמעתי אותו אומר ''למה אתה לא בולע הכול כבר?'' מפלס הזרע עלה ואני נותרתי על הברכיים. הזרע הגיע כבר לגובה עיניי. הרגשתי שאני נחנק, טובע, ואז התעוררתי. יום חדש מתחיל. תמונה אחרונה מהחלום עומדת בזיכרון: הפנים של איתי, כפי שאני רואה אותם מלמטה, מגובה הברכיים. הם היו קצת מטושטשים, הפנים שלו, כי הפריד בינינו דוק של זרע לבן שכיסה את עיניי.

התמונה הזו עמדה בראשי כשראיתי אותו בבוקר בבית הספר. הבטתי בו בשיעור, ובראשי עלו שוב ושוב תמונות אמש בשירותים מעורבות בתמונות מהחלום. איתי לא הסתכל אלי אפילו פעם אחת. הוא היה עסוק רוב הזמן בשיחות עם ליאור שישב לידו. בהפסקה הוא ישב בחוץ עם כל החבר'ה המקובלים, מעבירים צחוקים. לי לא היה בדרך-כלל מה לעשות בהפסקות והייתי נשאר בכיתה. הפעם הרגשתי צורך לראות אותו. לא הייתי מסוגל להבין את ההבדלים בינינו. אני לא הייתי עצמי מאז אתמול, ואילו הוא התנהג בטבעיות כאילו כלום לא קרה. לא יכולתי לסבול את הסתמיות הזו שבה הוא אנס אותי.

''אנס?'', פתאום הזדעזע גופי. זו היתה הפעם הראשונה בה עלתה מילה זו על דעתי מאז מה שקרה. זו נשמעה מילה גדולה ואיומה כל-כך. הרי איך אפשר להגדיר את מה שהוא עשה לי חוץ מאונס? הוא פשוט כפה את עצמו עלי. נכון, לא אמרתי לו להפסיק, אבל זה בגלל הכוח שהיה לו עליי, החולשה שגורמת לי לציית לכל הסמכותיים ממני. המחשבות האלו התערבבו עם העלבון על ההתעלמות ממני, אותו הילד שאתמול הוצף לועו בזרעו של איתי. איתי אמר שהוא יהפוך לחבר שלי אם אני אהיה ''הזונה'' שלו, לא? אז למה הוא עושה כאילו כלום לא השתנה?!

יצאתי החוצה. ראיתי את איתי, ליאור ועוד כמה בנים ובנות יושבים על הדשא. התקרבתי אליהם בחשש, משרך את רגליי. ליאור הרים את ראשו ופתאום הבחין בי, עומד לא רחוק ממנו ולוטש בהם מבט.

''אביתרושקה!'' הוא הרים קולו בחיקוי של זקנה פולניה. ''איזה בולבולון קטנטון הראית לנו אתמול. אתה מאונן עם פינצטה?''. כל החבורה הביטה בי כעת וצחקה. הרגשתי איך הדם מציף את פניי ורציתי לברוח.

''ליאורושקה!'' פתאום הרים איתי את קולו בחיקוי לקול שעשה ליאור. ''אני במקומך לא הייתי יורד על אחרים, אם הייתי צריך מיקרוסקופ בשביל למצוא את הזין שלי כמוך''. צחוק הקבוצה גבר, פרט לליאור שנדם באחת בהפתעה. הוא העביר מבט שואל אל איתי. ליאור נחשב לחבר הטוב ביותר של איתי, ומכך שאב את מעמדו החברתי. הוא לחלוטין לא היה רגיל שאיתי יורד עליו מול אנשים.

ליאור לטש באיתי עיניים, וזה השיב לו בחיוך רגוע. אחר-כך הסתכל בי והחיוך עודנו על פניו. המבט השקט שלו הזכיר לי פתאום את המבט שראיתי בחלום מבעד לדוק השפיך, ואת המבט שראיתי אתמול בשירותים בעת שאיתי דחף את עצמו לתוכי בכוח שקט. לאחר מכן שוב הוא היה שם כפי שהוא, מחייך אליי חיוך חמוד.

''אביתר, בוא שניה''.

באתי.

''אנחנו עושים היום בערב מסיבה אצל ליאור, באיזו שעה אמרנו?'' איתי הפנה את ראשו לאחת הבנות.

''אמרנו באחת עשרה'' היא אמרה.

''שמעת?'' הוא פנה אלי שוב. ''בא לך לבוא?'' ליאור העיף באיתי מבט המום. לפני דקה ספג ממנו עלבונות, וכעת חברו הטוב מזמין אותי- הילד הדחוי ביותר- למסיבה בביתו שלו? איתי השיב לליאור במבט מהסה. ליאור שתק.

''נו, אז מה אתה אומר? יהיו קטעים. בא לך?''

ליאור תקע בי מבט בוחן, אך עיניו המרגיעות של איתי היו חזקות יותר. חייכתי.

''סבאבה'' אמרתי.

''אחלה'' ענה איתי. ליאור הסתכל על איתי ועלי חליפות. הוא פתח את פיו לומר משהו, אך צלצול החזרה לשיעור קטע אותו והקפיץ את כולנו בחזרה לכיתה.

בשיעור הבא נעץ בי ליאור מבטי שטנה. הבנתי אותו. מעמדו היה בנוי במידה רבה על קרבתו לאיתי. הוא חשש בוודאי שאיתי ירומם אותי תחתיו. ''לו רק היה יודע עד כמה רחוקים חששותיו מן האמת'' חשבתי לעצמי במירמור.

כמובן שגם השיעור הזה לא הייתי מסוגל להתרכז. לשווא עמדה המורה וניסתה להבהיר את התקבולת הקיאסטית. הראש שלי היה מלא במחשבות על איתי, וכיצד הציל אותי מפני השפלה נוספת. בסוף השיעור הכנסתי את חפציי לתיק במהירות, יצאתי מהכיתה ופניתי ללכת לביתי.

בדרך הביתה צלצל לפתע הפלאפון. הבטתי בצג. המספר לא היה מוכר.

''הלו?'' עניתי.

''זונה, איפה אתה?'' זה היה איתי, בטון הרגוע הרגיל שלו.

''אני הולך הביתה''

''עכשיו אתה כבר לא. תגיע אלי הביתה. אני מחכה לך.''

''טוב'' לחשתי. הוא ניתק. עמדתי לרגע עם הפלאפון ביד. אחר כך הסתובבתי והתחלתי ללכת לכיוון הבית של איתי.

אחרי כעשר דקות כבר הייתי בדלת הבית. צלצלתי בפעמון ומולי הופיעה אישה מבוגרת. בטח אמא שלו.

''שלום, איתי נמצא?''

''כן, הוא בחדר שלו'' אמרה האישה, ''תעלה במדרגות, החדר השמאלי''.

על דלתו הסגורה של החדר הודבק מודבק פוסטר גדול עם סמל של איזו יחידה בצבא. דפקתי על הדלת.

''מי זה?'' שמעתי את איתי מעבר לדלת הסגורה.

''אביתר'' אמרתי בשקט.

''כנס''.


המשך יבוא...

לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...