>  >  > 

ריו - ה

בשש בבוקר העיר אותי ריקרדו, החזיר לי את בגדי ולקח אותי למלון. ביקשתי השכמה לתשע בבוקר, רק כדי שאוכל להתקשר למשרד ולהודיע שאני חולה ולא אוכל להגיע היום לפגישת הצוות שתוכננה לבוקר.

למזלי, הפגישה עם הלקוח שלמענה נשארתי בעיר תוכננה רק ליום המחרת. זו הייתה פגישה עם חברת החשמל הגדולה ביותר בברזיל שבבעלותה 14 תחנות הידרואלקטריות ועוד מספר רב של תחנות קונבנציונליות שפעלו באמצעות גז טבעי. נושא הפגישה היה עסקה בשווי של כ-50 מליון דולר, שאנשי המכירות המקומיים עבדו עליה זה זמן רב, אולם המו''מ נתקע והיה חשש לאובדן העסקה כולה. הנחות נוספות שנתנו ללקוח לא עזרו, ניסינו להציע שדרוג המערכת כתלות ברכישה מיידית, אך גם זה לא עזר. המשרד המקומי טען כי יש מישהו אצל הלקוח שמקבל תשלום מהמתחרים על מנת שלא תבוצע עסקה עד שהם יהיו מוכנים עם הצעה דומה. כבר קיימנו דיונים רבים לגבי טקטיקות ואפשרויות שעומדות בפנינו, כך שדחיית פגישת ההכנה לערב לא תגרום כל נזק, פרט אולי לאי נוחות של צוות המשרד המקומי, אך זה ממש לא הטריד אותי באותו בוקר.

ישנתי עד שעות הצהרים המאוחרות, וגם כך נראיתי חולה ותשוש, דבר שהדאיג את מנהל המשרד המקומי. הרגעתי אותו והבטחתי שעד הפגישה של מחר אהיה בסדר.

למחרת קמתי מוקדם, התגלחתי והתרחצתי ביסודיות, מוודא שלא נותרו סימנים מסערת סוף השבוע. לבשתי חליפה יקרה וירדתי לארוחת הבוקר. הצוות המקומי הצטרף אלי לארוחה, כולם לבושים היטב ומענבים, משדרים עוצמה וביטחון. בדרך קיבל המנהל המקומי טלפון שבישר כי מצד הלקוח הועלה דרג המשתתפים וכי נשיא החברה ישתתף בכבודו ובעצמו. הוא מיהר לעדכן אותי על ההתפתחות ולתדרך אותי כי הנשיא הוא בחור צעיר יחסית, נחשב לכוכב עולה בעולם העסקים הברזילאי, שקיבל את המינוי היוקרתי אחרי שמנכ''ל החברה נתפס במעילה ובעקבות כך פוטר גם הנשיא.

''הבחור חד כמו תער, מוטב לא להיכנס אתו לוויכוחים בנושאים טכניים או פיננסים כי הוא שולט היטב בחומר. אל תיעלב אם הוא יקטע אותך באמצע משפט, הוא בדרך כלל מבין מה אתה רוצה עוד לפני שאמרת ואין לו סבלנות להקשיב הוא חותך דברים מהר וסופי. לא תהיה לנו הזדמנות שניה, אנחנו חייבים להצליח ואני תולה את כל תקוותי עליך'', סיים המנהל המקומי את הרצאתו.

התקבלנו במשרדים מפוארים על ידי מארחת שהובילה אותנו לחדר ישיבות מהודר. קפה הוגש ונתבקשנו להמתין מעט. קמתי להתבונן בחדר, ובעודי עומד מול הפתח נפתחה הדלת והנשיא בראש פמלייתו ניצב מולי.

בירכי פקו וקור נוראי הציף אותי. היה זה ריקרדו. החלפנו מבט שארך פחות משניה לפני שקפץ מנהל המשרד של חברתי והציג אותנו. הוא הושיט לי יד רשמית ובירך אותי על שהואלתי להגיע לפגישה מצדו השני של הגלובוס.

היו לי רק שניות ספורות להתעשת ולהחליט מה אני עושה עם הסיטואציה המביכה. המחשבה הראשונה שעלתה במוחי הייתה ''משחק תפקידים'', ומיד היא התחלפה ל''החלפת תפקידים''. פתאום הכל נראה לי ברור כל כך. אני לא יודע אם הסובבים הבחינו בדבר מה, אולם אני הזדקפתי ואמרתי לעצמי ששם הוא שלט ופה תורי לשלוט.

התיישבנו ואיש הרכש של הלקוח, עמו תואמה הפגישה, פתח ונתן את רשות הדיבור לבוס שלו. הנשיא החל לסקור את החברה וצרכיה כשלפתע קטעתי את דבריו והערתי כי כולנו בוודאי מכירים היטב את החברה בראשה הוא עומד. הוספתי כי שמעתי שנכנס לא מכבר לתפקידו וברצוני לברך אותו ומעבר לכך אין צורך לבזבז זמן על חזרות מיותרות.

המשתתפים נשארו המומים מהחוצפה שלי. המנהל המקומי של החברה שלי העניק לי בעיטה אדירה מתחת לשולחן, אך אני הישרתי מבט תקיף לעיניו של ריקרדו שהשתתק המום לרגע, אך מיד סימן לי שהמסר נקלט: ''היפוך תפקידים''.

ריקרדו פנה למהנדס הראשי שלו וביקש שיציג את האנליזה שהכין על הפערים בין יכולת המערכת אותה ביקשנו למכור וצרכי החברה שלהם. האנליזה הוצגה ואני עניתי על כל פרט, מתאר את הפתרון המוצע על ידינו, אם בפיתוח מתאים או התאמת רכיבים שונים ושילובם במערכת.

נראה היה שכולם מרוצים מהתשובות שנתתי וריקרדו ביקש לעבור לצד הכלכלי של העסקה. כאן הגיע תורי לבעוט ברגלי עמיתי המקומי, לסמן לו שישתוק וישאיר לי את המלאכה. חזרתי על הצעת המחיר המקורית שהועברה על ידנו שישה חודשים קודם לפגישה זו, תוך הדגשה כי המחיר כולל רק את המערכת הבסיסית. בהמשך חזרתי בקצרה על רשימת הפתרונות אותם הצגתי קודם, ולכן ונקבתי במחירו של כל פריט ברשימה. ראיתי את צוות עמיתי המקומי מתכווץ בכיסאות בהלם. סיכום כל התוספות העלה את מחיר העסקה ב-10 מליון נוספים.

עמיתי המנהל המקומי רשם לי בפתק ''השתגעת? אתה רוצה לפוצץ את העסקה?'',
אפילו לא הגבתי והמשכתי בדרכי והוספתי עוד הערה כי המחירים תקפים למספר ימים בלבד.

ריקרדו ביקש מספר דקות עם הצוות שלו. הם יצאו ואנחנו נשארנו לשבת דוממים. איש לא הבין למה עשיתי את מה שעשיתי, והיו בטוחים שמייד נגורש בבושת פנים מהמקום. ככל שהתארכה ההמתנה כך גברה עצבנותם, אך איש לא העז לאמור מילה. אחרי כעשרים דקות נכנס הקניין עם נייר מודפס. הוא הושיט לי אותו וביקש שאקרא. היה זה מסמך הזמנה שסיכם את העיצוב הסופי של המערכת כפי שתיארתי והמחירים שנקבתי.

''אם הפרטים מתאימים למה שסוכם, אדון ריקרדו יחתום על זה מיד'', הוא אמר.
צוות המשרד המקומי שלי היה המום לחלוטין. הם לא האמינו גם כשיצאנו משם עם המכתב חתום.

לפני שנפרדנו מריקרדו וציוותו הוא הודה לי וציין כי תענוג לעשות עסקים עם אנשים שמדברים ישר ולעניין, בלי סיבובים מיותרים ובלי לייפות כל דבר בעשר עטיפות של מילים חסרות משמעות. ''עם כל אחד אחר היינו צריכים לפחות חמש פגישות של שלוש שעות כל אחת כדי להגיע לסיכום הברור והמדויק אליו הובלת אותנו בפחות משעה'', אמר.

הוא פנה למנהל המשרד המקומי של חברתי וביקש את רשותו לארח אותי הערב על חשבון החברה שלו ולהראות לי את ריו מנקודת מבטו. מאופן הפנייה היה ברור שהוא מתכוון לארח אותי ולא את שאר הצוות. הפיתיון נבלע ומנהל המשרד המקומי איחל לי בלוי נעים בלי לחשוד בכלום.
''אאסוף אותך בשמונה מהמלון'', הוא אמר. התגובה המיידית בין רגלי הפתיע אותי ומיד ישרתי את הז'קט שלי, בעיקר על מנת לוודא שנוכחים לא יבחינו בזין הקשה שלי שאיים לפרוץ ממכנסי.

בדרך חזרה למשרד שרר שקט מתוח במונית. איש לא דיבר, למרות שהיה ברור שהמקומיים מתים לחגוג את העסקה שתכניס לכיסם עמלות בסכומים שעד היום רק יכלו לחלום עליהם.
מיד עם כניסתנו למשרד התנפלו עלי כולם בבת אחת ומייד הצטרפו גם אלו שלא נכחו בפגישה. אחרי שנרגעו כולם הסברתי להם שהיה ברור שהיום העניין הולך להיגמר לכאן או לכאן ומהאופן בו נכנסו ריקרדו ואנשיו לחדר, קלטתי כי הם מעונינים מאוד לסגור אתנו את העסקה ולא יודעים איך לסגת מכל מיני קשיים שהערימו בעבר.

''הלקוח תמיד צודק'', אמרתי, ''אבל לא צריך לפחד ממנו''. התקפלות בפני דרישות מוזרות מעמידה אותנו כספקים בנקודת חולשה שמערערת את הביטחון של הלקוח בנו. המנהל המקומי מיהר להתקשר לבוס שלי בארץ ולספר לו על ההצלחה. הבוס שלי בירך אותי ואמר כי רוצה לשמוע את כל הפרטים מיד עם שובי.

אחרי שהרמנו כוסית במשרד וחגגנו על ארוחת צהרים במסעדת בשרים, מיהרתי למלון, מתקשה להסתיר את קוצר רוחי. חששתי גם כי מישהו יבחין בזקפה שהתקשתה במכנסי כל פעם שנזכרתי בצפוי לי בערב.

הגעתי למלון, שם כבר חיכתה לי הודעה מריקרדו. התקשרתי אליו והוא שאל אם עדיין נותר בי כוח אחרי מה שעשיתי לו היום. עניתי כי אני מלא מרץ ומוכן לכל הוראה. ''טוב שכך'', הוא אמר, ''הכנתי לך 'מנה ראשונה' לפני היציאה בערב''. הוא הורה לי לרדת לכתובת של חנות סקס שנתן לי, בקרבת המלון, ולקנות תחתון עור עם רצועות מאחור שמשאיר את התחת חשוף, קולר לצוואר, טבעת ביצים מעור ומסיכת עור שסוגרת את העיניים. אחר כך לחזור למלון, להתכונן ולחכות ערום בחדר.

''בשעה ארבע ישמעו שלוש דפיקות על הדלת ומיד אחריהן ארבע דפיקות. אתה תחכה עם כל האביזרים עליך ותוודא שהעיניים סגורות היטב. תיגש לפתוח את הדלת ומייד רד על ארבע עם התחת מופנה לדלת''. מיותר לציין כי החרמנות הגיע אצלי לרמת שיגעון. הזין שלי נעמד קשה כמו ברזל, על סף כאב מלחץ הדם שמילא אותו. התפשטתי מיד ונגיעות קלות הספיקו כדי שאתיז כמויות אדירות של זרע על כל האמבטיה שלי.

ירדתי לחנות. המחירים היו ממש זולים, ביחס למחירים שהכרתי ממקומות אחרים, אז כבר ניצלתי את ההזדמנות וקניתי את כל שהוטל עלי בתוספת של דילדו גדול, פלגים לתחת בשלושה גדלים, חומר סיכה וכמה בקבוקי פופרס.


חזרתי למלון והתכוננתי לביקור. המסכה שקניתי הורכבה משני חלקים ואיפשרה כיסוי מלא של הפנים או רק כיסוי עיניים. חגרתי את הקולר, שמתי את טבעת הביצים שיצרה לחץ מגרה על מבושי, לבשתי את התחתונים וכיסיתי את עיני. נותרה אמנם חצי שעה עד ארבע אך החלטתי שעלי ללמוד את החדר שלי. הסתובבתי החדר על ארבע, לומד מרחקים ומיקום של כל רהיט ופריט. מאחר והייתי בקומה גבוהה מול הים, לא דאגתי מדי ולא טרחתי לסגור את החלונות. אחרי הסיור העיוור בחדר שימנתי היטב את החור מבחוץ ומבפנים, מזגתי לי וויסקי עם קרח וזחלתי החוצה למרפסת נהנה מאויר הים.

שלוש דפיקות נשמעו בדלת. זינקתי לעברה, שוכח את עיוורוני, ונחבטתי בדלת המרפסת. התקפלתי על הרצפה מכאב ואז נשמעו ארבע דפיקות נוספות. זחלתי לעבר הדלת, מתקשה למצוא אותה, אך לבסוף פתחתי והפניתי את ישבני כמצווה.

הדלת נטרקה אחרי בלי שהצלחתי להבחין כמה אנשים נכנסו. ''למה לקח לך כל כך הרבה זמן לפתוח?'', נזף בי קול עמוק ומיד נשלחה בעיטה הישר לחור התחת החשוף שלי.
יד אחזה בקולר הצוואר שלי והובילה אותי למרכז החדר. שמעתי את הכורסא נגררת ממקומה ומיד נצטוויתי לעלות עליה כשברכי על המושב וראשי מעבר למשענת. קול שונה מהראשון ציווה עלי לפתוח את הפה ולא לסגור אותו.

רכנתי כך על הכורסא, עם הפתחים שלי מוכנים לקליטה, אך דבר לא קרה. שמעתי את הטלוויזיה נדלקת, מוזגים לכוסות (ריח של וויסקי), אך איש לא נוגע בי. שרירי הלסתות התחילו לכאוב אז סגרתי מעט את הפה ומיד הונחתה על פני סטירה מצלצלת. הציפייה שיגעה אותי. הזין שלי עמד נוקשה וכואב, הרגשתי את הרוח על החור של התחת, כמעט חודרת דרך הפתח שכבר טופל ביסודיות ונפתח לרווחה בסוף השבוע.

אחרי דקות שנראו לי ארוכות מאוד הרגשתי תזוזה לידי ותוך שניה חדרו שני זרגים, אחד לפי והכה ישר בגרוני, והשני מאחור, גם הוא כמו רכבת דוהרת ישר עד הסוף. שניהם התחילו לפמפם במהירות רבה, מטלטלים את גופי קדימה ואחורה. ראשון גמר זה שבגרוני, מציף אותי בכמויות מסחריות של נוזל מתקתק. עוד לא הספקתי להזיז את הלסת אחרי שהוא יצא וזרג גדול יותר חדר ונתקע בגרוני. בינתיים שמעתי גניחות והרגשתי את הזין האחר גומר בתחת שלי, ולפי כמות ההתכווצויות הודיתי לאל שהוא עם קונדום, כי היה מציף אותי לגמרי. גם מאחור יצא אחד ומיד נכנס שני.

היו זרגים ענקיים, גדולים, בינוניים ואחד קטן. אחרי השמיני שגמר לי בפה איבדתי את הספירה. פעמיים גמרתי מבלי לגעת בעצמי, כשבאחורי דהרו הזרגים הגדולים יותר.

כך המשיך מרתון הזרגים מלפנים ומאחור, כשמידי פעם אני שומע את דלת החדר נפתחת ונסגרת. אינני יודע כמה אנשים היו שם ואם אלו שביקרו בגרוני ביקרו גם באחורי. ניסיתי להבחין לפי הגניחות, אך לא זיהיתי אם היו כפילויות.

לפתע, כמו שבאו, כך נעלמו. אותו קול ששמעתי ראשון הודיע לי שאני משוחרר אחרי שאשמע את הדלת נסגרת. הדלת נטרקה ואני התמוטטתי על השטיח. הסרתי את כיסוי העיניים ושכבתי שם נסער במשך כמה דקות, לא מאמין למה שעבר עלי עכשיו. בפח האשפה שעמד ליד הכורסא ספרתי 17 קונדומים, חלקם ריקים, כך ששוב לא יכולתי להסיק מכך הרבה.

מזגתי לי משקה ויצאתי לכיסא הנוח במרפסת. הייתי רעב וצמא, ופתאום רציתי לראות אנשים. התקלחתי במהירות וירדתי ללובי. אמנם המלון גדול מאוד וישנה תנועת אנשים ערה בכל שעות היממה, אך עדיין קצת חששתי מה יגיבו העובדים, האם הבחינו במה שקרה או לא.

כשנכנסתי לבית הקפה שבקומת הביניים מול הים התקבלתי בכבוד מלכים. כך היה מאותו רגע בכל מקום במלון ועם כל דרגי העובדים שם. שיערתי כי זה קשור לזהות האנשים שביקרו בחדרי ובוודאי שאיש לא יודע מה עשו שם.

רק בדרכי לשדה התעופה, מספר ימים לאחר מכן, העזתי לשאול את ריקרדו והתברר כי באותו יום ערכה קבוצת כדורגל מפורסמת מסיבת עיתונאים במלון ולאחריה ''אירחתי'' את חלקם לקוקטיל פרטי, אך בינתיים לא ידעתי מי היו האורחים, ולא יכולתי להסגיר זאת, לכן אימצתי גישה של ''מה אתם עושים עניין מביקור?'' ונהניתי מתשומת הלב.

אכלתי, שתיתי וחזרתי לחדרי למקלחת יסודית יותר ולהכנה לערב הצפוי עם ריקרדו.

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...