>  >  > 

במטע בלילה

הקיץ הגיע ואיתו כל הדברים הטובים. ים, גלשנים, חופש מהתיכון, חברים, בקיצור, כל מה שתיכוניסט בן 17 יכול לבקש.
כל בוקר היינו נפגשים בחוף עם הגלשנים. הבנות היו מצטרפות אחר-כך. גם החברה שלי. היתה לי אז חברה. אהבתי אותה, אהבתי לעשות איתה סקס, למרות שתמיד היתה בי הסקרנות לנסות גם את הצד השני. אני לא חושב שאני הומו. גם לא אחרי מה שקרה. החבר'ה תמיד אמרו עלי שהסקרנות תהרוג אותי יום אחד, אבל לא הזהירו אותי שהיא יכולה להוביל אותי גם למצבים אחרים.

באותו יום הכל התחיל רגיל. נפגשנו בים, הבנות הצטרפו מאוחר יותר. יום שגרתי של חופש. הגלשנים היו זרוקים לידינו בחוף, כי הים היה שקט וחלק כמו פלטה. כמו בכל יום כזה, שלא יכולנו לגלוש בו, מדי כמה שעות היינו יוצאים לסיבוב רגלי על החוף, לראות חתיכות. אנחנו קבוצה כזו של בנים, שתמיד מושכת תשומת לב. כולנו שזופים, כל החברה חוץ ממני עם שיער קצת ארוך ושרוף מהשמש. וכולנו בנויים טוב. אפילו טוב מאוד.

באותו יום יצאנו לטיול ארוך על החוף. עברנו גם את חוף הילטון. כולנו יודעים שזה חוף שנחשב לחוף של הומואים, ולא פעם היו רצות בדיחות על יושבי החוף כשהיינו עוברים שם. באותו בוקר, החבר'ה דווקא היו סולידיים, וכשעברנו בהילטון, לא הייתה התייחסות מיוחדת לאלה שהשתזפו שם. מדי פעם היינו רואים זוגות של גברים מתנשקים, או מורחים אחד את השני בשמן שיזוף, מצבים שאנחנו היינו רגילים להיות בהם עם החברות שלנו, אבל כמו לכל דבר בתל-אביב, גם לזה התרגלנו.

כשעברנו בחוף, ראיתי פתאום מישהו מוכר. זה היה עומר, הבן-דוד שלי. אני חושב שהלסת שלי כמעט ניתקה ממקומה מרוב הלם. קצת רקע על עומר: עומר הוא מ''פ באחד מגדודי גולני. בקיץ הזה הוא היה בחופשה של חודשיים לקראת יציאה ללימודים. תפארת המשפחה. גבוה יותר מכל שאר בני הדודים שלנו, שזוף מאוד, קצוץ שיער ועם עיניים בצבע שקד, שגרמו לכל מי שהסתכל בהן להתהפנט. לעומר גם היתה חברה. מיכל. הם היו יחד כבר חמש שנים, מהתיכון – וכולם במשפחה דיברו על חתונה.

עומר ישב שם. בלי מיכל, בקרבה גדולה מאוד לבחור אחר. גדולה מדי אולי. לא הייתי בטוח איך לפרש את הנוכחות שלו שם, אבל אז ראיתי אותו מלטף את פנים הרגל של הבחור שלידו, ונעצר בדיוק במרכז המפשעה. פה כבר לא היה מקום לטעות. אני חייב להגיד שהייתי מזועזע. גם מההפתעה וגם מלראות גבר אחד מלטף לגבר אחר את הזין. הצלחתי להסתיר מהחברים שלי את הגילוי ואת השיוך המשפחתי והמשכנו ללכת משם. חשבתי וקויתי שעומר לא ראה אותי. לא רציתי להביך אותו. אהבתי אותו, עד אותו ערב.

היום המשיך כרגיל פחות או יותר. ניסיתי לשכוח את מה שראיתי. בסך הכל, אמרתי, זה לא עסק של אף אחד מה עומר עושה ומה עומר אוהב. ההפתעה היתה גדולה, אבל לא משהו מעבר לזה.
באותו הערב היינו מוזמנים לארוחת ערב חג אצל אחד הדודים שלי במושב. אנחנו משפחה די גדולה. שבעה אחים ואחיות יש לאבא שלי ואפשר להבין מזה שמספר בני הדודים הוא גדול. אהבתי את הארוחות המשפחתיות האלה. אהבתי את המושב. לפעמים בחופשות הייתי עוזר לדוד שלי עם המשק. היתה לו רפת גדולה לחליבה והיו לו מטעים של עצי פרי. הרבה פעמים אחרי הארוחה היינו יוצאים לסיבוב במטעים, להוריד קצת את האוכל. בקצה המרוחק של המטעים היה בית אריזה נטוש ולידו בריכת השקיה, כמו פעם. הבריכה היתה לא גדולה, אבל אפשר היה לשחות בה, במיוחד כשעוד היינו קטנים.

אחרי הארוחה יצאתי לסיבוב. אף אחד לא רצה להצטרף אלי, מה שלא מנע ממני לצאת לכיוון המטעים, לאיזור בית האריזה והבריכה. הייתי סקרן לראות אם יש בה מים, ואם הם נקיים.
הלכתי אולי 20 דקות, לבד. בשקט. ואז התחלתי לשמוע רעשים מאחורי. בהתחלה חשבתי שאני מדמיין. אח''כ הם נשמעו קרובים יותר וחזקים יותר. היה לי ברור שמישהו או אולי חיה, הולכים במטע, לא רחוק ממני. אני לא פחדן. המשכתי ללכת. אף אחד לא יתקוף בחור גדול כמוני, חשבתי. הראש שלי נדד למקומות אחרים. הגעתי אל בית האריזה. עקפתי אותו והתיישבתי על שפת הבריכה. המים היו די נקיים. שמחתי.

כבר פינטזתי על שחיה לילית בערום. המחשבות השכיחו ממני את הרעשים ששמעתי קודם, ופתאום, משומקום, הונחה יד על הכתף שלי. כמעט נפלתי למים מרוב בהלה. הסתובבתי במהירות מניף אינסטנקטיבית את יד ימין להכות, ואז יד נוספת בלמה את המכה שלי. צל גדול ושחור עמד מולי. זה היה עומר.

''חתיכת חרא'' צעקתי עליו. כמעט השתנתי במכנסיים מרוב פחד. עומד חייך חיוך מוזר. ''עקבת אחרי כל הדרך הנה? הרי שאלתי מי רוצה לבוא איתי וסירבת''.
עומר הרפה מאחיזתו בידי ונשאר מחזיק לי את הכתף. ''לא התכוונתי לבוא בהתחלה, אבל חשבתי לי שאולי אתה ואני צריכים לדבר''. שמחתי. אני אוהב לדבר עם עומר.
''סבבה אח שלי. שב. על מה מדברים?'' שאלתי.

''בוא נשאיר את הדיבורים לאחר-כך'', עומר אמר. ''אתה נכנס איתי למים?''. הוא לא היה צריך להגיד פעמיים. התפשטתי תוך דקה ונשארתי עומד על שפת הבריכה בתחתונים. ''אתה בא? '' שאלתי את עומר. ''אל תגיד לי שאתה הולך לטנף את התחתונים שלך במים האלה'' עומר אמר והתפשט. לגמרי.

אמרתי לכם כבר קודם שאני לא הומו, אבל מה שראיתי שם הותיר אותי פעור פה. לאיזה גבר סטרייט אין חלום שיהיה לו זין גדול? גם לי, כמו לכל תיכוניסט ממוצע, היו מחשבות כאלה, ולפי מה שראיתי אצל עומר, נשאר לי רק לקנא. עומר קפץ למים והתחיל לשחות לצד השני. המרחק היה קצר והוא הגיע לשפת הבריכה עוד לפני שנכנסתי למים. ''תתפשט ובוא כבר'' צעק לי עומר, ''אני רוצה להתחרות איתך קצת בצלילה''.

התפשטתי וטסתי למים. הם היו קרים. שחיתי כמעט בלי לנשום עד הצד השני. עומר חיכה לי שם.
''תחרות עד הצד השני''? עומר שאל ולפני שהספקתי לענות זינק. זינקתי אחריו ונגעתי בשפת הבריכה שבריר שניה אחרי שעומד נגע בה. הוא חיך אלי. ''הפסדת ילד. רוצה לנסות שוב?'' שוב זינק בלי לחכות לתשובה, הפעם למרחק שתי בריכות. גם את המרחק הזה הוא גמע מהר ממני. הגעתי מתנשף לשפת הבריכה. ''מניאק'' סיננתי. ''זה לא פייר ככה''. עומר חייך בהנאה. ''מה אתה מציע?'' שאל. ''מה כן יהיה פייר?''

חשבתי קצת וידעתי איך אני יכול לנצח. ''בוא נתחרה בצלילה'' אמרתי, ''שתי בריכות''. פה ידעתי שאני מנצח. תמיד היה לי הרבה יותר אויר מלכל אחד אחר.
זינקנו. צללתי בריכה אחת. עומר היה מאוד צמוד אלי. בסיבוב הקדמתי אותו. כשהגעתי לשפה ממנה זינקנו יצאתי מן המים שואף אויר מלוא ריאותי. עומר נשבר קצת לפני הסוף וקפץ מן המים כשהוא מתנשף. חייכתי בסיפוק. ''מ''פ בגולני עשו אותך, ויש לך ריאות של סבא בן שמונים'', צחקתי עליו. ''איזה הומו...'' הוספתי.
עומר זינק לכיוון שלי בפנים מאיימים והרצין.

''אז ראית אותי הבוקר'', הוא סינן. גמגמתי. לא התכוונתי לזה. זה יצא לי ככינוי גנאי. ''אה... סתם צחקתי איתך... מה יש לך?.. על איזה בוקר אתה מדבר?'' המשכתי לגמגם.
''אל תעשה את עצמך טמבל'' עומר סינן בטון דיבור שנשמע מאיים, ''ואל תעשה ממני טמבל''. על זה בדיוק רציתי לדבר איתך אפרוח''. ככה קראו לי הבני דודים שלי. אפרוח.

עומר החזיק בשפת הבריכה בשתי ידיים חזקות כשאני כלוא במרחב הקטנטן שנוצר בינו ובין הקיר. שנינו היינו ערומים, והמגע שלו בי עורר בי תחושת חוסר נוחות. ניסיתי להדוף אותו. ''בחייאת עומר, תתרחק ממני, אנחנו לא לבושים, אם מישהו יבוא הוא עוד יחשוב שאנחנו עושים משהו...'' ניסיתי להכניס טון של צחוק לדו-שיח הזה.

''אלף, אין סיכוי שמישהו יבוא לפה. בית, יכול להיות שאנחנו עוד עושים משהו פה, תיכף נראה... וגימל, אני קובע פה מה קורה מעכשיו. אתה רק מקשיב. ועושה. יש מבין?''. עומר היה קרוב. קרוב מדי לטעמי. ניסיתי שוב להדוף אותו כשאני דוחף את החזה שלו בשתי ידיים, אבל למרות כל הגודל שלי, לידו באמת נראיתי כמו אפרוח.
עומר חייך חיוך קטן בסיפוק. ''יש מבין, שאלתי?''.
''עוף ממני, חתיכת טמבל'', צעקתי ובתגובה חטפתי מכת ברך ישר למפשעה שלי. הכאב החד שטיפס במעלה הבטן שלי גרם לי להתקפל ולהישען עם הפנים על הבטן של עומר. הידיים שלי היו על שפת הבריכה כלואות בין ידיו של עומר, כך שאפילו לא יכולתי לאחוז את הבטן הכואבת. נשארתי שעון על הבטן שלו, פשוט כי לא היתה שום תנוחה אחרת שיכולתי להיות בה. הכאב היה חזק.

כשכבר הצלחתי לדבר, שאלתי בקושי: ''בשביל מה זה היה טוב?''. עומר היה שקט ורציני. ''בשביל שתבין מה הולך לקרות עכשיו כל פעם שלא תעשה מה שאני אומר לך. ועוד יותר מזה, כדי שתבין מה יקרה אם מישהו ידע משהו ממה שראית היום בים, או ממה שקרה פה בינינו. עכשיו יש מבין?'' עומר שאל. ''תפסיק כבר עם היש מבין הזה. אני לא איזה חייל מזדיין שלך.'' סיננתי בכעס.

''חייל שלי אתה לא, אבל מזדיין... זה דווקא רעיון לא רע''. לא התייחסתי למה שעומר אמר. הייתי עסוק בלהתגבר על הכאב שהלך ודעך ובלנסות להשתחרר מהאחיזה שלו. לאט לאט הזדקפתי. עומר חייך את החיוך הקטן והמפחיד שלו ושאל: ''למה התרחקת ממני? לא נעים לך להישען עלי?''. הסתכלתי עליו במבט שונא.
''אני לא יודע מה אתה חושב שאתה עושה'', אמרתי, ''וזה גם לא מעניין אותי. מבחינתי תזדיין עם כל חוף הילטון, אבל שלא תחשוב אפילו שאם אתה הומו, זה אומר שגם אני''. הטחתי בו. גם זה התברר, היתה טעות.

המבט שלח עומר הרצין שוב. ''אלף – אתה לא משתמש במילה הזאת לידי עוד פעם. בית, אומרים שזה גנטי, אז אם בן דוד אחד אוהב לזיין בנים, אולי גם בן דוד נוסף אוהב? ועוד יותר טוב מזה – אם אני אוהב לזיין חורים של ילדים תיכוניסטים, אולי הבן-דוד האפרוח שלי אוהב לקבל בתחת?'' עומר שאל והתקרב אלי עד שנשען עלי לגמרי. אז הרגשתי לחרדתי שהזין המפואר שלו זקוף לגמרי והוא מתחכך בי הלוך ושוב.

''עוף ממני, יא זבל'' צרחתי, ''לך תזדיין''. הוספתי בשאגה.
''אני בהחלט חושב על זה'', עומר אמר, ''אבל אני לא צריך ללכת בשביל זה לשומקום. כל מה שאני צריך יש לי כאן...''. והמשיך להתחכך בי.
ניסיתי שוב להשתחרר מהאחיזה שלו אבל כל מה שהרגשתי זה רק איך הוא נשען עלי יותר וממשיך להתחכך בי בזקפה הבוערת שלו.

אני לא יודע אם חוסר האונים גמרו לזה, או אולי הבושה, אבל התחלתי לבכות פתאום. הבכי הזה התברר כטעות הגדולה ביותר של אותו הערב. עומר הבחין בדמעות שלי ופרץ בצחוק. ''עכשיו האפרוח בוכה לי. למה אתה בוכה אפרוח?''. לא עניתי. ''אתה לא אוהב את דוד עומר?'' הוא שאל והגביר את החיכוך.
ניסיתי לשלוח יד אל תוך המים כדי לתפוס לו את הזין או אולי להכות בו באשכים, רק שיתרחק, ולהפתעתי עומר נתן לי להוריד את היד אל תוך המים. הצלחתי לאחוז בו באשכים ובדיוק כשהתכוונתי ללחוץ, על מנת שיתרחק, הספקתי לראות את עומר נוגח בי בחוזקה. זה כל מה שזכרתי.

כשהתעוררתי, הייתי שכוב על מזרון די מסריח בתוך מבנה בלי חלונות. לקח לי שתי שניות להיזכר במה שקרה וניסיתי להתרומם, אבל אז הרגשתי שמשהו מוחץ אותי אל המזרון. המשהו הזה היה עומר. לא היה לי מושג כמה זמן עבר. אני הייתי שכוב על הבטן ועומר שכב על הגב שלי. ערום. ניסיתי לקום, אבל המשקל שלו הכניע אותי.
''עומר, בוא נחזור. תעשה לי טובה. אני לא אספר כלום. תן לי ללכת. כל הגוף כואב לי'' . אמרתי וניסיתי שוב לקום. עומר קפץ ממני ונעמד.

''בוא אפרוח''. קרא לי. הוא עמד ערום מולי והזין שלו היטלטל למולי רפוי וגדול. ניסיתי לקום, אבל הרגשתי משיכה חזקה באשכים. נשכבתי מיד בחזרה. עומר התגלגל מצחוק. הפניתי את הראש לעבר חלק הגוף התחתון שלי ואז גיליתי לחרדתי ששק האשכים שלי קשור. ליויתי את החבל שהיה קשור אלי במבט, וראיתי שהוא קשור לאחת מקורות הגג של המבנה. אז הבנתי שאנחנו בבית האריזה.

''קשה לקום ככה אפרוח?'' לגלג עומר ושלח את הרגל שלו לעבר אשכים לי. ניסיתי להתחמק, כשאני שוכח שאני קושר, ושוב הרגשתי משיכה חזקה באשכים. ''אל תנסה, אפרוח. יש לי נסיון בזה. אתה קשור די טוב. אני במקומך לא הייתי זז''.
פחדתי. זו הפעם הראשונה שפחדתי מעומר. לא הבנתי מה עובר לו בראש, ועוד יותר לא הבנתי איך אני קשור לכל זה.
ניסיתי טקטיקה אחרת. ''עומר, בוא נחזור. ידאגו לנו. יבואו לחפש אותנו. אתה לא רוצה שימצאו אותנו ככה''. ניסיתי לשכנע.
''אז זהו אפרוח. שלא יחפשו ולא ידאגו. כשאתה נמנמת לך, אחרי הראסיה שחטפת על חוצפה, אני צלצלתי להורים להגיד להם החלטנו לנסוע לקומזיץ עם חברים שלי בים. אמא שלך אמרה שלא אכפת לה, עכשיו כשאתה בחופש, ושהיא בטוחה שאני אשמור עליך שלא יקרה לך שום דבר. אז הבטחתי לה שאני אדאג שתהנה מכל רגע וזה בדיוק מה שאני הולך לעשות... לדאוג שתהנה. יש לנו את כל הלילה בשביל זה.


המשך יבוא.

לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...