עוד בארכיון טורים
 >  >  > 

יומולדת

טור לכבוד היומולדת, ללא התנצלות

את צודקת, אני עושה לעצמי עוול. ההתנצלות באמת מיותרת. ובכל זאת, הדרך היחידה שבה אני מצליחה להשלים עם מה שיש לי להגיד, היא כשהתסכול שלי הופך לשנינה והייאוש להומור. באמצע שזורה חדווה אמיתית, הרי אני בנאדם, ונדמה לי שרוב הזמן אני דווקא מחייכת. תאמיני או לא.

לפני ארבע שעות אבד לי גיל 22 לנצח. יותר אני לעולם לא אהיה בת 22. דרך מוזרה להסתכל על היומולדת של עצמך. דרך די דבילית, אני מודה, אבל אני לא שולטת בזה. יותר אני לעולם לא אהיה בת 22, כמו שלעולם אני לא אהיה בת 21 או 20 וזה לא משנה, אבל זה מוציא אותי מדעתי.
החלוקה הזאת לעבר, הווה ועתיד ממש לא מוצאת חן בעייני. נדמה לי שאיזה ילד אידיוט שלא שמע על גוונים של אפור, פלט "עבר, הווה, עתיד" כמה שניות אחרי שהוא פלט "שחור, לבן", ומאז לאף אחד לא היה כוח להסביר לו. זה קשה להסביר, האמת, אני מודה גם בזה, אבל לך יש נטייה להבין, אז אני אנסה.
הרעיון הוא לרחף במרחב נצחי. "נצחי" זה גם מילה בעייתית, בטח גם אותה המציא הילד. הרעיון הוא לרחף בתודעה, נאמר, כל זמן שאת ערה. שוב נכשלתי בלשוני, בטח שמת לב, "לרחף כל זמן... הרי גם זאת מילה שהילד הדביל היה אומר. יותר נכון לומר: "לרחף כל עוד את ערה. כל עוד יש תודעה לרחף בה", כן, לזה אני מתכוונת, זו הדרך לתפוס את האינסופיות הזאת. בשפתו של הילד אולי הייתי אומרת משהו כמו "עכשיו אחד נצחי". אולי "שלמות בלי ממדים". משהו כזה.

אני בת 23, נו אז מה? היום הגעתי לתחנת השנים ה-23 שמשום מה ממוקמת בין ה-22 וה-24, ושוב בגלל הילד הזה האידיוט שעשה לי בלגאן בבלגאן שנראה לי הגיוני יותר. את עוקבת? תמיד הרגשתי שאת עוקבת. מוזר. ושוב ה"תמיד" הזה. תיקון נוסף: לא "תמיד הרגשתי שאת עוקבת" אלא "את עוקבת". עובדה.
הסתבכתי. זה לא טור זה, זו רשימת הסתבכות. עם קצת כשרון הייתי מצליחה לחתוך כאן את השורות ולהוציא מזה שיר. עם קצת זמן, הייתי מצליחה למלא פה את החללים ולכתוב טור בנזונה. אבל אין זמן. כרגע הסברתי שעצם הקונספציה של זמן לא מקובל עלי. אין זמן, ואין לי זמן, ומה שאת קוראת, זה הכי טוב שאני יכולה (עכשיו). סלחי לי שאני שוב מתנצלת, זה לא מקרי, זה באמת נוח לי להיות מסויגת, הרי אפילו השירים שלי לא נשמעים כמו שירים: "יש בהם יותר מדי מילים" היא אמרה. לא את, משהי אחרת. "אבל יכול להיות שזה בסדר, את אוהבת מילים. אז השירים שלך נראים לא כמו שירים, אז מה? רואים שיש לך כשרון". בבקשה תמצאי את הקשר בעצמך, אני חייבת לעבור לפסקה הבאה.

עוד שש שעות שזה שש תחנות שעתיות, יתחיל היום שבו אנשים שאוהבים אותי, ואנשים שאוהבים אותי לרגל יומולדתי, יחגגו איתי את הקיום של עצמי. את לא תהיי שם, אבל אני אספר, ואז עבר, הווה ועתיד שוב יעשו "נא" באוזן לילד הקטן והמפגר, ואני שוב אסתבך.
בכל אופן, עוד שש תחנות שעתיות יתחיל יום, ואז אני אפסיק להיות לבד, ואניח להרהורים האלו לחייך ולנמנם בצד, כמו ההיסטוריה בשיר של ההיא. אני אצחק כל היום, ואז אני אסע לסופשבוע בצפון ואצחק כל הסופשבוע שהוא לא יהיה "אחרי" או "לפני" שום דבר. הוא פשוט יקבל את הנישה היפיפייה והנהדרת שלו בתודעה שלי, ואם אני באמת ברת מזל, אז הוא גם יקבל נישה לא פחות יפה ונהדרת בתודעה של אלו שסבורים, כמוני אגב, שהקיום שלי מצדיק טיול לצפון. למען ישתפר מצב רוחי אני אוסיף: מצדיק גם מתנות, וברכות, וחיבוקים וחיוכים ויש לי הרגשה שאת מחייכת עכשיו.

זה יומולדת שלי, אז אני אכתוב טור "כומו שאני רוצה". גם אם זה אומר לפעול לפי עצתו של פרח שבכלל לא יודע שהוא פרח, ולנצל טור שלם, ומליוני קוראים שיש לי בכל רחבי תבל להעברת מסר אחד לאדם אחד. לכבוד היומולדת שלי אני אפילו אעשה את זה בחוסר קוהרנטיות משווע ועוד מתחת לאפם ועיניהם הפקוחות של כל מי שמכיר אותי ומרגיש אלי ושיש לו זמן משלו ועבר, הווה, ועתיד שרירותיים משלו, שמשום מה מהולים בשלי. בכל אופן, נתת לי עצה, ואני לוקחת, כי אם אני לא אקח עצות מפסיכולוג ממי אני אקח? ובבקשה אל תתייחסי לטור בשום דרך, אני לא רוצה להסביר, יש לי יומולדת, פשוט תעשי כבקשתי ולעולם אל תעלי את הנושא הזה. את הדבר הזה אני לא אקרא בעתיד. המקום שלו הוא בפינה שבה כתבתי אותו וזהו. עכשיו, אגב, אמרתי "עתיד" בכוונה, כי אני מציאותית, ואני יודעת שצריך להחזיר את הבלגאן לבלגאן הרגיל.

יש לי יומולדת. היום. עכשיו. כאן. ביום רביעי, שזו תחנת הימים הרביעית בשבוע. בספטמבר, שאמור לציין את ספטמבר 79' אבל זה ממש מגוחך, כי הוא לא מזכיר לי את ספטמבר 79' בדיוק כמו שינואר או פברואר לא מזכירים לי אותו, אבל שוין. בשביל הילד האידיוט הוחלט שהוא היומולדת שלי. היום הרביעי, שהוא עכשיו, שהיה אז כי אז מישהו נתן לי רשות להיכנס לתודעה הזאת שאני אמורה לרחף בה. את הרגע הזה אני אמורה לציין היום שבעצם חוזר כל פעם שמישהו איפשהו קורא את ההסתבכות הזאת שלי.
לי יש יומולדת, אז שיהיה לכולם מזל טוב, ואני כל-כך מקווה שאת מאושרת. ואני גם הייתי שמחה אם התודעה שלי תחפוף לשלך, כמו שהיא חפפה בעבר שהוא ההווה שהוא העתיד, ובבקשה תתרכזי, כי אני עייפה ולא רוצה לעבור על זה שוב. אין ספק שאת פרח.

יעל.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...