עוד בחדשות ודעות
 >  > 

הכסף הוורוד מצלצל טוב יותר

הוא וורוד אבל גם ירוק. הוא מצלצל נפלא בכיסם של היזמים המוכשרים והוא עוזר לצבוע את העולם בצבעי הקשת. זהו הכסף הוורוד - שבעוד פחות מ-10 שנים צפוי להיות חלק בלתי-נפרד מהכלכלה הישראלית הרגילה

הם יזמים בעלי חוש עסקי מפותח ויכלת הבנה של השוק. הם מבינים את הביקוש ומכירים את ההיצע. הם באים בד"כ מהקהילה, הומוסקסואלים בעצמם, ויודעים על אילו נקודות ללחוץ. אתם מוזמנים להכיר אותם - יזמי הכסף הורוד של ישראל 2000. בכל רחבי העולם הומוסקסואלים מהווים מקור הכנסות לא מבוטל לעשרות אלפי עסקים קטנים וגדולים - מלונות, חנויות ספרים, מוסיקה, בגדים, פאבים, דיסקוטקים, בתי קפה, עיתונים - ובעצם מה לא. שם זה נקרא "כלכלה וורודה", ומרבית החברות הגדולות מקצות משאבים כלכליים ואנושיים לקידום המכירות לפלח השוק הגאה. לדוגמא, מבצעי מכירות מיוחדים לגייז, מוצרים שמיועדים לקהילה ההומו-לסבית, מוצרים "סטריטיים" שמקבלים אריזה "הומואית" מתאימה, מסעי פרסום המנופפים בגאווה וליברליות ובעצם מה לא. שם המשחק - תלטף את האגו ההומו-לסבי, תראה לו שהוא בסדר גמור ואף יותר מזה - מיוחד ושווה - לקק לו במקומות הנכונים - והוא בידך. הבסיס להיסטריה הוא עקרון כלכלי פשוט, שכלכלן אמריקאי (שהוא במקרה גם הומו וגם חבר טוב) הגדיר כ- INK - two incomes no kids2 - שתי משכורות, אפס ילדים. ההגדרה הזו התופסת לכל אנשי הקהילה החיים בזוגיות (מרבית ההומוסקסואלים חיים בזוגות בחו"ל, ללא ילדים) הינה הגדרה מעליבה במקצת, אך יותר מהכל - נכונה. העובדה ששני גברים עובדים ומרוויחים כסף טוב (מה לעשות, גם בעולם מודרני כשלנו נשים עדיין מרוויחות פחות) ולא רק מרוויחים - גם לא מבזבזים אותו על זוטות כמו טיטולים, ספרי ילדים וכו', העובדה הזו גורמת לקופותיהן של חברות רבות לצלצל ברצון לאסוף את המזומנים. על פי סקרים שנערכים בקרב השוק האמריקאי עולה כי ההומו הממוצע מרוויח משכורת חודשית השווה ל-6,000 ש"ח בחודש (נטו), ומבזבז את כספו בעיקר על מותרות (אביזרי בית יוקרתיים, ביגוד מפירמות ידועות, תרבות - הגדרה כוללנית לבילויים כמו קולנוע ותיאטרון, מתנות לחיות מחמד - כן, כן, כמה שזה יישמע בנאלי, מוצרי בריאות וחופשות). עודף הכסף הזה (שהוא בעיה חמורה שבוודאי הבחנתם בה) גורם להומואים רבים לפצוח במסעי קניות פזרניים על כל חבר שהם מאבדים (ובואו נודה בזה, רובנו מאבדים חברים בקצב לוגריתמי), ולחגיגות פזרניות ונפלאות ברחבי הקניונים. לא פלא, אפוא, שחברות רבות מנסות לשים את מרכולתן בנתיביהם של ההומואים. גם בישראל מתחילה היום להיווצר מגמה של "לעשות שוק" על חשבונם של ההומואים והלסביות, במטרה להרוויח (והרבה!) מפניה לקהל היעד הייחודי הזה. הטריקים, כמו בכל עסק, הם פשוטים. תגידו להומו כמה טוב להיות הומו, כמה הוא נפלא/יפה/מטופח וחינני, נפנפו קלות בדגל הגאווה, הוסיפו דוגמן כוסון או שניים, ערבבו היטב והנה קיבלתם מתכון מוצלח לעסק וורוד. נשאלת השאלה האם הרווח הזה מהקהילה ההומו-לסבית הוא הוגן. האם ב"ניצול" הצרכים הללו הקיימים היום ו"החולשות" ההומואיות הידועות עושים היזמים הון על ידי ניצול מצוקות או פשוט באים להציל נפשות בישראל ולעשות למען הקהילה. התשובה, כתמיד, מצוייה במקום טוב באמצע. כמובן שכולם רוצים לתרום לקהילה (כן, כן, שמענו), ואין ספק שאם אפשר לעשות כמה ג'ובות בדרך - אז זה בכלל יהיה נפלא. ושלא תבינו אותי לא נכון - כיזם אני מוקיר את החשיבה העסקית שמניעה את אנשי העסקים ההומו-לסבים בישראל ומאחל להם הצלחה רבה. לדוגמא, אילן שיינפלד. אחד הסופרים ההומוסקסואלים הותיקים והמוצלחים (לדעתי!) בישראל. בכיתה ט', כשהייתי עוד תלמיד תיכון והומו זב חוטם, המורה לספרות (לסבית גאה ואישה מדהימה בפני עצמה) חשפה את הכיתה לכתביו של שיינפלד. אחד משיריו נגע לליבי כל כך, שלרגע הייתי גאה בזה שאני הומו. אז לא שיערתי לעצמי שיבוא יום ואילן שיינפלד יקום ויפתח הוצאת ספרים גאה (הוצאת "שופרא") שתזניק בצעדי ענק את ההוויה והיצירה ההומו-לסבית הישראלית. כל כך שמחתי לקרוא את הכותרים בהוצאה, שהיו כל כך פואטים, נכונים ואמיתיים. זו למשל דוגמא לעשיית רווח שתרומתה לקהילה גדולה.

אותו אילן שיינפלד שאני מעריך מתכוון לפתוח בקרוב בית קפה וחנות ספרים בשם "תיאו" בתל-אביב. ללא ספק גיוון מעניין לדליחות המקומות שישנם בת"א ובארץ בכלל, וייתכן שקפה תיאו יהיה מקום בילוי אהוב ופופולארי, ולא סתם "קופה רושמת" שתכנס אליה עשרות הומואים מיואשים מדי לילה (ע"ע "אאוט") רק בגלל שהיא מתהדרת בכותרת "מקום בילוי הומואי".

לפני לא מעט זמן נסעתי לאנגליה לחופשה אצל חברים (גייז, כמובן). ביום רביעי בערב ראיתי ששניהם מתרגשים מאוד, לובשים את מיטב בגדיהם ומאיצים בי לעשות כך גם. כששאלתי אותם "לאן יוצאים?", הם ענו לי "למכבסה".

מיותר לציין שכמעט נחנקתי מצחוק, ורק כשאחד מהם איים עלי בהנשמה מפה לפה (גם כן איום) הפסקתי לצחוק ושאלתי בתמיהה "מה!?". מסתבר שבמקומות רבים בעולם מכבסות שונות פותחות ביום מסויים בערב לגייז בלבד! הרעיון כשלעצמו הוא מדהים - מקום מפגש "נייטרלי" לכאורה, בו תוכלו למצוא את אהובכם לשנים הבאות. לא עוד תורים ארוכים בבתי קפה, לא עוד מועדונים רווי הורמונים וסמים (Fist הבריטי לדוגמא, המועדון בה"א הידיעה, לכל מי שמתכנן נסיעה קרובה לאנגליה), לא עוד מבטים מתגנבים. פשוט חברה טובים (ובהחלט איכותיים) שבאים לכבס את הבגדים שלהם. שיטה נפלאה לעשות עסקים ולהכיר חבר/ים חדש/ים.

אח"כ גיליתי שהסופר השכונתי נפתח בימי שלישי ללסביות בלבד (הכניסה לבנים אסורה בתכלית האיסור, והם אפילו שמו בוצ'ה גדולה ומפחידה בכניסה שכמעט ובלעה אותי כשבאתי להכנס). הבעיה שגיליתי את זה מאוחר יותר, ואני, חמוש בתחתוני בוקסר וגופייה לבנה חזרתי הביתה בלי חלב לארוחת ערב. ביום רביעי הוא נפתח לגייז בלבד (בנים), והפעם חיכה לי בכניסה דור-מן (אתם קולטים, בכניסה לסופרמרקט!!!!) שווידא שאני גבר למהדרין לפני שנתן לי להיכנס.

היה כל כך נחמד ללכת לבית קפה הומו-לסבי ולראות שם שלט "ביום שלישי ערב סטרייטים" ושם תמונה של זוג מתנשק. בן ובת. קצת נדהמתי מהפתיחות שהם מראים, אבל לא הרמתי גבה. גם לסטרייטים מגיע לבלות בבית הקפה הזה, שהוא בהחלט נפלא.

גפ'רסון (החבר) סיפר לי שכשיש לו סתימה בשירותים הוא מתקשר לוונון (איזה שם חנוני זה לשרברב) והוא מתקן לו את הסתימה בצנרת (כאן תרשו לי לחייך בציניות ולתהות האם וונון הנ"ל מתקן סתימות נוספות..). הוא גם לא חסך ממני את התיאורים על הספר שלו (שהוא מן הסתם אוחצ'ה נוראית שהשיער שלה נראה כמו דגל הגאווה שעבר כביסה במים חמים מדי), או על הדיסקוטק האהוב עליו בו כולם לבושים מדים (ויוה למפח"ש! בטח כאן הייתי פופולארי מתמיד).

בקיצור, שפע מקומות, אנשים, הזדמנויות ובעיקר כלכלה ורודה שמכניסה מיליוני דולרים לכיסם של יזמים רבים.

השאלה היא מתי בארץ יבינו את החשיבות של הכלכלה הוורודה, ויעשו בה קצת יותר מאשר ניצול ציני של מצוקות בקהילה.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...