עוד בחדשות ודעות
 >  > 

חלוצי הלילה

יצחק שנור כותב על השינוי שחל בירושלים בזכות מועדון ה"לילה" ופאב ה"לולו", שבעליהם נרצחו השבוע בנסיבות טרגיות

"עשרה קבין של יופי ירדו לעולם; תשעה נטלה ירושלים, ואחד כל העולם כולו".

ירושלים יפיפייה, זו דעתי הסובייקטיבית כמובן, אבל יש לי תימוכין לכך. עיר יפה ומיוחדת, מטורפת, שונה ואהובה. וקשה. דברים שהם מובנים מאליהם במקומות אחרים, בירושלים הם חידוש, ודברים שצריך להיאבק עליהם במקומות אחרים, בירושלים צריך להיאבק עליהם יותר. לפעמים זה הפוך, אבל רק לפעמים. היא שווה את המאבק, ירושלים, בין אם זה בחיים האישיים, בחיים בכלל או בחיי הקהילה. בשנה האחרונה היו כאן כמה מאבקים: מאבק על נשיקה ברחוב, מאבק על מצעד גאווה ועל חופש. ויש כמובן גם מאבק על חיי הלילה. דווקא בתחום זה ידעה ירושלים בכלל והקהילה בפרט, פריחה של ממש בשנים האחרונות.

מסיבות לא היו דבר נפוץ בירושלים, ומסיבות לגייז בכלל לא. היו אירועים שונים לקהילה אולם הם התקיימו בדרך כלל בבתים פרטיים, והיו גם תקופות בהם היו מקומות בילוי לגייז בעיר. שינוי של ממש בתחום זה החל להתרחש לפני כחמש שנים. סער נתנאל, אז יו"ר העשירון האחר, החל לארגן מסיבות להומואים ולסביות מדי כמה חודשים. מסיבות העשירון האחר הפכו לאירוע שציפו לו ממסיבה למסיבה. בד בבד החלה להיווצר בעיר תרבות של חיי לילה ראויה לציון. מועדון 'האומן 17' צבר מוניטין ארציים, ואחריו נפתחו מועדון 'התעשייה' ומועדונים רבים נוספים.

סער נתנאל החל להפיק מסיבות גייז בתכיפות הולכת וגוברת, עד שנוסד 'הליין האחר', ליין מסיבות לגייז, שפעל במועדון 'לילה' מדי יום חמישי בשנים האחרונות, והפך לשם דבר בזכות עצמו. מועדון ה'לילה' החל לפעול כמסעדה-בר, ולאחר הצלחת מסיבות ה'ליין האחר' שינה צביון והפך למועדון מסיבות.

יש בוודאי כאלו שיטענו שההתרגשות שליוותה בעבר כל מסיבה, שהתקיימה אחת למספר חודשים, נעלמה, ובמקומה הפכו המסיבות להיות דבר שגרתי. אחרים יאמרו שהצפיפות במקום (סימן בדוק להצלחה) הפכה בלתי נסבלת. חלק אולי לא אהבו את המוזיקה. אבל אין ספק שמסיבות גייז ביום חמישי ב'ליין האחר' ב'לילה' הפכו לדבר קבוע שהוא חלק מחיי הגייז בעיר. יש חשיבות עצומה לקהילה בעצם הידיעה שאם רוצים, אפשר לצאת לרקוד ולבלות, ואם לא, אפשר בשבוע הבא, או בשבוע שלאחר מכן, ותמיד תהיה עוד מסיבה.

קיומן של מסיבות ה'ליין האחר' במועדון 'לילה' התאפשר בזכות גישתם הליברלית, אהבתם לחיי הלילה בכלל ולקהילת הגייז בפרט, והחזון של בני הזוג אברהם ואן-מארי פרידלנדר, בעלי המועדון.
מספר סער נתנאל: "בני הזוג היו חלוצים אמיתיים. הם הגיעו לארץ לאחר הסכמי אוסלו משום שהאמינו שיהיה כאן טוב. בשבילי, פתיחת ה'ליין האחר' ואחר כך ה'לולו' היו התגשמות של חלום, משהו שתמיד רציתי לעשות, והם נתנו את ההזדמנות. הם האמינו בחיי הלילה בעיר והיו מוכנים ללכת על זה. הקהילה היתה חשובה להם, הם אהבו גייז והיו להם הרבה חברים גייז. נתנו המון קרדיט ויד חופשית, והיו חלוצים גם בעניין זה."

בעקבות הצלחת מסיבות ה'ליין האחר' נפתח לפני כשנה וחצי הבאר 'לולו' בסמוך למועדון 'לילה' על ידי בני הזוג וסער נתנאל, כבאר לקהילה ההומו-לסבית. פתיחת ה'לולו' היתה שינוי מהותי בחיי הקהילה בעיר. במקום להסתפק במקומות פרנדלי למיניהם, נפתח סוף סוף מקום שהוא שלנו, עם דגל גאווה גדול תלוי בכניסה. מקום שאפשר להרגיש בו לחלוטין בבית, לפגוש חברים, להכיר אנשים חדשים, סתם לשבת על הבאר ולפטפט עם הברמן, או לקרוא את הזמן הוורוד. וכמו שידעת שתמיד תהיה מסיבה ב'לילה' ביום חמישי, כך ידעת שאם אתה רוצה, יש לך לאן לצאת בערב. כל ערב. ולא צריך לנסוע רחוק בשביל זה. עצם הידיעה הזו, הופכת את החיים לנורמליים יותר. גם בעיר היפה, האהובה והקשה הזו.

את בני הזוג פרידלנדר הכרתי ב'לולו'. הם היו נוהגים להיכנס בחיוך, לפטפט עם הברמן, עם הלקוחות הקבועים, או סתם להגיד שלום לאורחים. אן-מארי עיצבה את ה'לולו' וערב אחד, כשישבנו על הבאר ניהלנו איתה דיון בנושא. אן-מארי שלפה מיד דוגמות שהכינה לעיצוב לוגו עבור ה'לילה' ורצתה לדעת מה דעתנו בעניין. האווירה הנעימה, הידידותית והמשפחתית שהשרו בני הזוג היתה, ללא ספק, חלק מן הקסם של המקום.

בני הזוג הותירו אחריהם ארבעה ילדים ואין ספק שעבורם זוהי הטרגדיה הקשה ביותר. גם עבור הקהילה והחברים בעיר זוהי מכה קשה. "קרתה לנו טרגדיה" אומר סער נתנאל. "אבידה גדולה לקהילה בירושלים. המון חברים גייז שהכירו ואהבו ואבידה לחיי הלילה והבילוי בירושלים."

אתמול בלילה, טיילתי ברחובות ירושלים, סתם טיול, ללא מטרה מוגדרת. אחרי שחציתי את שוק מחנה יהודה ועברתי את רחוב יפו, החלטתי להיכנס רגע ל'לולו' לומר שלום. נכנסתי למגרש החניה והופתעתי מהחשיכה והשקט שמסביב. אפשר לומר שאפילו נבהלתי. הרי זה יום חמישי, צריכה להיות מסיבה, איפה כולם? לדברים טובים מתרגלים מהר, והמציאות הזו, שבה יש מקום ללכת אליו, וברור שיהיה למי לומר שלום, היא משהו שהתרגלתי ואהבתי. "אני מקווה שהכל בסדר" השארתי הודעה במשיבון של סער, ורק אחר כך התבררה לי האמת המרה.

"קשה לדעת מה יהיה עכשיו" אומר סער. "ה'לילה' וה'לולו' שרדו תקופות קשות, תקופות של פיגועים ומיתון, וממש החזקנו בשיניים, התמודדנו עם הקשיים ונשארנו, בעיקר מסיבות אידיאולוגיות. ואז קורה דבר כזה. צריך לקחת זמן ולברר כיצד יתפתחו העניינים. סביר להניח שיהיו שינויים במתכונת הפעילות. אחרי שנישן ונתאושש ננסה לחשוב על העתיד."

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...