עוד בארכיון טורים
 >  >  > 

אגדה קווירית

פרק ראשון, עונה חדשה, הפעם מאת כתב אורח

When she lowers her eyes she seems to hold all the beauty in the world between her eyelids; when she raises them I see only myself in her gaze
(נטלי קליפורד ברנייה)


קוראים לה הדר, ובאביב האחרון מלאו לה עשרים שנים. היא לסבית כמובן, אחרת הייתי מספר לכם סיפור אחר, ויש לי הרבה. אני ידעתי שהדר תגדל להיות לסבית מהיום שהיא נולדה, אבל היא הבינה את זה רק לפני שלוש שנים. היום היא כבר בטוחה. הפעם הראשונה שהיא חשדה בזה הייתה באותו יום שבו העיניים שלה נחו על שירלי היפיפייה, שהתיישבה מולה בספסל באוטובוס. באותה נסיעה האוטובוס היה עמוס מתמיד, ובכל זאת, שירלי, שאולי בהזדמנות אני אספר לכם גם את הסיפור שלה, אמרה לה, בלי מילים, שאתה היא רוצה להתעורר ולישון. הדר הייתה מזועזעת. באותו רגע היא התחילה להסמיק ולהזיע, וכל מה שהיא הצליחה לעשות היה להתפלל שהנופים העירוניים יעזרו לה להוריד את העיניים מאותה הנערה שאז היא אפילו לא ידעה את שמה. אבל העיניים נשארו נעוצות בשירלי כל הנסיעה. לרגע היה נדמה לה שהנשימות של הבחורה הזאת שולחות משבי רוח קלים לצוואר שלה, ושצל נופל כל פעם שהמבט שלה מושפל. הסיטואציה הייתה ממש הזויה ומוזרה, והדר - הדר חשבה שהיא יוצאת מדעתה. אין צורך לומר שבאותו היום חרב עליה עולמה. לקח המון זמן עד שהיא התאוששה. הייתי רוצה לספר לכם איך זה קרה, אבל העורכת פה מתקמצנת לי עם המילים. אסור לי יותר מ-1400 בסיפור וגם ככה אני תמיד במינוס מילים אצלה. על כל פנים, אני אסכם בקצרה ואדווח שלמרות שחל שיפור ניכר במצבה, הדר עדיין מיוסרת לעיתים קרובות. לפעמים נדמה לי שהיא עושה את זה קצת בכוונה. הרבה אנשים עושים את זה בכוונה בדור הזה. שואלים את עצמם כל מיני שאלות מוזרות שאני אף פעם לא מבין: אם האהבה שלהם מקרית. אם יש לה סיבה. אם זה מכוון למטרה נעלה, ולמה דווקא להם זה קרה. הדר משום מה מתעקשת להבין איך זה שהעיניים שלה תמיד מוליכות מבט על גוף של בחורה, ולמה הקול שמדבר אליה בנסיעות הארוכות הוא תמיד צלול ונשי. היא אף פעם לא ממש קראה לעצמה לסבית, ואת זה אני דווקא כן מבין. היו ימים שהיא ממש שנאה את המילה. מילא שנאה אותה, אבל היו ימים שהיא התכחשה לה. היום היא יכולה להגיד אותה רק לעצמה. לפעמים היא נסחפת למחשבות רומנטיות עליה, ועל המקורות שלה. מתגעגעת ללסבוס. פעם תפסתי אותה חושבת על המילה עם חיוך, אבל זה היה רק פעם אחת, וזה עבר די מהר.
בחורה לא פשוטה ההדר הזאת, אבל היא הגיבורה שלי, ואני לא יכול לשנות אותה. וחוץ מזה, למדתי לאהוב אותה, וגם אתם תלמדו.
בכל אופן, היא שואלת את השאלות האלו די הרבה, וזה מוזר בעיניי. אני לא זוכר ששאלתי את השאלות האלו אף פעם, ואני קופידון.
מצד שני אני לא הומו.

שמתי לב שעד עכשיו בזבזתי 414 מילים, ומכיוון שנשארו לי בערך עוד אלף מילים עד הסוף, אני חושב שכדאי שאני אדבר לעניין:
את הדר הכרתי באחת המשימות האחרונות שלי. באותה תקופה היה יחסית לחוץ בעבודה כי וונוס נכנסה להריון שוב, וזה ידוע שכשוונוס בהריון בני האדם משתגעים. מכל מקום, ביום שהדר נולדה, זאוס, או אלוהים, או איך שאתם לא קוראים לזה אצלכם, ביקש ממני לדאוג שהיא תתחתן עם תינוקת בשם שירלי שנולדה בצרפת כמה חודשים לפני כן. המשימה נראתה לי מוזרה, אבל אני לא מתווכח עם זאוס. ארגנתי טיול לארץ הקודש, ודאגתי שהמקום ימצא חן בעייני ההורים של שירלי. אחרי קצת התמקחויות עם אנשים בחלונות הגבוהים, סידרתי שהם יחיו בכנען. נדמה לי שאתם קוראים לזה ישראל היום. אגב, אני לא רוצה לבזבז מילים, אבל היא לא רק שלכם, ה"ישראל" הזאת. לא משנה. נחזור לעניינינו. כמו שסיפרתי מקודם, ארגנתי ששתי התינוקות יחיו באותה העיר. שירלי גדלה להיות בחורה ממש חמודה, והדר גם יצאה לא רע בכלל, אבל שירלי והדר - זה פשוט לא קרה. ושלא תחשבו שלא ניסיתי. דאגתי שהן יעלו על אותו אוטובוס לפחות פעם בחודש, יתקלו זו בזו בתור לקולנוע, כל מיני דברים בנאליים כאלה. פעם אחת אפילו סידרתי שהן יעשו תאונה, וזה ממש נחשב נוהל חירום. ניסיתי הכל ושום דבר לא עזר. שירלי אמנם חייכה להדר מדי פעם, ולפעמים היא גם השפילה מבט כמו שוונוס עושה כשהיא רוצה להשכיב איזה אליל, אבל כל זה לא משנה כי הדר לא עשתה עם זה כלום. בשלב הזה אפשר בהחלט לומר שהייתי אובד עצות. לדבר עם זאוס אי אפשר, וונוס תמיד עסוקה במכון יופי או במספרה, אז ניגשתי לספרות המקצועית. מה שאתם קוראים היום "מיתולוגיה". מהר מאוד התברר לי שאין הרבה מה לעשות, והדרך היחידה היא לחזור לשיטות הישנות עם החצים וכל העניינים הארכאיים שלפעמים אנחנו עושים בטקסים שכרונוס מכריח אותנו לקיים בגלל הכבוד למסורת. בכל אופן, מגוחך ככל שזה יהיה, הייתי צריך לעמוד במשימה שלי, אז לבשתי חיתול דבילי ולקחתי איתי אשפה עם שלושה חצים וקשת שגנבתי ממארס. אני באמת לא חושב שיש צורך להרחיב על זה את הדיבור. ואני גם לא כל-כך מרגיש נוח לדבר על זה עכשיו. הדבר החשוב הוא שלמרות ששנים שלא בצעתי את התכסיסים המפגרים האלו, בשביל הדר, ובשביל להוריד ממני את זאוס, הייתי מוכן לעשות הכל.

מארס אומר שכמות החצים שבזבזתי על הישבן של הדר יותר גדולה מכמות החצים שהוא זרק בטרויה. אני חושב שלמארס יש נטייה להגזים אבל אני מסכים שבזבזתי די הרבה חצים. אחרי חודש כבר הייתי צריך ליצר חצים על חשבון טימיוס. כלום לא עזר. יכול להיות שהייתי ממשיך עם הניסיונות שלי, אבל מדי פעם קרה שהחצים שלי פגעו בישבנים שלא התכוונתי לפגוע בהם. ברור שאף אחד לא נהרג, כי החצים שלי לא תוכננו להרוג, אבל באותה שנה שמתי לב שהמון אנשים על כדור הארץ מתגרשים אז הבנתי שאני חייב להפסיק לפזר חצים בלי הבחנה. משום מה מקובל אצלכם לחשוב שהחצים שלי הם אלו שקובעים במי תתאהבו, אבל זה ממש לא ככה. החצים אמנם עוזרים לפעמים, אבל האהבות שלכם, האמיתיות, זה משהו שרק זאוס מבין, וגם את זה הוא עוד לא הוכיח לי. לא שזאוס צריך להוכיח משהו למישהו.

על כל פנים, אתם יכולים לתאר לעצמכם שמהחצים התייאשתי ומשהו הייתי צריך לעשות, אז החלטתי לדבר עם הדר בעצמי.
לפני שאני ממשיך בסיפור חשוב לי שתקשיבו לי שנייה טוב. אני לא רוצה שתחשבו שזה משהו שקורה הרבה, ואני בטח לא צריך שתתחילו לפנות אלי בדרישות אחרי שתקראו את הסיפור הזה, אבל למרות שזה לא נהוג, ולמען האמת זה כמעט חסר תקדים, אני מודה שמדי פעם, במקרים מאוד קיצוניים, זאוס שולח אותי למשימות קשות עלי אדמות.
"מבצע הדר" היה הפעם הראשונה שלי עלי אדמות מאז שחידשו את המשחקים האולימפים, אז מטבע הדברים הייתי מאוד נרגש. אבל כמו שאומרים אצלכם, איך שהגעתי לאירופה נפל עלי המנחוס, כי מאוד הרגיז אותי שפעם אחת אני יוצא לשחק בלי בגדים, וישר כל המוזיאונים שלכם מלאים בציורים מעליבים שלי. שתדעו שלולא הדר, הייתי חוזר למעלה עוד אחרי הציור הראשון, אפילו שזאוס היה מכריח אותי לסחוט לו פפאיות. נשארתי רק בגלל שאני קוף פראייר. וזה בכלל לא צחוק הסיפור הזה, כי בגלל כל האומנות הזאת שלכם, כשכבר פגשתי את הדר הייתי ממש מצוברח. בכל אופן, כל זה עבר ובסוף זה גם לא היה נורא כל-כך, בגלל שאי אפשר להיות יותר מדי מצוברח ליד הדר.
היא הייתה בחורה קצת נוירוטית, הזכירה לי את אתנה בצעירותה. היה לה שיער בדיוק כמו של אתנה, וכשהיא דברה היה לה קול צלול ונעים, למרות שהיא לא הפסיקה לקשקש איזה משהו על ארון, ונישואין, ומשכנתא ועוד כל מני דברים שלא הבנתי מה הם קשורים עכשיו. אני כאן בשביל האהבה, אבל מה אני יכול לעשות שזה מה שהיא רצתה לדבר עליו, אז נתתי לה, ואתם יודעים מה, אני חייב לציין שהיא סיפרה לי סיפורים די מזעזעים. בסיפורים שלה היו כל מני יצורים מוזרים שמזכירים לי את המדוזות והמפלצות שפעם היו אצלנו, עד שחיסלתי אותם במו ידי, ואל תאמינו לשטויות עם הרקולס, הכל אני עשיתי. נדמה לי שהיא קראה להם הומופובים פנאטים. או פלגמטים. או דגנרטים. משהו כזה. גם זה לא חשוב עכשיו. נתתי לה ספר שירים של סאפפו, וחיכיתי כמה שבועות עד שהיא תתבשל עם זה. בנתיים הלכתי לשחק טאקי. מתברר שאתם עדיין משחקים טאקי.

בקיצור, עברו כמה שבועות, וכשחזרתי לפגוש את הדר שוב, המנחוס שלה היה עוד יותר שחור. לא הייתה לי ברירה, הייתי חייב לעשות את מה שעשיתי.
אני לא יודע איך לספר לכם את זה, ואני יודע שרובכם הומואים ולסביות שמאוד יכעסו עלי אחרי הפסקה הזאת, אבל חשוב לי שתדעו שזה לא היה בכוונה. כל הסיפור הזה עם הומוסקסואליות באמת היה פאשלה. אני הייתי צעיר חסר ניסיון, והתפקיד שלי היה חדש כך שלא ממש היה מי שיחפוף אותי, ובכלל לא האמנתי שהסיפור עם החצים הוא רציני. כולה רציתי להרשים את אתנה אז לקחתי חץ ורוד ותקעתי אותו בטוסיק של ילד קטן. בכלל לא ידעתי שחץ ורוד יכול להיכנס לטוסיקים של בנים. הייתי בטוח שכשהחץ שלי יבין שהישבן הוא לא של בת, הוא יחזור אלי. באמת לא חשבתי שזה מה שיקרה, ואני ממש מצטער. בכל אופן, זאוס כבר העניש אותי על זה, ועכשיו אני תקוע בגוף של תינוק לנצח. הוא אמר שאם אני רוצה להתנהג כמו תינוק אז ככה גם כולם יתייחסו אלי ואני יכול לבוא בטענות רק לעצמי. אז זהו, אני את שלי קיבלתי ואני לא חושב שיש טעם שגם אתם תכעסו עלי עכשיו. חוץ מזה, מאז החלפנו את השיטה, כך שעכשיו, הצבע הורוד או הכחול כבר לא משנה, כי על כל חץ רשום בדיוק לאן הוא צריך להגיע. במשך השנים אני דווקא הצעתי לזאוס לפצות אתכם. פעם המצאתי בשבילכם מין טריק כיפי כזה שזאוס קרא לו "מין (טריק) אוראלי". נדמה לי שזה היה השם אבל אני לא בטוח. בכל מקרה, "רימינג" זה פיתוח שלכם, לא שלי.

סיפרתי את זה להדר, והיא אמרה שאני אידיוט, ושנמאס מהשטויות שלי ואני יכול ללכת לעזאזל. אני דווקא הייתי בעזאזל, ותדעו לכם שזה פחות נורא ממה שכולם חושבים, אבל לא רציתי לעזוב אותה, אז סיפרתי לה את כל הדברים שזאוס השביע אותי לא לספר לעולם. סיפרתי לה איך דון חואן דה-מרקו בעצם זיין 1502 גברים ולא נשים, וגם אחרי 1502 גברים הוא לא זרק חצי מבט לכיוון של בחורה. סיפרתי לה שאוסקר וויילד, כמה שהוא היה יעני ממורמר, סלח לי די מהר על הפאדיחה הקטנה שלי, ואמר שהוא לא היה עושה שום דבר אחרת. סיפרתי לה שאיידס זה מהשטן וזה לא קשור לכלום. והבטחתי לה שבכל פעם כשהיא תישן ותתעורר עם שירלי, היא תשכח מכל הדברים האחרים.

אתם בטח חושבים שאני רומנטי ופתטי, אבל לפחות אני לא הומו. באותו הבוקר וונוס ילדה תינוקת אז הייתי צריך לחזור למעלה ולהשאיר את הדר להתמודד לבד. בלילה אני והאלים יכולנו לשמוע את ההורים שלה בוכים. נראה לי שגם אחיה הגדול הזיל דמעה או שתיים, אבל אחרי זה הוא עודד שם את כולם כי הוא סטרייט ליברל רב-תושייה. אני מאוד מקווה שהעניינים אצלה נרגעו ועכשיו ההורים שלה בסדר. לצערי אני לא יודע מה נסגר עם זה, כי זאוס אמר שאני נהייתי מעורב מדי, ואני צריך ללמוד להתנתק, אז עכשיו אני רק יודע מה שמותר לי לדעת. בין אם הדברים היו קלים או קשים עם המשפחה שלה, ובין אם ההומופובים הפלגמטים הציקו להן יותר או פחות, הדר ושירלי עושות אחת לשנייה נעים בפונאני שש פעמים בלילה, אז אני את שלי עשיתי.
זאוס אמר שאם אני אמשיך ככה אז אני אוכל לעזור גם לבחורה מיפו שלא מוכנה להתאהב בשכן שלה רק בגלל שהוא גדול ממנה בשלושים וארבע שנים. אני חייב להגיד שאתם די מוזרים שם על כדור הארץ ואני גם מאוד הייתי שמח להסביר לכם מה אתם צריכים לעשות עם זה, אבל אני לא יכול להמשיך כי אני שם לב שנשארו לי רק עוד שמונה-עשרה מילים והעורכת דה-ויל אמרה שהפעם היא לא תוותר לי עם המילים גם אם היא תצטרך לקטוע את...


יעל.










כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...