עוד בחדשות ודעות
 >  > 

13 שנים לרצח מתיו שפרד

בארה"ב וברחבי העולם מציינים היום את יום השנה ה-13 להרצחו של מתיו שפרד - באירוע אלים ומזעזע שהפך לאחד מהאירועים המכוננים בהיסטוריה של קהילת הלהט"ב ושל המאבק נגד הומופוביה

בעולם מציינים היום את אחד מפשעי השנאה הקשים שידעה קהילת הלהט"ב, פשע שזעזע את העולם כולו ונחשב לאחד מהאירועים המכוננים בהיסטוריה העקובה מדם של אלימות כנגד הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים - רצח מתיו שפרד.

בשישי לאוקטובר 1998, אהרון מק'קיני וראסל א. הנדרסון נכנסו לבר גאה בעיירה המנומנמת לאראמי שבוויומינג, ופיתו את מתיו שפרד להצטרף אליהם לטיול. הם הסיעו את שפרד לשדה פתוח בקרבת מקום, היכו אותו באכזריות, קשרו אותו לגדר והמשיכו להתעלל בו במשך זמן ממושך בעודו מתחנן על חייו. לאחר שסיימו מק'קיני והנדרסון להכות את שפרד, הם השאירו אותו קשור לגדר, פצוע קשה ומדמם, בקור הלילה של וואיומינג. כדי לטשטש את עקבותיהם, הם גנבו את ארנקו ונעליו, כדי להסוות את המקרה כשוד.

כתבת ארכיון: ראיון עם אמו של מתיו - ג'ודית שפרד

מתיו נשאר קשור לגדר במשך 18 שעות תמימות, בקור מקפיא שהגיע אל מתחת לאפס. הוא נמצא במקרה על ידי עוברי אורח במקום, ומשם הוטס במסוק לבית החולים לטיפול רפואי. חמישה ימים נאבק מתיו על חייו, עד שמת מפצעיו.

מק'קייני והנדרסון נעצרו, ומשפטם עורר הדים ברחבי ארצות-הברית. השניים טענו שרצחו את שפרד בשל מה שכינו "Gay Panic", ואפילו הציגו מספר מומחים שטענו כי הרצח היה תגובה פסיכולוגית לכך ששפרד ניסה להתחיל עם השניים. אך האלימות הקשה, הניסיון לטשטש את הרצח כשוד, וריבוי הראיות המראות כי השניים פעלו באופן מחושב ומודע, גרמו לקריסת ההגנה המשפטית והשניים היו צפויים, כמעט בוודאות, לעונש מוות.

כדי להתחמק מהעונש, הנדרסון החליט לשתף פעולה, הודה באשמה ואף העיד נגד מק'קייני. הוא נשפט לשני מאסרי עולם רצופים, ללא אפשרות חנינה. באותו הרגע, הפך מק'קייני למוקד הדיון, ולכל הצדדים היה ברור כי יוטל עליו עונש מוות, בשל חומרת מעשיו. ב-4 בנובמבר, 1999, רגע לפני שהמושבעים התאספו כדי לדון בפסק הדין, ביקש אביו של מתיו שפרד - דניס - לשאת הצהרה בפני השופט, המושבעים ומק'קייני. שפרד עלה לבמה, ובקול רצוץ הקריא את בקשתו מבית המשפט, בעניין עונש המוות לאדם שרצח את בנו.

תקציר הנאום - כפי שהקריא דניס שפרד בבית המשפט



חלקים נבחרים מנאומו של דניס שפרד

"פשע איום בוצע בלארמי, לפני שלושה עשר חודשים. בעקבותיו, הפכו העיר לארמי, אוניברסיטת וואיומינג ומדינת וואיומינג לסמל של תקיפת גייז, פשעי שנאה וברוטאליות. בעוד שחלק מהמוניטין מוצדק, זה נופח מעבר לכל פרופורציה על ידי חברינו בתקשורת. לפני יומיים, הראיתם, חבר המושבעים, שהעיר לארמי לא תסבול פשעי שנאה. כן, זה היה פשע שנאה טהור ופשוט, עם תוספת מרכיב השוד. הבן שלי, מתיו, שילם מחיר כבד כדי לפתוח את עיניהם של כל תושבי וואיומינג, ארצות-הברית והעולם כולו, ולהציג בפני כולם את הפחדים הלא מוצדקים, האפליה וחוסר הקבלה, עמם מתמודדים חברי הקהילה הגאה מדי יום.

"כבוד השופט, אני רוצה להודות לך על היושר והחסד לפיהם התנהל המשפט. ניסיונות חוזרים ונשנים להסית את בימ"ש מהמטרה האמיתית של המשפט, נכשלו בזכות הקשבתך, ידיעותיך והעובדה שהיית מוכן לעמוד נגד קו ההגנה שטען ל-"Gay Panic", כתירוץ להתנהגותם של הרוצחים. בכך הדגשת את העובדה שמתיו היה אנושי ושהגיעו לו כל הזכויות, האחריות וההגנה מצד תושבי וואיומינג.

"הבן שלי, מתיו, לא נראה כמו מנצח. אחרי הכל, הוא היה קטן לגילו – משקלו היה לא יותר מ-50 ק"ג, גובהו בעמידה רק 1.60 מ'. הוא היה קצת מבולגן, והרכיב גשר על שיניו, מגיל 13 ועד היום שבו נרצח. אולם, בחייו הקצרים מדי, הוא הוכיח שהוא מנצח. הבן שלי – נפש עדינה ודואגת – הוכיח שהוא קשוח, אולי אפילו קשוח יותר מכל אדם עליו שמעתי עד היום. ב-6 באוקטובר, 1998, בני ניסה להראות לעולם שהוא יכול לנצח שוב. ב-12 באוקטובר, 1998, בני בכורי – והגיבור שלי – אבד. ב-12 באוקטובר, הבן שלי – והגיבור שלי – מת ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-22. הוא מת בשקט, מוקף בבני משפחתו ו-50 מחבריו, כשאמו ואביו אוחזים בידו. כל מה שנשאר לי כעת, הם הזיכרונות".

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...