> 

גבר בארון צבאי

נועם סיים את הקורס וקיבל החלטה משמעותית "השיקולים שעמדו לפני היו מצד אחד התקדמותי האישית כגבר-טרנסג'נדר ומנגד הערכים האישיים שלי על פיהם אני רוצה לעסוק בחינוך"

בטור האחרון סיפרתי על ההצעה המעניינת שקיבלתי מהצבא. במהלך הקורס הצבאי יצאתי מהארון, והצבא הציע לי לדחות את השירות כדי להתחיל טיפולים הורמונליים ואז לחזור לתפקיד ככל מסיים קורס. כעת אני רוצה לשתף במה שעבר עלי מסיום הקורס ועד עכשיו, כשאני מפקד בחיל חינוך.

דחיית שירות או התחלה של תהליך פיזי?
קיבלנו חופשה קצרה של ארבעה ימים, לאחר שלושה וחצי חודשי הקורס. זמן רב חיכיתי לסיומו ולרגע שבו אשתבץ בתפקיד ואתחיל לעשות בפעילות החינוכית שאליה הוכשרתי, והיה לי קשה לדחות את השיבוץ והפעילות לתקופה ממושכת שכן הייתי חדור מוטיבציה. אבל ידעתי כי דחיית השירות (דח"ש) תאפשר לי להתחיל לממש את מה שאני מרגיש גם כלפי חוץ.

התלבטתי רבות, בעזרת קומץ חברים טובים, בדרך שאליה אפנה ביום ראשון שלאחר סיום הקורס: קבלת התפקיד החדש והנחשק או דחיית השירות בשביל התחלת השינוי הפיזי. השיקולים שעמדו לפני היו מצד אחד התקדמותי האישית כגבר-טרנסג'נדר שרוצה לצאת החוצה, ומנגד הערכים האישיים שלי מעבר להיותי טרנסג'נדר שעל פיהם אני רוצה לעסוק בחינוך. שיקולים נוספים שעמדו מול עיני היו יחסה של אמי, שנראתה כמתחילה לקבל את היותי טרנסג'נדר, ופחדתי שכיוון זה ייקטע אם אתחיל את התהליך בצורה מתריסה מדי בשבילה, וכמובן העובדה שאדחה בזמן רב את שירותי הצבאי ובכך גם את תחילת חיי כאדם עצמאי.

כשהגעתי לבסיס שאליו שובצתי לאחר הקורס, שבו הייתי אמור לחתום דח"ש, איש לא דיבר איתי על שום חתימה, ולאחר ארבעה ימי ההתלבטות עד להגעתי לקורס, הבנתי גם שאיני רוצה לחתום. הבנתי כי אני מוכן להשאיר את התהליך הפיזי בצד לשנתיים, כדי שאוכל לממש בשנתיים הללו את ערכי החינוך שאני נושא בלבי, ביחד עם כל המוטיבציה שאיתה יצאתי מהקורס. כך גם אוכל לעזור לאמי להתכונן בצורה הטובה ביותר לכך שאני הופך להיות הבן שלה, ובסופו של דבר אוכל לצאת לחיים עצמאיים מהר יותר, ואת התהליך הפיזי שלי אעשה בלי לחץ זמן של גוף גדול כמו הצבא. 

"חיי לא יהיו פשוטים עד שלא אעשה את השינוי במלואו"
כיום אני מפקד בחיל החינוך. רוב הסגל הפיקודי בקורס שבו אני מפקד עבר את הקורס שעברתי ביחד איתי. אם לאמר את האמת, רוב הסגל יודע על הנטייה המגדרית שלי, בין אם מהקורס אותו עברנו ובין אם כי סיפרתי להן לאחר שהתחלנו לעבוד ביחד, וכך גם המפקדת שלי והמפקדת שלה. החיילים עליהם אנחנו מפקדים אינם יודעים זאת. השילוב בין העולמות, כמו בחיי עד כה, לא כל-כך מוצלח, ובכלל לא פשוט, אבל אפשר להגיד שלמדתי להסתגל לחיים כגבר-בארון בתוך המסגרת הצבאית החונקת.

מצד אחד, ההסתגלות שלי עזרה לי להבין כי החוויות שלי בחיי היומיום הן הרע במיעוטו, ובעצם השיקולים להישאר בצבא עולים על השיקולים לצאת לדח"ש. אך מצד שני חיי לא יהיו פשוטים עד שלא אעשה את השינוי במלואו, לפחות בכל מה שקשור להתמודדות היומיומית שלי עם הזהות הגברית שלי- שלבנתיים נשארת רק מבפנים.

אחד הדברים הברורים לי הוא שאני לא אצא מהארון מול חיילי, מהסיבה הפשוטה כי המטרה של הקורס שבו אני מפקד היא מאוד ברורה. אם אצא מהארון, תשומת הלב של החיילים בקורס תוסט מהמטרה ובכך אחטיא את המטרה לשמה הגעתי לצבא, ובעצם לא אממש את הערכים לפיהם החלטתי להתגייס לצבא מלכתחילה.

לסיכום, דחיתי את המימוש שלי כגבר בעוד כמה שנים, ולמרות הקושי שבזה עשיתי את זה בלב שלם כדי שאני עצמי אוכל ליהנות מעתיד שקט יותר במובנים רבים: מימוש ערכי בחינוך ועם אמא שמוכנה לכך, בלי לחץ של זמן.

כל הזכויות שמורות 1999-2014 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...