עוד בחדשות ודעות
 >  > 

בחזרה למחשכים

עיתון "הארץ" בחר לפרסם כתבה על אפליקציות להיכרויות גאות ל-iPhone כשהמרואיינים מצוינים רק באות הראשונה של שמם הפרטי. ליניב הלפרין זה עשה דז'ה-וו רע לימים החשוכים של שנות ה-80

"הארץ" הוא עיתון שאני בדרך כלל אוהב - שמאלני, ליברלי ונלחם בכוחות פנימיים שמרימים יד על הדמוקרטיה הישראלית השברירית. בדרך כלל, הוא גם עיתון מאוד גיי-פרנדלי, שמקדיש כתבות רבות לנושאים שקשורים בקהילה - ובעין אוהדת.

אתמול (ד'), כשעלעלתי בחלק הראשון של העיתון, מצאתי בחלקו העליון של עמוד 14 כתבה, מרוחה על פני כשליש מהעמוד, שעסקה באפליקציות להיכרויות גאות ב-iPhone. במילים אחרות: Grindr הוותיקה והאפליקציה של אטרף, שעלתה לאוויר לא מזמן. הכוונה בהן היא שאם אתה הומו או בי שמחובר לשירות, אתה יכול לראות בכל רגע נתון אילו גברים אחרים הנמשכים לגברים (ושמחוברים לשירות גם הם, כמובן) נמצאים בקרבת מקום אליך. כך, אתה יכול לראות את הפרטים, התמונות והמרחק המדויק של כל אחד מהם ממך.

כמובן שאין לי שום בעיה עם נושא הכתבה. אפילו לא עם הכותרת הבומבסטית: "הרדאר החדש של ההומואים". נהפוך הוא, זה נושא צבעוני ומעניין, וכתבה שכזו יכולה להיות מאוד שימושית עבור רבים וחרמנים מאתנו. הבעיה שלי היא עם דרך ההצגה, או, יותר נכון, אי-ההצגה, של הדברים.

הנורה האדומה נדלקה לי כבר בשורה הראשונה של האייטם. מסופר שם על א', שגילה את "צ'ק מי אאוט" (ה-אתר של ה-היכרויות לגייז לפני עידן אטרף) ב-1998, ובהמשך מובא קורטוב ממעלליו בעולם ההיכרויות הגאות אונליין. אז, מסופר, הוא היה הומו בארון, אבל כיום, אותו א' הוא בן 30, איש היי-טק מצליח ו... שימו לב... "הומו מוצהר", לשון הכתבה. מוצהר, מוצהר - אבל עדיין קוראים לו א'. לא אמיר, נניח, אריאל או אורן. אפילו לא אבי (כל השמות הם להמחשה בלבד, אין לי מושג במי מדובר).

טוב, חשבתי לעצמי. הוא אמנם "מוצהר" , אבל אולי הוא רוצה לשמור על אנונימיות, כי יש לו בן זוג והוא לא רוצה שהוא יידע שהוא מחפש דברים מהצד. אולי הסבתא של הדודה של האימא רק "חושדת", ועוד לא ממש יודעת. בהמשך, חשבתי לעצמי, הכול ודאי יסתדר, והציטוטים יהיו של אנשים עם שמות מלאים.

אלא שאז, טור ושורה לפני סוף הכתבה, צוטט בה לראשונה אדם "בן 32, שהיה דובר אגודת ההומואים והלסביות". ואיך הוא נקרא בכתבה? ש'. בלי שם, על אף שכל מי שקצת מעורה יוכל מיד להעלות על דעתו שם פוטנציאלי. אותו פוטנציאלי הוא אדם שהרבה יותר סביר שתראו תמונה שלו בעיתון מנפנף בדגל גאווה מאשר שיתראיין לעיתון באות ראשונה בלבד. ואמנם, בשיחה אתו, הוא הכחיש שהתראיין כלל. ש' אחר, דובר האגודה הנוכחי, הכחיש גם הוא - ובכלל נדהם כשסיפרתי לו על הדברים.

כל העניין עורר בי דז'ה-וו בקטע רע, מאוד רע. הוא הזכיר לי קטעי עיתונים שקראתי משנות ה-80, ובהן ההומואים שרואיינו בתקשורת היו בצלליות, בעיוות קול או עם האות הראשונה של שמם הפרטי. אלא אם כן קראו להם זלמן שושי, או עוד כמה אמיצים.

אנחנו חיים כיום, אני רוצה להאמין, בעידן הרבה יותר פתוח. הומואים (ולסביות ובי וטרנס) מתראיינים לתקשורת חדשות לבקרים, ללא כל בושה או הסתרה. עד אתמול בבוקר, ימי המחשכים בתקשורת הישראלית נראו לי רחוקים מאוד. לכן, ועקב היותו של "הארץ", כאמור, גיי-פרנדלי, לא ברור לי מדוע הוא החליט שלא לפרסם בכתבה הזו את השמות המלאים של המרואיינים, למעט ניר צדיקריו, מבעלי אטרף.

מדובר בעניין חמור מכל צד שלא תסתכלו עליו, שכן אם המרואיינים ביקשו שלא לפרסם את שמם - יכולה הייתה הכתבת לחפש מרואיינים אחרים שידברו על נפלאות Grindr ואטרף. אני בטוח שיש הרבה שהיו קופצים על המציאה, ויש להניח שיחסי הציבור של אטרף היו שמחים לעזור בכך. ואם זו החלטה של הכתבת או של המערכת עצמה - זה חמור שבעתיים, מפני שמדובר כאן בלא פחות מאשר הומופוביה ובניסיון - שוב - להסתיר את ההומואים.

כך או כך, לא ברור לי מדוע "הארץ" בחר לשחק את המשחק הזה, ועוד במקום כל כך בולט בעיתון. מה שברור לי הוא שהם שיחקו אותו לא טוב.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...