עוד בתרבות ובידור
 >  > 

תיבת נוח - הגרסה הוורודה

"זוג יונים, בנים" היא הצגה כמעט מושלמת, עם בימוי נפלא וקאסט מהמם. גור רוזן ממליץ לכם לקנות כרטיסים ולהביא אתכם חברים הטרואים עם ילדים קטנים

הספר "זוג יונים בנים" (הוצאת צבעונים, 2010), שכתב נדב שכטמן ואיירה בכישרון רב חגית גאון, הוא ספר שנופל בין הכיסאות. מצד אחד, סגנון האיור והעובדה שהספר מנוקד מלמדים על כך שמחבר הספר ייעד אותו לילדים. מצד שני, פרט לסממנים חיצוניים אלה, לא נעשה על ידי הסופר כל ניסיון להנגיש את הסיפור לקהל היעד שאליו הוא כיוון. הספר הוא מעין גרסה הומוסקסואלית לסיפור המקראי של תיבת נוח, וילדים בגיל הרך אינם בקיאים מספיק בסיפורי התנ"ך, ובוודאי שאינם יכולים לקרוא 20 שורות בעמוד אחד. אם כך, המסקנה היא שההורים אמורים כנראה להקריא לילדיהם את הסיפור, ולהשלים להם תוך כדי כך את המידע לגבי מה באמת קרה בתיבת נוח.

אבל אז מגיע המכשול העיקרי, שעליו היה צריך שכטמן לתת את הדעת, אם הוא אכן התכוון להוציא ספר ילדים. ילדים קטנים, וגם אלה הגדולים יותר, אינם יודעים מה פירוש "ארובות השמים", "החפז נא", "מאס", "חמס", "חלחלה", "זנב עטור צבע" ועוד כהנה וכהנה מכמנים שאינם שגורים בשפה היומיומית. מרוב רצון לכתוב סיפור בחרוזים, דילג שכטמן על השלב הראשון, שכל סופר ילדים יודע לעשות: להוריד את הרובד הלשוני לשפה שכולם, גם ההורים וגם הילדים, יכולים להבין אותה, בלי הצורך להסביר לילד את פירוש המילה בערך בכל שורה שנייה. לו שכטמן היה עושה את זה, התוצאה הייתה ספר מקסים להפליא, שגם היה מתורגם לשפות רבות ומופץ בעולם (ניתן עדיין להציל את זה בתרגום לשפות זרות, כך שלא הכול אבוד), כי הרעיון שמאחורי הסיפור הוא הברקה של ממש.

מעשה ביוני, יון חמוד ומוערך בקהילת החיות, שמתבשר בוקר אחד, כי נוח בונה תיבה, בפקודת אלוהים, כדי לחלץ את החיות זוגות זוגות, זכר ונקבה, לקראת המבול שהוא עומד להמית על העולם. רק שליוני יש בעיה קטנה: בן הזוג שלו, מני, הוא יון זכר, ועל פי מה שאלוהים אמר לנוח - שני בנים לא יכולים להיכנס כזוג לתיבה. מה שאומר שיוני ומני יטבעו במבול וימותו.

מדובר בסיפור מקסים, שברוח התקופה - ראוי שיסופר לילדים, על ידי הורים וגננות שאוהבים סיפורים על פלורליזם ורב-גוניות בחברה. רק שכאמור, אם הם ינסו להקריא את הסיפור הזה ככתבו וכלשונו לילדים, הם פשוט ישברו את השיניים.

טוויסט בכתבה

מלווה בחששות אלה צעדתי למרכז הגאה כדי לחזות בהצגה "זוג יונים, בנים", שנעשתה על פי הספר הבעייתי הזה, רק כדי לגלות שרועי גרין, הבמאי שעיבד את הסיפור למחזה, בחר לעשות בדיוק את מה שכל כך פיללתי לו: הוא לקח את הרעיון המקסים של שכטמן, זרק את השפה הגבוהה לפח וכתב מחזה חדש. בבואו לעשות כן, הוא הוסיף אלמנטים דרמתיים שלא היו בסיפור המקורי, כמו העובדה שיוני מפחד לספר למני מה בדיוק עומד לקרות. הוא אף הוסיף את יונה - דמות צבעונית שאיננה קיימת בסיפור המקורי, המגיעה לבדה לספינה. היא זו שמשכנעת כאן את יוני לגשת לספר לנוח שיש לו בן זוג. הדבר הכי מקסים בעיניי הוא שבמחזה של גרין, יוני הוא שומר מסורת ומני לא, מה שמכניס כאן, ממש בקטנה, גם את נושא ההומואים הדתיים - עוד פן חשוב שלא בא לידי ביטוי בספר.

תוסיפו לזה קאסט מושלם של אנשים כישרוניים, שלמעט בעיות דיקציה (ילדים צריכים שהשחקנים ידברו אליהם קצת יותר לאט וברור) עשו עבודה מדהימה, וקיבלתם הצגה מקסימה להפליא. המחזה מתגבר על כל הבעיות שהיו בספר, אך שומר על הרעיון המקורי במיוחד של שכטמן. סטס אפונוביץ' מרשים בתור נוח, קארין בן יעקב, המגלמת את יונה, היא הפתעת ההצגה, וגם טלי ביק, אלעד מזרחי, אסף מור, עינת דוכובני ושחר אור קמפל, שמגלמים את שאר החיות, עושים עבודה מצוינת. אבל את הקרדיט המרכזי צריך לתת לזוג השחקנים המקסים, עופר רגירר ויואב אמיר, שמגלמים במקצוענות וברגש את יוני ומני. כדי להיות מסוגל להגיד על הבמה את המשפט הקלישאי "אני אוהב אותך", ועוד לגבר, צריך לבוא עם מטען רגשי נכון ועם טונה כישרון. כשרגירר הנפלא אמר את זה לאמיר, מחיתי יותר מדמעה אחת. כך גם בכל הדיאלוגים המרגשים שהיו בין שני היונים המוכשרים האלה, בסצנות שהן מהמוצלחות מבין הסצנות החד-מיניות שראיתי על במה ישראלית כבר הרבה זמן. העובדה שלגילום זוג היונים נבחרו שני שחקנים הומואים, שעשו תפקידים של גייז בעבר (רגירר בסרט "אנטארקטיקה" ואמיר בהצגה "סלומה") ונמצאים כל אחד בזוגיות רבת שנים, בהחלט עושה כאן את שלה.



"זוג יונים, בנים"

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2014 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...