עוד בתרבות ובידור
 >  > 

תומר והמתמודדים

"I Shot My Love", סרטו החדש של תומר היימן, עוסק ביחסים בינו לבין אנדראס, בן זוגו הגרמני, ואמא שלו, נועה, דור שני לשואה. ההתמודדויות שבו עושות אותו לאחד הסרטים התיעודיים המעניינים שנעשו באחרונה

אישה מבוגרת למדי, ישראלית ממוצא גרמני, יושבת במטבח. מולה יושב בן זוגו הגרמני של בנה, שמצידו מצלם, ושר לה שיר ערש נושן בשפת האם של שניהם. שיר של ברטולט ברכט, שאימא שלה שרה לה בילדותה. היא מקשיבה רוב קשב - וההתרגשות מציפה אותה.

הסצנה הזו היא אחת הסצנות המרכזיות ב-"I Shot My Love", ואולי הסצנה שמספרת הכי טוב את סיפורו של הסרט הזה. הבן הוא תומר היימן, שביים את הסרט, וכמעט כמו תמיד בסרטים שהוא מביים - הוא עם המצלמה. בן הזוג הוא אנדראס, שעימו נמצא תומר בזוגיות כבר מספר שנים. הסרט מספר את סיפור התאהבותם וחייהם של שני בני הזוג, ואת מערכת היחסים בינם לבין אמא של תומר, נועה, שמקבלת אותם, באותו שלב, בטבעיות. תומר עצמו אומר ש-"הסרט הוא כמו סיפור האמא, הבן והאהובה, רק שכאן זה האמא, הבן והאהוב".

"I Shot My Love" מוצג בהצלחה ומול אולמות מלאים כמה פעמים מדי שבוע בסינמטק תל אביב, ועכשיו הוא מתחיל להיות מוצג גם בסינמטק ירושלים, שם הוא יוצג מחר (ש') ב-21:00 וביום רביעי ב-21:30. לאחר כל אחת משתי ההקרנות תתקיים שיחה עם הבמאי וגיבורי הסרט. בתל אביב הוא יוקרן הלילה (ו') בחצות, מחר ב-15:00 (גם ההקרנה הזאת תלווה ברב שיח עם היימן וגיבורי הסרט) וביום שני ב-18:45.

כמו סיפורי אהבה רבים, גם זה של תומר ואנדראס החל לגמרי במקרה. "נסעתי לברלין עם אמא שלי כדי להציג את הסרט שלי 'בובות של נייר' (שעוסק בחבורת דראג פיליפינית בישראל - י"ה) בפסטיבל הסרטים שם", אמר תומר. "יום אחד יצאתי לברגהיין (מועדון פופולרי של הקהילה בברלין - י"ה). היה תור מטורף וירד גשם. רציתי לעשות אחורה פנה. במקרה נתקלתי בשלושה יפנים - בחורה וזוג הומואים. הבחורה אמרה לי: 'אל תלך, תבוא אתנו'. בזכותה בעצם הכרתי את אנדראס".

"חמש דקות אחרי שנכנסתי פגשתי בחור מבולבל, וכמו מגנט - נדבקתי", המשיך. "זה אמור היה להיות משהו של 24 שעות, וזה שינה לי את החיים". לדבריו, "אחד המסרים של הסרט הוא שלפעמים, הרגעים המשמעותיים בחיים קורים שלא מתוך תכנון, לא ברגע הנכון ולא במקום הנכון. הייתי בלילה האחרון שלי בברלין, אילו ציפיות כבר יכולות לי למצוא בסיטואציה הזאת אהבה?"

אבל אלוהים, הגורל, תומר, אנדראס ואולי כולם ביחד - מה שלא תרצו ובמה שאתם מאמינים - רצו אחרת. שלושה חודשים אחרי שתומר חזר ארצה מברלין (ואחרי שתי פגישות לימים אחדים של שניהם בליסבון), אנדראס נחת בנמל התעופה בן גוריון, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה. "הגעתי לשדה כדי לקחת אותו ולא היה שם אף אחד", אמר. "הייתה תחושה קשה מאוד. אבל הלב שלו החליט שהוא מגיע, שהוא רוצה לבדוק מה יש בינינו".

הוא לא פחד? מי מגיע בתור תייר לאזור מלחמה?
"הוא לא פחד. אמרו לו: 'אל תיסע לישראל', אבל הוא הגיע".

איך הוא הגיב לזה שאתה חלק ניכר מהזמן עם מצלמה ביד?
"על המפגש הראשון הוא התחיל להתמודד עם זה שהוא נפגש גם עם בן אדם וגם עם מצלמה. זה לא פשוט, אבל ככה הוא הכיר אותי".

מטבע הדברים, זמן מה אחרי שהגיע לארץ, אנדראס נפגש עם אמא של תומר. צריך להבין - אמא של תומר היא דמות מאוד משמעותית בחייו, וזה ניכר ביצירות האחרונות שלו. ב-"בדרך הביתה", סדרה שעשה ל-yes ושחלק מהקטעים בסרט לקוחים ממנה, מלווה תומר היימן את אמא שלו בארבע התמודדויות לא פשוטות שעוברות עליה בשנים האחרונות: הגירושין שלה מבעלה, אביו של תומר (אם כי הסדרה צולמה לאחר שהם כבר התגרשו); הבעיות הבריאותיות שבגינן הייתה צריכה לעבור ניתוח; העובדה שמרבית ילדיה עזבו לארצות הברית; ומערכת היחסים בין תומר לאנדראס - מפני שבן הזוג של הבן שלה מגיע, כאמור, מהארץ שמוצאה ממנה ושאותה העדיפה לשכוח.

"ההתחלה בין אמא שלי לבין אנדראס הייתה מאוד קשה. היא בת לניצולי שואה, ופתאום, אחרי 30 שנים, היא מוצאת את עצמה שוב מדברת גרמנית", אמר תומר. "לפני שהוא הגיע, בכלל לא ידעתי שהיא דוברת גרמנית. הוא שר לה את שיר הערש של ברכט וכל שפת הגוף שלה משתנה, היא הופכת מאמא לאישה".

עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.

כל הזכויות שמורות 1999-2014 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...