עוד בחדשות ודעות
 >  > 

כמה עוד אפשר?

ג'ינג'י לא רוצה שיידעו את צבע שיערו, ולכן - הוא מכסה אותו בכובעים. גם באירוע תמיכה בג'ינג'ים, במקום לתחוב את הכובעים עמוק בארון, הוא בחר להמשיך להסתתר. אבל אולי הוא עוד ייצא. עד אז? נסתפק בשיער... צבוע

תכירו את ג'ינג'י. לא ההוא מהספרים של גלילה רון פדר (טוב, נו... גם עמית). אותו כולנו מכירים מילדותנו. ג'ינג'י הוא בחור יפה תואר, עם עיניים בוהקות וחיוך שובה. הוא אוהב להחצין דברים רבים בו - את האופי המקסים, האינטליגנציה ובעיקר חתיכות-העל שלו. רק דבר אחד הוא נוהג להחביא: את היותו ג'ינג'י.

אלא שזה לא כל כך אפשרי. כמעט כולם כבר יודעים ששיערו אדמוני, ולא שחור, "רגיל". שצבעו כצבע השיער של דוד המלך ולא של בת שבע.

ובכל זאת, הוא ממשיך בהסתרה שלו, ועודנו מתעלם מקריאות להראות את הראש האמיתי שלו.

כשהוא הולך ברחוב, או מגיע לאירועים, הג'ינג'י שלנו שם על עצמו כובעים. לעתים כובע קסקט או מגבעת מיושנת, לעתים ברט חדש ויפה - ופעמים רבות הוא בכלל חובש על ראשו פאה.

לפעמים, אבל רק לפעמים, הוא מרים קצת את הכובע, ופלומת שיער אדמונית זולגת לה בכל זאת אל מחוצה לו. יש פעמים שבהן הוא מרים אותו עוד יותר, ואז מתגלה לעיני המתבונן טפח משיערו היפה. אבל בדרך כלל, הוא משאיר את הכובעים על ראשו, ומסדר אותם כך שלא יחשפו ולו שערה אחת מראשו.

"אני בתהליכים", הוא אומר לעצמו. "פעם, אני לא יודע מתי (או אולי כן), אני אסיר את הכובע ואתחב אותו חזק בארון".

מסתתר - גם באירוע של ג'ינג'ים

יום אחד הוזמן הג'ינג'י שלנו לאירוע של ג'ינג'ים אחרים. כולם הגיעו לשם חשופי שיער, בלי משהו שיעיד על כך שמי מהם מתבייש, או מנסה להסתיר, את אדמוניותו. ג'ינג'י אזר אומץ, הרבה אומץ - אפילו עשה צעד מעורר הערכה - והחליט להגיע למקום. זאת אחת הפעמים הראשונות שהוא מראה את עצמו באירוע של ג'ינג'ים.

הגיע הג'ינג'י שלנו לדלת הכניסה של המקום שבו אירע אותו מפגש. הוא חשש קצת, אבל בסופו של דבר - נכנס. הרבה אדמוני שיער אחרים, וגם כאלה שלא, ציפו שהוא יודה באירוע הזה בכך שהוא ג'ינג'י, יסיר את הכובע ויראה את שיערו לעיני כל. לא בגלל יצר חטטנות כלשהו, לא, כי הם "חכמים על חלשים". אפילו לא, כי הם עיתונאים בעלי אג'נדה. הם פשוט רוצים שבשבילו ובשבילם, הוא יפסיק לשדר מסר של בושה במי שהוא, שיחדל לשקר ולהטעות. שיראה לסביבתו שלא חייבים להיות רק שחורי שיער כדי להיות "בסדר", "נורמליים".

אבל גם שם, באותו אירוע, מול ג'ינג'ים אחרים - או כאלה שתומכים בהם, הוא סירב להוריד את הכובע. לו היה עושה כמו שציפו ממנו, הוא היה לוקח את הזר של המנעולים שלו, פותח את דלתות הארון ושולח לשם את היצע הכובעים שלו לבלי הוציא אותם בחזרה. אבל הוא בחר עדיין להסתיר את יפי שערו, עדיין לא מראה את מי שהוא באמת.

נכון, הוא הביע באותו אירוע תמיכה בג'ינג'ים ואפילו הודה להם על ההזמנה. הוא גם דיבר שם על ג'ינג'ים וכל כולו נתמלא דברי גאווה על בעלי צבע השיער השונה - והאדום. אבל להראות את מי שהוא, לצאת מן המחשכים? לא הוא, לא שם. כזה הוא ג'ינג'י שלנו.

מי יודע... אולי, ביום מן הימים, הוא יהיה כנה עם האחרים - הג'ינג'ים כמו גם הבלונדינים, הברונטים ושחורי השיער - ויאמר להם שהוא, בסך הכול... ג'ינג'י. אני וגם אתם, אני בטוח, נכבד ונעריך אותו על כך, אולי אפילו נאהב. ועד אז? נסתפק בשיער... צבוע.

כל הזכויות שמורות 1999-2014 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...