עוד בחדשות ודעות
 >  > 

"למה לקחת את הפרח הכי יפה שלנו?"

פצועים ובני משפחה של הנרצחים ברצח בברנוער ריגשו את המשתתפים בעצרת במלאות שנה לרצח. הם דיברו על התחושות, המחשבות והמצוקות שלהם בעקבות האירוע הנורא

"היה לנו קשה מאוד בשנה הזאת, הרוצח השפל השאיר אחריו משפחה כואבת ומדממת", אמרה אילה טרובישי, אחותה של ליז טרובישי ז"ל, בעצרת שנערכה אמש (ש') במלאות שנה לרצח בברנוער. מדובר באחת הפעמים הראשונות שבה מתבטאת משפחת טרובישי בפומבי מאז הרצח.

טרובישי פנתה בנאומה לאחותה ואמרה: "היו לך הרבה תוכניות. רצית לעשות רישיון נהיגה, קיבלת צו גיוס. רוצח שפל, למה לקחת לנו את הפרח הכי יפה שלנו? זה כל כך כואב ולא נתפס, הדמעות חונקות לי את הנשמה".

אילה כץ: "אחרי מותו, ניר הכיר לי את העולם של הקהילה"

אילה כץ, אמו של ניר כץ ז"ל, שנרצח אף הוא בפיגוע, דיברה על המהפך שעברה מאז הרצח. "עד לפני שנה לא הכרתי את הקהילה", אמרה. "הייתה לי תחושה שאם אני מקבלת את הבן שלי ואת החבר והחבר'ה שלו - זה מספיק, וטוב לעומת אחרים".

"כשניר נולד, הוא הפך אותי לאמא, הכיר לי עולם חדש, של אחריות אמהית", הוסיפה. "גם אחרי מותו הוא הכיר לי עולם חדש - של הקהילה, שלכם ושל ההורים שלכם. למדתי דברים חדשים, ראיתי המון מצוקה וניכור, אבל גם הרבה אהבה". "קצת קשה לי לדבר, המחשבות רצות לי לכל הכיוונים", אמרה, "אבל האנשים שהכרתי בקהילה נפלאים, תומכים ונותנים".

כץ, המשמשת גם כיושבת ראש תהל"ה (ר"ת תמיכת הורי לסביות והומוסקסואלים), קראה להורים "להבין ששונה זה לא רע ולקבל את הילד בכל תחום".

"יש אנשים שחושבים שהם יודעים מה הכי טוב לאחר", הוסיפה. "אולם, כל אחד מאתנו יודע מה הכי טוב לעצמו, יודע מי הוא ויודע שללכת עם האמת שלו - זה הדבר האמיתי".

"אנחנו לא יודעים על מה היה הרצח", אמרה כץ, "אבל אנחנו יודעים שהוא לא היה מאהבה. עם זאת, הוא הציף הרבה דברים בחברה הישראלית. יש לי את האופטימיות שאפשר לשנות ולעשות, ושלכולנו יכול להיות הרבה יותר טוב".

רז מישקין: "אני כועס על אלוהים"

במהלך העצרת דיברו גם שניים שנפצעו בפיגוע - חן לנגר, שגם הנחה אותה, ורז מישקין.

לנגר, שבעצרת במלאות שבוע לרצח בברנוער דיבר כשהוא על כיסא גלגלים - הופיע הפעם כשהוא עומד על שתי רגליו. "אז, על כיסא הגלגלים, תיארתי במילים את הזוועה שההיגיון לא מסוגל לדמיין", אמר. "היום אני עומד מעל במה זו ומבקש מכם לפעול כדי לשנות ולעולם לזכור את אותו ערב נורא".



מימין: חן לנגר ורז מישקין. צילום: אגודת הלהט"ב

לעומתו, מישקין יישאר על כיסא גלגלים, ככל הנראה, למשך שארית חייו. בנאומו בעצרת הוא אמר, כי "הרגשתי בשנה הזאת הרבה מאוד כעס, והפניתי אותו למעלה ולעצמי. נולדתי אחרי שסבא שלי נפטר ולא זכיתי לראות אותו. הייתי רוצה שהוא יהיה היום כאן, לצידי".

"כעסתי על אלוהים על כל מה שקרה לי ועל כך שלא היה לי אל מי להפנות את הכעס הזה", אמר. "אני עד היום כועס עליו לפעמים, כי אני מאמין בו ומאמין שאכפת לו, שהוא שומר עליי ושאני כאן היום בזכותו, גם אם אני בכיסא גלגלים בגיל 20. רק הוא חווה אתי את כל הכאב".

"בשלושת השבועות הראשונים שלאחר הרצח לא ראיתי אור יום", המשיך מישקין. "צעקתי מבלי שאף אחד יכול היה לשמוע, צעקתי רק דמעות. אימא שלי הוציאה אותי מבית החולים וראתה אותי בוכה ובוכה ובוכה. רק אלוהים שמע אותי באותו הזמן וידע כמה כואב לי".

מישקין דיבר על כך שהוא לא יכול לעשות פעולות שאחרים עושים כעניין שבשגרה. "אני לא יכול לצאת מהבית ולשכב על הדשא או על החול בים", אמר. "להשתין לבד - זאת פרוצדורה מאוד מורכבת. כך גם להתקלח לבד. כמה זמן לוקח לי פתאום כל דבר...".

"יש אנשים שמחכים למשיח", אמר. "המשיח לא יבוא. עלינו להיות ביחד כדי להביא את הגאולה בעצמנו, ולא לחכות שהיא תבוא ממקום אחר. אף אחד אחר לא יביא לנו אותה. אנחנו אחד, ולשם כך נולדנו".

#רצחבאגודה#

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...