עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

"גיי ערס קרוז"

הקוקיצות וחברותיהן הפאג-האגיות, חוף געש גרסת לימסול, הערסים שמרגישים צורך להגן על עצמם מפני ההומואים - וגם דנה אינטרנשיונל א-קפלה. גור רוזן ממשיך לספר על חוויותיו מהקרוז הישראלי הגאה הראשון

לחלק הראשון של הטור - לחצו כאן.

המשך יום שישי 14.5, היום השני על סיפון המג'יק 1

19:30

בכניסה לאונייה אנחנו נדרשים לרוקן את כל הבקבוקים מנוזלים, כולל מים. "אל תדאג, שום וודקה לא תעלה לספינה" צועקת בחורה אחת שיכורה במיוחד שבאה עם שתי קוקיצות, ועושה רושם ששלושתם דאגו לתדלק ממש לפני העלייה חזרה לאונייה. כמו בימי ה-POP RING העליזים, גם לכאן, הרבה הומואים הביאו חברות שלהם, שמתנהגות בצורה עוד יותר הומואית מההומואים עצמם.

20:00

על הדלפק בקבלה מפוזרים קונדומים של "דורקס", שנתנה חסות להפלגה, מה שגם מביא לכך שזורקים עלינו קונדומים בכל המסיבות. בחדר האוכל נפגשים שוב הסטרייטים וההומואים, בדיוק כמו שהסושי נפגש פה עם יין לקידוש.

21:30

"הבטיחו גיי קרוז, קיבלנו גיי ערס קרוז", אומרת ציונה פטריוט במופע של "פאות קדושות". כולנו מהנהנים בהסכמה. התיאטרון בקומה 4 מפוצץ, ויש גם כאלה שיושבים על המדרגות. אני פוגש גם בדנה שיושבת בקהל ומפרגנת לפאות. "איך זה להיות במיעוט?" שואלת ציונה את הסטרייטים שהגיעו גם הם להופעה, ועושה רושם שגם הם נהנים.

הפאות נותנות הופעה מצוינת, עם נאמברים שמחים ותלבושות נוצצות. ציונה משתדלת לא לרדת נמוך מדי אבל גם לא לרחם על הסטרייטים, או על הילדים בקהל ("כן, ילדים, דראג זה אישה עם בולבול. הורים יקרים, אם הילד שלכם יצטרך טיפול פסיכולוגי כשהוא יגדל - תזכרו שכאן זו הנקודה שבה הכול התחיל"). סטרייט מעמק יזרעאל שהתנדב לעלות לבמה זוכה לטיפולן המסור של הבנות, והאווירה באולם שמחה וצוהלת. המופע הזה ייזכר כאחד הרגעים הטובים בהפלגה הזו, שגם סטרייטים וגם הומואים נהנו ממנו באותה המידה.

23:00

במסיבת הבריכה הלילית, DJ הבית ממשיך עם מוזיקת הלהיטים הלא ברורים שלו. כשאחד ההומואים נותן לו דיסק צרוב, המוזיקה הופכת למשהו שאפשר לרקוד אותו. ב-00:30 עולה DJ יואב ארנון המשובח עם מוזיקה מתוחכמת יותר. יחסית לערבים האחרים, יש במסיבה הזו נוכחות דלילה מאוד של אנשים. הרבה פרשו לישון מוקדם, כדי לצבור כוח ליום הבא.

יום שבת, 15.5, היום השלישי על סיפון המג'יק 1

09:30

אחרי ארוחת הבוקר (נו, ברור) מגיעים ללימסול - ושוב מתפצלים. מי לסיור בהרי הטרודוס באוטובוס או בג'יפים (למתוחכמים), מי לפארק המים (סטרייטים עם ילדים), ואנחנו בחרנו באיה נאפה, שאמורה להיות סוג של איביזה או מיקונוס. אחד החברים שטייל איתנו ובדק באינטרנט אמר שיש שם חוף נודיסטים וחוף להומואים, אבל לא היה הסבר מדויק איפה בדיוק. אז החלטנו לבדוק. אחרי שעה וחצי של נסיעה הגענו למפרץ Nissi. יש בו חול נקי, מים צלולים, ברים עם מוזיקה ומתקני ספורט ימי. אבל הומואים?

12:00

הברמניות בברים שעל החוף לא יודעות איפה יש חוף גייז. הן הולכות לברר לגבי חוף הנודיסטים, וחוזרות עם תשובה שלילית.

אנחנו מתפצלים. הרוב נשארים בחוף המרכזי להמשיך את המסיבה, אבל אנחנו מחליטים שלא להרים ידיים, ולהתחיל לחפש בעצמנו. עוברים חוף שקט ומגיעים לחורשה. אחרי החורשה יש סלעים, וכל הסיכויים הם שאם נמשיך ללכת וללכת, כמו בחוף געש, נגיע בסוף. בשלב מסוים אנחנו מתייאשים. יש לנו רק שלוש שעות להיות באיה נאפה, אז אין זמן להתברבר. אנחנו מחליטים להישאר בחוף השקט. שלוש שעות של מפלט מהבום-בום-בום, עם ים צלול ושמש מלטפת זה לא משהו שצריך לזלזל בו. זו הזדמנות לנוח קצת לקראת החזרה לספינה, לרעש ולצעקות "אוחצ', מה איתך?" ו-"מה קנית בדיוטי פליצ?"

"נהניתי מאוד מכם, אתם חבר'ה מקסימים והייתה הפלגה מאוד מיוחדת", מסכמת המדריכה בדרך חזרה. והיא בהחלט צודקת.



צילום: גור רוזן

16:30

עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...