>  > 

צייר לי מצעד

טרי הגיע השנה בפעם הראשונה למצעד הגאווה, וחזר מלא חוויות. הוא הפך אותן לקומיקס שמבטא מה בדיוק הוא חווה במצעד, מה חשב עליו לפני שהגיע - ומה הוא חושב עליו כיום

 
מזה שש שנים אני מתכנן להגיע למצעד בתל אביב, ולא מצליח. השנה, החבר שלי, זה שמזה שש שנים מגיע למצעד עם חברות ומזוהה בידי המתבוננים כסטרייט, החליט שיש להגשים את משאלתי ולהביא אותי למצעד הנכסף.


התארגנו אני, היפיוף שלי, ידידנו הסטרייט וידידתנו הטרנסית. מסתבר שכולם כבר היו בלפחות שני מצעדים, ורק אני הייתי מופתע מתל אביב המדוגמת בדגלי צבעי הקשת. התלהבתי ממש מדגל הביסקסואלים שהבאנו. זה דגל שמלווה אותי עוד מלפני שהכרתי את דגל הגאווה עצמו.


בכלל, עד למצעד חייתי בסרט שכולם מכירים את הדגל הוורוד-סגול-כחול. העצבים על השואלים המרובים מה זה הדגל הזה התפוגגו כשהבנתי כמה עולם המושגים שלי צר.

ובכלל, מי שמע על גושים? כל הסיפור הזה של להתאגד בקבוצות במצעד שאמור, ככללו, להיות קבוצה אחת גדולה נראה לי מגושם. נכון, היה משהו רומנטי בלצאת כלהקה עם חבורה של ביסקסואלים כמותי, אבל לא כשזה אומר שכל דגלי הבי יהיו רק בנמש אחד על האספלט.
אז כן, הייתי בשוק, אבל הוא עבר די במהירות. אני מתכוון - ידעתי על אנשים שאוהבים קשירות, ואחרים שמעדיפים נעלי עקב. אבל זו הייתה הפגישה הראשונה שלי מחוץ לאינטרנט עם המושג "דובים". והאמת? די הוקסמתי מהאחידות שלהם כגוש במצעד, ומהדגל העצום שהם החזיקו יחד. זה החזיר אותי לימי הג'ימבורי העליזים, והאושר של מיכאל מהנוכחות שלהם ניצח כל תהייה שלי לגבי הסיבה שבכלל יהיה גוש שכזה במצעד.



אם כבר דברים שרואים במצעד, ציפיתי להרבה יותר אנשים עירומים. הלוא זה כל מה שמעניין את התקשורת בדיווחים שמתפרסמים אחריו, זה כל מה שמראים בהם, ולכן - זה כל מה שהייתי מודע אליו. אנשים עירומים ומלכות דראג.

תכלס? רוב אותם אנשים עירומים היו בכלל על המשאיות של הספונסרים. זה דבר די מצחיק, שדרך הצורך שלהם בקידום עצמי במצעד הם יוצרים את הבעיות של האזרחים עם יום הגאווה. אני בטוח שיש מי שנהנה מהמחשופים והפמפומים שהלכו בין הדראג לרקדנים, אבל לי אישית זה עשה קצת רע, בעיקר כי לא יכול הייתי להוציא מהראש את התמונה של סבתי התל אביבית ומה שהיא תראה באותו הערב בטלוויזיה. ואני יכול להמר שאלה לא יהיו ההורים המתוקים של תהל"ה או הזוגות שבאו לצעוד עם הילדים שלהם.



גוש אחד שתפס מאוד את עיני, עוד מזמן, בכתבות שקראתי ב-GoGay, היה "הגוש הירוק". עכשיו הוא תפס אותי גם במציאות. מההיכרות שלי עם המושג "טרנסג'נדר", הדגל בכלל אמור להיות פסים של תכלת וורוד מופרדים בלבן. הנושא הציק לי וניגשתי לשאול את אלונה, מנהיגת הגוש המקסימה, שהייתה עסוקה מעל לקרקפת והסתובבה עם אהובתה, פאולה (הטרנסית הכי עוברת בעולם. ב ע ו ל ם). אלונה ענתה, כי בכנס הרופאים שהיה בארץ, רצו הטרנסים להפגין נוכחות שאין לפספס, וירוק זרחני על רקע שחור הוא דגל שקשה מאוד שלא לשם לב אליו. מאז הפונט דבק, ואלה הצבעים שמשתמשים בהם בארץ.



קוראים יקרים, הרחבתי הרבה מעבר למתוכנן. זאת כנראה אחת הכתבות הארוכות ביותר בהיסטוריה של GoGay עד היום, והיא עוד בלי יותר מידי מילים.

מה שיש לי לכתוב לסיכום הוא שנהניתי מאוד, חוויתי המון ואני יכול להבטיח במאת האחוזים שזה לא המצעד האחרון שאגיע אליו. לראות את עשרות אלפי האנשים האלה צועדים, להכיר את הגוונים הרבים של הקהילה הגאה ולדעת שאני לא היחיד שחווה בלבולים מגדריים ומיניים, ובטח לא היחיד שהתקבע על כפי שהתקבעתי על שלי. והחשוב מכל... יצא לי להשוויץ בחבר החתיך שלי.

אה, כן. היה גם מצעד אלטרנטיבי. שנראה מהצד בערך כך:

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...