עוד בחדשות ודעות
 >  > 

הכול א/נשים

רמון הוא עובד זר שאוהב את הקהילה בישראל, מעיין - פעילה רדיקלית שרוצה לשלוח את ביבי להאג, ולהופיע בדראג, ועילם - ג'נדר-קוויר שמתייגים אותה כסטרייט או הומו בארון. יניב הלפרין היה במצעד האלטרנטיבי-קהילתי

מצעד הגאווה האלטרנטיבי-קהילתי משך אליו אמנם מעט אנשים - משהו כמו 50-60 - אבל הוא הפיח נופך קצת אחר בהיסטוריית המצעדים של תל אביב. לצד מצעד עם אופי מסיבתי, התקיים לו השנה מצעד מחאתי. בניגוד למצעד העירוני, שבו המסרים בעד זכויות להט"בים ונגד הלהט"בפוביה אמנם הועלו, אבל נבלעו בים החתיכים והמוזיקה, המצעד האלטרנטיבי-קהילתי הדגיש רק את המסרים הללו.

על אף היותו קטן, הכיל מצעד זה קשת רחבה של אנשים. החל מפעילים רדיקליים וכלה במתונים יותר, בי-סקסואלים לצד טרנסיות, כאלה שקיללו מפגין שהניף במצעד את דגל ישראל וגרמו לו להוריד אותו לצד כאלה שגינו את האירוע בכל תוקף. כך או כך, הוא הכיל בעיקר אנשים מקבוצות שאינן המיינסטרים של הקהילה. אחד מהם הוא רמון בוליגן, עובד זר מהפיליפינים. בוליגן נמצא בישראל כבר 12 שנים, ועובד כמטפל.



רמון בוליגן - במרכז, עם שלט ועליו סימון של מטרה

"הגעתי לכאן, כי חבר שלי הזמין אותי וכי זה מאוד נוח - אנחנו גרים קרוב (למקום ההתכנסות של האירוע, גן לוינסקי בדרום תל אביב - י"ה)", הוא אומר. "הזמנו לכאן גאים פיליפינים שגרים בישראל, יש הרבה כאלה, אבל הם עובדים 0 ולא יכולים היו להגיע".

"אין לי בעיה להיות גיי בקרב העובדים הזרים", הוא מספר. "אני לא מפחד שמישהו יראה אותי ויספר למשפחה שלי".

מה ההבדל בין החיים הגאים בישראל לפיליפינים?
"נתחיל מזה שהחיים הגאים כאן מדהימים לעומת הפיליפינים, הברים כאן טובים יותר ואני מרגיש אווירה של אחדות בקהילה הישראלית. אבל אולי אני מרגיש ככה, כי אני מסתכל עליה מבחוץ. יש לנו תרבויות שונות, חשיבה שונה. בפיליפינים, הומו נחשב אדם נשי בהכרח, וזה נחשב שלילי. אנחנו לא ממש יכולים לבטא את ההומוסקסואליות שלנו".

איך הגייז הישראלים מקבלים אתכם?
"זה לא כל כך אכפת לי, אבל אני רוצה לספר לך משהו: הגענו פעם, חברים שלי ואני, לאזור הקרוזינג בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. ראינו שני ערבים ישראלים שרצו להרביץ לנו, ואחד מהם אף סטר לנו. לא יכולים היינו לומר כלום, אבל חבר ישראלי שלנו בא ועזר לנו. אני רוצה להדגיש שלא ויתרתי על הקרוזינג בעקבות זה".

על הגברים הישראליים אומר בוליגן שהם "מאוד חתיכים, שלא מהעולם הזה. יש להם גוף יפה, פנים יפות...".



מעיין ניזנה הגיעה בכלל למצעד הרדיקלי, והעדיפה להמשיך משם למצעד האלטרנטיבי-קהילתי ולא לזה העירוני-ממוסד, שהתקיים באותה השעה. היא הביעה אכזבה ממספר האנשים המועט שהגיע למצעד, ואמרה: "חשבתי שזה יהיה מצעד יותר גדול".

כשפגשתי אותה, ניזנה החזיקה שלט שעליו היה כתוב: "ביבי, ביבי, אל תדאג / עוד נראה אותך בדראג".

מה השלט הזה אומר?
"זאת מין בדיחה פנימית של הפגנות רדיקליות, וריאציה קווירית משעשעת ל-'ביבי, ביבי, אל תדאג / עוד נראה אותך בהאג' (שם שוכן בית המשפט הבינלאומי לפשעי מלחמה – י"ה). השלט הזה מראה את ההתנגדות שלנו לפשעי המלחמה שמבוצעים בשמנו, ונותן לזה מעין טוויסט קווירי".



עילם בן שלום מדברת על עצמו בנקבה ובזכר, לסירוגין, וכך הוא ביקש גם ממני לפנות אליה. היא הגיע למצעד מבאר שבע, עטורה במעין קשת מגניבה לשיער ובפרטי לבוש אחרים בצבעים הכחול והסגלגל של הדגל הבי-סקסואלי.

"חברות שלי, שירי ולילך, הן בין המארגנות של המצעד, והן הזמינו אותי לכאן. אני חושבת שמה שעשו כאן יפה מאוד. איחדו קבוצות מאוד מגוונות של אנשים, החל מביסקסואלים ואנשי ארגון 'שישה צבעים'. יש כאן קואליציה של קהילות, מצעד שמגיע מתוך הקהילה".

היא מעיד על עצמה ש-"אני מרגישה הרבה פעמים אי-נוחות להסתובב עם א/נשים שעוברים כבנות, בעוד אני עובר כבן. אני נתפס על ידי אנשים כסטרייט או הומו בארון".

עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...