עוד בחדשות ודעות
 >  > 

חוזרים למאבק

גיל רונן טוען שמצעד הגאווה הפך מהפגנה לאירוע מסיבתי של סקס, אלכוהול ובחורים עירומים. הוא יצעד ביום שישי ב-"מצעד הקהילתי" - זה שזוכר שלא הכול עוד ורוד

לפני כשבועיים פורסם באתר האינטרנט של האגודה מאמר שתוקף את מצעדי הגאווה בערים השונות בארץ ומציע לקיים מצעד אחד, בתל אביב בלבד. במאמר טוען דורון יצחק שכיום, עם כל הפתיחות, הנאורות, הליברליות וכל שאר ה-"בלה בלה בלה..." המאפיינים את הרטוריקה של ראשי הקהילה, אין צורך במצעדי גאווה שונים. בעצם הוא אומר שניתן להסתפק בחבורת "גברים שריריים ומיוזעים בלבוש מינימלי" על המשאיות.

לעתים, האכסניה שבה בוחר אדם לפרסם את כתביו מעידה על הכותב, ולעתים - כמו במקרה דנן - הכותב מעיד על האכסניה. אין דרך טובה יותר לתאר את הנסיגה של האגודה בראייה שלה את עצמה, את תפקידה ואת מחויבותה למאבקים הגאים בכל מקום בארץ, יותר מהמאמר הזה.

שלושה שבועות לפני המצעד בראשון לציון פנו המארגנים אל האגודה ואל היושב בראשה, מייק המל, בבקשה לעזרה בהפקת המצעד. במשך שבועיים וחצי זו התעלמה, עד שהתחילו הכתבות על המצעד ועל ההומופוביה שהופנתה נגדו באתרי החדשות. חברי מועצת העיר, בלחצו של שר הפנים, אלי ישי (ש"ס), סירבו לתמוך במצעד. ואחרי התקשורת הגיעה האגודה. משעה שהבין, כי יש צלמים ועיתונאים בסביבה - מיהר מר המל לפנות ברגע האחרון למארגנים עם הצעות לעזרה ולתמיכה, ולרכב גם הוא על הסוס התורן.

בתקופה האחרונה נכנסה האגודה גם לשוק התיירות הגאה בארץ. במטרה להכניס כספים לקופתה המדולדלת, היא החלה להפוך דומה יותר ויותר לסוכנות נסיעות ותיירות ופחות ופחות לגוף מאבק קהילתי.

בשנים האחרונות, כך נדמה, מתבזבזים משאבים רבים מדי על מאבקי כוח פנימיים ומריבות מטופשות. רוב היוזמות הקהילתיות נעשות מחוץ לאגודה, על ידי פעילים ואנשים טובים שהחליטו לעשות, וגם מקורם של רוב הפרויקטים שהיא מקיימת באנשים פרטיים שהציעו הצעות ונאבקו למען ההצלחה שלהן.

סקס במקום מאבק

בשנים האחרונות קם עוד פרויקט אחד - מהחשובים והמשפיעים שארגנה האגודה מעודה - ויצא גם הוא אל מחוץ לה. מדובר במצעד הגאווה, מפגן הכוח השנתי של הקהילה. במשך שנים היווה המצעד פלטפורמה נוספת למאבקים שהקהילה הגאה ניהלה כל השנה: נראות וקבלה תקשורתית, הסדרת נושא המעמד האישי, מאבק למען המשפחה הגאה, שוויון זכויות בעבודה ובמערכת החינוך, מאבק בדעות קדומות ובפוליטיקאים מסיתים. המצעד היווה, למעשה, חגיגה והפגנה כאחד - חגיגה על מי ומה שאנחנו ועל מה שכבר השגנו, והפגנה למען מה שאנחנו עוד רוצים להשיג.

אך, כדרכם של דברים טובים, גם זה בא אל קיצו. היעדר האמצעים של האגודה, לצד טעויות ואדישות שלה והאמביציות והשאיפות הפוליטיות של עסקנים גאים שפרשו ממנה הובילו את העירייה לקחת חסות על המצעד, תחת מחלקת האירועים שלה. וכדרכן של עיריות - חשיבות האירועים נמדדת בכמה מושקעת ההפקה, כמה גבוהה הבמה וכמה עלה הזמר ששר. החסויות והחברות המסחריות - שתמיד היו שם - נותנות כעת את הטון. החגיגה וההפגנה פינו את מקומן לחגיגות בלבד.

שלא יובן לא נכון - גם אני אוהב את העירומים על המשאיות וברחובות, וחלק מהם גם חברים טובים שלי. אני אוהב את הקרנבל, הרעש והצבעוניות של המסיבות והמוזיקה, ובלילה יוצא לשירזי או לעפרה, כמו כולן. עם זאת, אני לא שוכח שמעבר למסיבה, יש צורך גם במאבק על מה שעוד מגיע לנו. ואם במצעד הגאווה לא ניאבק - מתי כן? מצעד הגאווה כיום הוא מצעד שמקדם תיירות, מסיבות, אלכוהול וסקס במקום את המאבקים שלנו, שנזנחו.

המצעד ככלי

את מקום האגודה - שגם השנה מעדיפה להיות פסיבית ולא ליזום - ממלאת כיום קבוצה שרואה במצעד הגאווה כלי של הקהילה הגאה. כלי שאיתו אפשר להיאבק למען אימוץ ופונדקאות בתוך ישראל, למען הנישואים האזרחיים, למען החינוך, נגד ההומופוביה הממוסדת במשרדי הממשלה ואצל הפוליטיקאים. כלי שבאמצעותו ניתן להעצים קבוצות מוחלשות של להט"בים שקולם לא נשמע בדרך כלל (עובדים זרים, עולים מאתיופיה, מבוגרים, ערביי ישראל, להט"בים נכים וכו'...) ולתת להם ביטוי. זהו כלי שלוקח את מפגן הכוח החגיגי, הצבעוני והיפה הזה ומשתמש בו כדי לקדם נושאים שחשובים לכולנו. בקיצור, אותה קבוצה מופלאה החליטה להחזיר את המצעד לקהילה.

עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...