> 

חלומות נשיים וחלונות אורבאניים

ד"ר גלעד פדבה, אוצר התערוכה "חלונות אורבאניים" של ג'ואל יסעור, כותב על אומנית שמתמודדת באומץ עם גדרות ומחסומים ופותחת בתערוכתה חלונות אינטימיים אל הנפש

ג'ואל יסעור, אמנית אורבאנית ילידת תל-אביב, מגלה משיכה מיוחדת למרפסות. יסעור, המתגוררת במרכז תל-אביב עם בת זוגהּ ורד יסעור, מזה 14 שנה, נמשכת לאותם חלקים דרמטיים של הבניין הנמצאים במיקום לימינאלי, על הסף, בין הפנים והחוץ, בין הפרטיות המגוננת והמוחצנות המזמינה מבט סקרני. המרפסת משמשת מעין חלון-ראווה לדימוי, תדמית והדמיה של המתנהל בתוך הבית, ובו זמנית היא מעין שטח הפקר שאינו חלק אינטגראלי מהסביבה הביתית-האינטימית אך גם אינו זר לה לחלוטין.

יסעור נעה בין המרפסת הפיזית ובין הניסיון הנועז לפעור מרפסות בנפשה, המהוות נקודת-התבוננות דו-כיוונית: היא מביטה אל ההוויה האורבאנית, תבנית נוף הולדתה וחייה בהווה, ואילו הצופה זוכה למבט אינטימי לתוך הווייתה. "הייתי מצפה שלכל אדם יהיה איזשהו סוג של מרפסת אל נפשו", היא אומרת, "מקום בו ניתן להתאוורר, לצאת החוצה".

במסגרת התערוכה, פותחת יסעור חלונות חדשים אל נפשה כשהיא מגלה נכונות לחשיפה אישית ייחודית, תוך תנועה מתמדת בין הזיכרונות משכונת ילדותה נווה-צדק ונופים פנטסטיים מסקרנים. יסעור מעיזה להציץ אל העיר האסורה, המתפוררת, המכושפת, הממשית והדמיונית, החיצונית והפנימית, כשמבטה הסקרני פורץ מחסומים, גדרות וסורגים וחושף אור גדול ומפתיע. "אף פעם אינני סוגרת את המרפסות לגמרי. אני משאירה פתח. תמיד יש נקודת אור", היא מתוודה, "יש כל הזמן הבזקים של אור. יש איזושהי זרימה בתוך הסגירות הזאת של סורגים ושערים מתחבא האינסופי. לבניין יש איזשהו סוף, אך כשאני מציירת אותו אני מנסה לשמר אותו".



מחסומים וגדרות בעבודה של ג'ואל יסעור. מבט אינטימי לתוך ההוויה העירונית האינטימית

יסעור יוצרת בעיקר בסטודיו בביתה. כאסטרטגיה אישית ואמנותית, היא נמנעת מלצייר ברחוב, באתר ההתרחשות, במקום האירוע. בסביבה השקטה היא משיגה את מרחק ההתבוננות ומרחק הזמן הדרושים. היא נעה במכוון בין הזמנים, מתקדמת אל העבר, בניינים שתפארתם מאחוריהם ועתידם מתפורר, טעוני הגנה מול תהליכי המודרניזציה. "אני אמנית אורבאנית לגמרי", אומרת יסעור, "אני חיה פה. נושמת את זיהום האוויר. יש לזה קצב-חיים שאתה לא יכול לחיות בלעדיו. כשאני נכנסת לבניין ישן, אני מנסה להרגיש את האנשים שחיו שם, לשמוע את הצחוק, השיחות והאנשים שחיו שם".

ביצירתה, מתייחסת יסעור לגדרות, למחסומים, לסורגים ולרשתות המאפיינות חלק מיצירותיה כאמצעי הגנה, אם כי היא מודעת לכך שהגנת-יתר עלולה להפוך למחסום חדש. כיום היא חשה יותר משוחררת מהצורך להתעטף באמצעי-המיגון היומיומיים והסימבוליים ומוכנה לחשיפה אישית. יותר משוחררת, פותחת ופתוחה לאפשרויות חדשות ומעצימות.



אור חזק ומפתיע ביצירה של יסעור. "יותר משוחררת, פותחת ופתוחה לאפשרויות חדשות ומעצימות"

לעיתים יסעור נמלטת מהנופים האורבאניים הממשיים אל חלומות אורבאניים המשלבים פנטסיות, חזיונות מיסטיים, נופים צבעוניים מופשטים ומפות שבילים עתירות דמיון. היא סוללת דרכים בין המודע והתת-מודע, חושפת אזורי-ספר וטריטוריות חדשות של עוצמה פנימית, ומאפשרת לצופה לטייל במרחבים האינטימיים ולטוות בעצמו סיפורים, פרשנויות, תחושות ואנרגיות.

האמן הסוריאליסטי פייר רוורדי (1924) כותב: "מה שאני מכנה חלום, אינו אותו אובדן הכרה מלא או חלקי, אותו עילפון המשתמע על-פי-רוב ממושג זה, שבו, כך נדמה, מוססת לעיתים החשיבה. אדרבא, כוונתי למצב שבו ההכרה מגיעה למעלה הגבוהה ביותר של החישה. הדמיון החופשי מכל בקרה מרסנת, התפרשות המחשבה מעבר לגבולותיה המקובלים, הגאולה מכבלי הגוף חסר-המגן – זו בלבד הווייתו הנאצלת באמת של האדם, היפעלות נפשית שאינה תלויה בדבר. באמצעות החשיבה אנשים מתחברים לפרקים, באמצעות החלום מוצא לו האדם תמיד להתייחד עם עצמו" (מתוך "החולם בין החומות" בתרגומה של הלית ישורון, דאדא וסוריאליזם בצרפת, עמ' 225).

תערוכתה של ג'ואל יסעור היא הזמנה לחיפוש, חקירה, תשאול, נבירה והתבוננות פנימית וחיצונית. אלה נופים פנימיים חלומיים שאינם מחויבים לציית לתכתיבים תרבותיים שרירותיים. בהיעדר מסלול קבוע מראש, לא תיתכן תעייה או טעייה. 

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...