עוד בחדשות ודעות
 >  > 

הניצול האחרון של השואה הגאה מדבר

רודולף ברזדה בן ה-96 מספר על החיים בבוכנוואלד, שם היה אסיר כמעט שלוש שנים, על האכזריות של אנשי האס.אס. לאסירים שענדו משולש ורוד ועל "הביריון", הקצין הנאצי שבו התאהב

רודולף ברזדה בן ה-96 הוא ניצול השואה ההומו הגלוי האחרון שעוד נמצא בחיים - כך לפחות לפי מקורות שונים ברשת. בעדות מצמררת על הגיהינום שעבר בימי מלחמת העולם השנייה, הוא מספר על התקופה בת כמעט שלוש השנים שבהן שהה במחנה הריכוז בוכנוואלד. "הייתי אסיר במחנה, ואני עדיין כאן", אמר בראיון שנתן בסוף 2008 למגזין הלהט"בי הצרפתי Tetu מביתו שבחבל אלזס שבצרפת.

"אחרי שהתחלתי את חיי כהומוסקסואל (כלשונו - י"ה), חייתי עם חבר בלייפציג, ופתאום הנאצים באו", אמר. "הומוסקסואליות אמנם הייתה לא חוקית גם לפני עידן היטלר, אבל אז נתנו לנו לחיות את חיינו בשלווה. ב-1930 אפילו ארגנו 'מסיבת חתונה', בנוכחות אמי והאחים שלי. אולם אז באה האימה".

"נאסרתי פעמיים", המשיך. "בפעם השנייה נשלחתי לבוכנוואלד, שם שהיתי בין 1942 ל-1945". הוא הוסיף, כי "אי אפשר לתאר איך הנאצים התייחסו אלינו, בעלי 'המשולש הוורוד' (הטלאי שהומואים אולצו לענוד במהלך השואה - י"ה). פשוט לא היו להם רחמים".

"המיטות במחנה היו עשויות ממתכת ובנויות אחת על גבי השנייה", תיאר ברזדה. "יום אחד, נער בן 17 או 18, מאוד אטרקטיבי, בא לישון לצידי. הנחתי ששלחו גם את הילד הנחמד הזה למחנה בגלל היותו הומו. הוא סיפר לי שהוא עיוור, והאמין שבגלל זה, אנשי האס.אס. יניחו לו. ביום המחרת הוא נקרא למרפאה. מאז לא ראיתי אותו יותר. מאוחר יותר הבנתי שהזריקו לאסירים עיוורים רעל, כי לא היה בהם שימוש".

"הייתי צעיר ויפה - וזה הציל את חיי"

"פגשתי הרבה הומואים במחנה", אמר. בתשובה לשאלה האם היה אפשר לפתח מערכת יחסים גאה בבוכנוואלד אמר ברזדה, כי "לרוב המבוגרים לא הייתה את האפשרות הזאת, אבל אנחנו היינו צעירים יותר. היו הרבה מקרים של התאהבויות, לפעמים אפילו שני גברים הטרוסקסואלים התאהבו זה בזה. כמובן שהכול נעשה בסודי סודות. אנשי האס.אס. ידעו את זה, אבל הם היו די אדישים לכך".

"יש לי מזל שהייתי צעיר ויפה - אני חושב שזה הציל את חיי", סיפר. "מפני שנחשבנו חולי נפש, שיכנו אותנו במחנה עם אנשים שבאמת היו להם בעיות נפשיות. אני זוכר שיום אחד העלו חלק מהם על משאית, ואמרו לנו שיעבירו אותם למקום אחר. לאחר שסגרו את הדלתות, הפעילו אנשי האס.אס. גז והרגו את כולם. מאחר שאנחנו יכולים היינו לעבוד, הנאצים שלחו אותנו למחצבות ונתנו לנו להתעסק עם חומרי נפץ, כמו האיטרים. אבל היה לי מזל שהתאהבתי בקצין ה-'בריון' של המחנה, ועשיתי אתו מה שעשיתי...".

"יום אחד, ישבתי לבד במשרד ושמעתי קול שואל: 'מי האחראי כאן?' 'זה כתוב על הדלת. אתה לא יודע לקרוא?', השבתי. חשבתי שזה אסיר, אבל אז הופיע איש אס.אס. והטיח אותי ואת הכיסא שעליו ישבתי אל הרצפה. כשקמתי, הוא נתן לי אגרוף ושבר שלוש מהשיניים שלי. זה היה הרגע הכי קשה שעברתי במחנה. הייתי מכוסה בדם, והוא אמר לי: 'מחר אתה עוזב לדורה, עם האחרים'. דורה היה מחנה נוסף, ששכן עמוק מתחת לאדמה. בסופו של דבר, ניצלתי הודות ל-'בריון' שלי, שאמר למפקד שאני צריך להשלים את העבודה בבוכנוואלד. הוא גרם לכך שנשארתי שם - וניצלתי".

ברזדה הוסיף, כי "העבודה הייתה כה קשה ושוחקת ואנשי האס.אס. היו כה אכזריים. אם לא היה לי את המזל הזה, לא היינו מדברים עכשיו. אני זוכר איש אחד שאנשי אס.אס. תפסו. אני לא זוכר במה הם האשימו אותו. אולי הוא לא עבד טוב מספיק בעיניהם - זה היה כמעט תמיד התירוץ שלהם. הם קשרו לו את הידיים מאחורי הגב ותלו אותו על עץ. הם השאירו אותו תלוי שם עד שידיו נשברו. הסבל הזה יישאר אתי לנצח, כזיכרון נוראי", אמר בדמעות.

"אחרי שחרור בוכנוואלד", המשיך, "לא יכול הייתי לחזור לביתי במזרח גרמניה. הייתי במערכת יחסים עם פרננדו, שגם הוא שהה במחנה, והוא זה שהביא אותי לאלזס. אחרי זמן קצר הוא נכנס למערכת יחסים עם אישה, ונפרדנו. כמה שנים לאחר מכן פגשתי את אדי במסיבת ריקודים, שבה הייתי לבוש כאישה. הוא היה בן 18, ואני בן 36. אדי ביקש ממני לרקוד. אמרתי לו שאני גבר. בהתחלה הוא קצת נרתע, אבל אחר כך אמר: 'לא אכפת לי. אני אוהב אותך, ואוהב אותך גם כשאהיה בן 100'. בנינו ביחד בית, וחיינו יחדיו 50 שנים, עד שהוא מת".

עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...