עוד בתרבות ובידור
 >  > 

ארונות, יצירתיות ובעיקר מוזיקה

ב-"אהבה על תנאי", האלבום החדש של יהודה פוליקר, הוא מוציא גם את היצירה שלו מהארון. מאור הוימן חושב שמדובר באלבום אישי, מיוסר וכנה, שהופך אותו להומו שכל אחד יכול להתחבר אליו

זה כבר הפך להיות ריטואל קבוע: בכל פעם שידוען יוצא מהארון, עולה שוב הוויכוח הישן בשאלות: מדוע הוא עשה זאת? האם הוא גילה לציבור את נטייתו המינית על מנת לקדם אלבום/סרט/סדרה חדש/ה? האם זה בכלל משנה מהם מניעיו או שהעיקר שהוא יצא? האם הוא בכלל חייב לנו משהו? והאם עברי, לאון, אמיר ויהודית בכלל קוראים את הטוקבקים ב-GoGay?

המקרה האחרון בשרשרת הזו הוא יציאתו של יהודה פוליקר מהארון בסרט ששודר ביום א' האחרון בערוץ 10. קדם לה בילד-אפ ארוך, צהוב ומשטח, שגרם לרבים התיישב מול הטלוויזיה ולחכות לשמוע את המשכו של המשפט "כבר לא אכפת לי להרגיש חשוף". לחבר כבר את כל חלקי הפאזל ולהבין את מה שידענו טוב כבר שנים. את הדבר שאיתן פוקס וגל אוחובסקי איששו באקט האאוטינג האלים שביצעו לפוליקר לאחר עצרת הזיכרון לנרצחי הברנוער, שבה הסכים הזמר להשתתף - וחזר בו.

אין לי כוונה להעמיק יותר מדי בסרט. אומר רק שאני מניח שפוליקר נדרש לאומץ לב רב כדי להצהיר את הצהרותיו קבל עם וערוץ מסחרי, שמתייחסים לכל מילה עדינה שיוצאת מנבכי נפשו כאל רכילות עסיסית וטעימה.

פוליקר מוציא גם את היצירה שלו מהארון

הסרט שודר עם צאת אלבומו החדש של פוליקר, "אהבה על תנאי". מהאזנה חוזרת ונשנית לאלבום ניכר שיותר מכל אומן ותיק אחר, פוליקר יודע מה הוא עושה. הוא לא צריך מפיקים חדשים וצעירים (הוא לקח את לואי להב הוותיק) ולא זקוק לשיבושי שפה או לעדכוני סגנון על מנת להישמע עדכני. פוליקר פשוט ממשיך בשלו - לעשות מוזיקה מצוינת, שמופקת היטב, מנוגנת נפלא, ואולי יותר מהכול כתובה בכנות, ביופי ובקסם נדיר.

#בוקסה1#בין הנושאים הבולטים שפוליקר עוסק בהם באלבום נמצאים הומוסקסואליות וההתמודדות שלו עם המוות של אמו, שנפטרה לא מכבר. כך, למשל, השיר "שלושה ימים" נכתב ביחד עם יעקב גלעד על טיול מסעיר עם בן הזוג בניו-יורק; "אל תלכי עכשיו" הוא שיר מרגש שכתב פוליקר לאמו ערב פטירתה; ובשיר "יום עצמאות", שנכתב עם צרויה להב, מסופר על המשך החיים כמבוגר בלי אימא, אם כי עדיין בצילה. עם זאת, אני ממליץ לא להסתפק בשירים אלה ולהאזין לאלבום כולו.

כמו בשיריו הישנים והאלמותיים, "דברים שרציתי לומר", "אפר ואבק" ו-"חלון לים התיכון", עולה מהאלבום החדש פוליקר מלא אהבה בלי טיפת קיטש, רך מבלי להתחנף, עוצמתי ועדין כאחד. הוא כותב אישי ("אהבה על תנאי") ומלחין טקסט פוליטי ("מעבר לגדר" של יהונתן גפן), משלב מזרח ומערב בשלמות מעוררת השראה. ניכרות מהאלבום עובדת היותו של פוליקר אומן עם נפש מיוסרת, אדם שחווה ילדות קשה, ובין היתר גם הומו. הוא מוצג באלבום כאישיות מלאה, והיתרון בכך הוא שזה הופך אותו להיות יוצר הומו שכל אחד יכול להתחבר אליו. עובדה נוספת, שמאוששת את ההנחה שפוליקר הוא יוצר ומבצע אמיתי, היא שהוא מקפיד להדגיש שכל שירי האהבה שלו, גם אלה שנכתבו לפני עשרות שנים, מושרים עכשיו לגברים. זה ריגש אותי מאוד, שכן יחד איתו עצמו, מוציא פוליקר גם את יצירתו מהארון.

האלבום הזה, ובעיקר היציאה מהארון של פוליקר, מובילים אותי לצפות ממנו להשתתף במאבקי הקהילה לשוויון זכויות. אני סבור שמעמדו כאחד מחמשת הזמרים המצליחים בישראל הופך את חשיפתו למשמעותית ביותר, ודורשת ממנו לעשות מספר צעדים נוספים על מנת שאנשים בישראל ירגישו בנוח לצאת מהארון הרבה לפני תחילת העשור השביעי לחייהם. ספיידרמן היטיב לנסח זאת: "עם כוח גדול באה אחריות גדולה".

"אהבה על תנאי" / יהודה פוליקר (2010, הליקון)

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...