> 

פוליקר, טוב שנזכרת

עילם ראובני אמנם חושב שטוב שיהודה פוליקר חשף את ה-"סוד" שלו, אבל סבור שזה מעט מדי. ואם כבר, היה הרבה יותר טוב לו היה חושף אותו בעצרת שאחרי הרצח באגודה

יהודה פוליקר סיפר אתמול (א') בסרט התיעודי בערוץ 10 את "הסוד" שכולם ידעו עליו. הוא לא אמר אותו במפורש, ולכן גם אני, לצערי, נאלץ שלא לכתוב את המילים המפורשות. מה שהוא עשה זה להציץ מבעד לחרך שבין דלתות הארון (את זה מותר לכתוב), אולי אפילו לפתוח חצי דלת, אבל נראה שהוא מהסס האם לעשות צעדים נוספים בעניין, או לא רוצה. כאילו שאנחנו לא יודעים גם בלי זה. כאילו שחצי מדינה לא ריכלה ומרכלת עליו ועל האהבות שלו, בין אם הרכילויות נכונות או לא, כבר שנים. ורק הוא משדר מסר מעומעם, גם בימים שבהם לגלות את "הסוד" הזה נחשב "בסדר" ולא הורס קריירות.

כמו אומנים אחרים שחשפו את "הסוד", גם פוליקר עשה זאת, לפחות בין היתר, מטעמי יחסי ציבור, לקראת יציאתו של דיסק חדש. לצערי, כמו יהודית רביץ לפניו, הוא אמנם לא הוציא מפיו את המילה המפורשת, אבל הדברים שלו אינם משתמעים לשני פנים.

הוא מצטט בסרט את "אחי שלי", אחד השירים מהדיסק החדש שלו, שיר אהבה שפוליקר כתב ושר, ככל הנראה, על עצמו. "אומרים יש אהבה אחת, שאין לה צבע, מין או דת", נכתב בשיר. "היא חופש הבחירה, היא דרך בלי ברירה, ואין בה פחד או בושה אם זה גבר או אישה".

"אני מרגיש הרבה יותר ביטחון, הרבה יותר חזק לכתוב משפטים כאלה", אמר בסרט. בקטע אחר הוא אומר ש-"נחשפתי בגיל 27 להוריי ולאחיי, ועכשיו אני נחשף למי שצריך". מעניין על איזו חשיפה מדובר...

למה הוא לא אומר את המילים המפורשות? לפוליקר יש הסבר: "אתה לא צריך לנקד לאנשים, הם צריכים לקחת את זה משם".

מודל - גם לבני ה-50 פלוס

שלא תבינו אותי לא נכון - למרות כל הציניות ששפכתי בתחילת המאמר, גם הצעד הזה של פוליקר, מהוסס וקצת אנמי ככל שיהיה, הוא מבורך. במיוחד כאשר מדובר בפוליקר - אדם שממעט לדבר על חייו הפרטיים, ושהחיים שעבר היו די למודי סבל, כפי שניתן היה לראות בסרט. ובמיוחד כאשר עד עכשיו, אף זמר גבר מבני דורו במוזיקה הישראלית לא עשה זאת (זמרות נשים עשו - קורין אלאל ויהודית רביץ). מעכשיו, גם לבן ה-50 פלוס שרוצה להשתחרר מה-"סוד" שלו, שחפץ לצאת בחג החרות אל החופש האישי שלו אבל עדיין לא מעז לעשות זאת, יהיה, בערך, מודל בן גילו להזדהות אתו.

השאלה שאני שואל אותך, פוליקר, והיא צריכה להישאל ובגדול, היא למה זה לא קרה קודם לכן. מדוע באותה עצרת, שבוע אחרי הרצח הנורא באגודה, "השתפנת" וביטלת את הופעתך ברגע האחרון (עכשיו אפשר להגיד שזה אתה)? למה, כמו שאתה שר לזכרם של נטבחי השואה ונרצחי מערכות ישראל, לא באת לשיר לזכרם של שני הצעירים שנקטלו בפיגוע הלהט"בפובי הראשון, ונקווה שגם האחרון, בישראל?

אחרי אותה עצרת, גל אוחובסקי ואיתן פוקס כמעט שהוציאו את ה-"סוד" הזה שלך בעצמם, כשהתרעמו על כך שלא באת. וגם את אלה של יהודית רביץ, שבינתיים חשפה אותו בעצמה (אצלה זה היה כשפשוט נראתה בסרט עליה יחד עם בת הזוג שלה), ולסלבריטאית נוספת, שעדיין נמצאת מאחורי הדלתות. הם עשו מעשה מכוער, שלא היה ראוי שייעשה. אבל בדיעבד, כשכבר יצאת, אפשר לבוא אליך בטענות בנושא הזה יותר מאשר אל שתי הסלבריטאיות האחרות. כי בניגוד אליהן, אתך סוכם שתבוא ותופיע בעצרת. סוכם אפילו מה תשיר, שמך הופיע בהקשר הזה באמצעי התקשורת והיה בליין-אפ של האירוע. אבל אתה הוא גם זה שלא בא ברגע האחרון בטענה שאתה "חולה".

אני לא מרשה לעצמי לקטר למה לא עשית את הצעד הזה, מינימליסטי ככל שיהיה, קצת, או קצת יותר, אחרי שהתפרסמת. אני לא מכיר את הנסיבות האישיות שלך, או את מה שעבר אז בנימי נפשך. אבל כשכבר הסכמת להופיע בעצרת, והיה ברור שתאמר שם דברים ברורים, קיבלת בדקה ה-99 רגליים קפואות. ואני מצר על כך, כי אם היית יוצא מהארון אז - יכול להיות שהצעד הזה היה מעניק לנו, ואולי גם לך, יותר סימפטיה, השתתפות באבל ונחמה. אז היו שמים לב לזה יותר מאשר עכשיו, גם אם היציאה שלך היא בסרט בערוץ 10.

חבל, פוליקר, שעשית את הצעד הזה כל כך מאוחר, וכשכבר עשית - הוא היה מהוסס ולא חד משמעי. אני לא מצפה ממך לעמוד בראש המאבקים שלנו, לא להיות מזוהה עם ציבור זה או אחר ואפילו לא להופיע באירועי הגאווה (אף על פי שאת זה עשית, בשנת 2000). הייתי רוצה שאם אתה אומר משהו - תאמר אותו באופן ברור, שלא משאיר מקום לשאלה האם אתה עדיין מתבייש באותו "סוד" חצי גלוי, והאם יש להתבייש בו באופן כללי. 

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...