> 

האופוריה של ההומופוביה

התערוכה "כוסאומופוביה" מציגה 25 כרזות של יוצרים מתחומי אומנות שונים, שעוסקות בהומופוביה ומבקשות, לדברי המארגנים, "להנציח את האופוריה של השנאה"

לאחר שורה של אירועים הומופוביים ואמירות מסיתות, ובשבוע שבו מציע ח"כ ניצן הורוביץ לאסור את ההסתות נגד להט"בים בחוק, נפתחה אמש (ה') תערוכה של כרזות העוסקות בהומופוביה. התערוכה מועלית בגלריה גרוס בתל אביב, תחת השם "כוסאומופוביה". היא כוללת 25 כרזות שיצרו אומנים מתחומים שונים - איור, כתיבה, ארכיטקטורה, גרפיקה וציור. מארגני התערוכה מסרו, כי העמדות שמובעות בהן הן של היוצרים, "לא למען ולא מטעם". אוצר התערוכה הוא זיו תדהר (שכותב ב-GoGay), ומשתתפים בה כמה מהאומנים הידועים בקהילה.

לדברי המארגנים, "התסכול וחוסר הוודאות שאחרי הרצח בבית אגודת הקהילה הגאה בתל אביב, מצאו את ביטויים באינספור גילויי דעת ורשימות שעיסוקם הומופוביה. היו שהצביעו על התגברותה כביטוי לפריחת האלימות בחברה; אחרים ביקשו לסמן דווקא את הקשר שבין דיכוי בני הקהילה הגאה לדיכוי הגובר של קבוצות שוליים בכלל בחברה הישראלית; והיו גם שהביעו מורת רוח על עיסוק היתר בשיח הזכויות של בני הקהילה לנוכח מה שהוגדר הנראות התקשורתית הענפה".

הם הוסיפו, כי "התגובות לרצח חידדו את הדיון בשאלת הגבולות המתעדכנים שבין הסתה לחופש הביטוי. זאת, במיוחד כשלנוכח אזלת היד של מערכת החינוך ושל התקשורת אל מול גילויים של שנאה וגזענות, התרגלנו, עם הזמן, להינחם במנגנוני הדחקה".

עוד נכתב בהודעת הגלריה, כי "לאחר הרצח התעוררה ביקורת פנימית בתוך הקהילה הגאה התעוררה לאחר הרצח בעקבות מה שהתפרש כשימוש מניפולטיבי בקריאה ליציאה המונית מהארון. לא את הלהט"ב לבדם הוציא הרצח מהארון, אלא בעיקר את הישראלי הזחוח והנינוח, שהוצא באמצעות הרצח מארון האדישות והשובע. הוא זכה שוב להתחכך באורח בלתי אמצעי בשטנה וברוע, לשאוף לקרבו את ריח הדם ולהתבוסס עד עילפון בשנאה".

"כמו בכל תהליך דרמטי של יציאה מהארון", הוסיפו, "עכשיו זהו זמן האופוריה של השנאה - ואת הרגע הזה בחרנו להנציח בתערוכה".

להלן דוגמאות ליצירות מהתערוכה, ודברי ההסבר עליהן:

אבי רוז / "פרו ורבו" (היצירה - בתמונה בצד ימין למעלה)

"ויברך אותם ה' ויאמר להם ה' פרו ורבו ומלאו את הארץ" (בראשית א' כ"ח). זהו לשונה של המצווה הראשונה בתורה. רוז מכפיף את הציווי האלוהי לקיום ההומוסקסואלי במציאות האלף השלישי, מבחינתו, בצורה הטבעית ביותר. הוא עושה זאת בחתרנות, תוך שימוש דווקא בשפת הסמלים הקאנונית של הנרטיב הציוני הקלאסי.

הכרזה "המגויסת", שהפכה הצהרה לאומית (בול), מחברת בין גאולתו של היחיד לגאולת הכלל באדמתו, תחת השראה אלוהית. חיבור שהיה בלתי אפשרי לחלוטין בעשורים הראשונים לקיומו של המרחב היהודי-ישראלי. חיבור שעדיין מוקע על ידי הממסד הדתי.



נעמי שלו / "יאללה... חזרה לגטאות"

מאז הגירוש הקדמון, שואף המין האנושי להפרדות, גדרות, מחיצות והתכנסות בתוך מחנות גטאות וחומות. בעולם אוטופי של ראשית, או אחרית, המרחב הוא אינסופי וחסר הגדרות קצה. שלו היא חולמת מפוכחת המציגה מתווה רציונאלי שבצידו גם נחמה לייסורי החטא (אידיאלים) ועונשם (ריאליזם). זוהי התכנסות ביניים מרצון, בדלת אמות.



זיו תדהר / "יו, אני מתה"

תעשיית קלישאות הפלסטיק שפרחה כאן לאחר הרצח בברנוער הגיעה, בעיניו של תדהר, לכדי גרוטסקה. תדהר מבקש לביים כרוניקה של רצח ידוע מראש ברוח חוקי הז'אנר.

"מרחץ דמים", "הקלות הבלתי נסבלת של הרצח", "דם קר / דם הפקר / רישיון להרוג", "קהילה תל-אביבית אסקפיסטית וזחוחה", "כתובת הדם שעל הקיר" והסיום הבלתי נמנע: "ממשיכים כרגיל".

"כוסאומופוביה", גלריה גרוס, רחוב בוגרשוב 86, תל אביב. שעות הפתיחה של הגלריה: ימים ב', ג', ד', ו' בשעות 11:00-14:00, ויום ה' בשעות 16:00-19:00.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...