עוד בתרבות ובידור
 >  > 

לצאת מתרדמת החורף

ליין הדובים והפטיש במועדון הגייז החדש "2012" מצליח לקחת את המיניות ההומואית ואת "אידיאל היופי" התל-אביבי צעד אחד קדימה, וקובע: השעיר הוא החלק החדש

כבר בכניסה ל"2012", הגייבר החדש בתלאביב, אפשר לזהות את החתימה הייחודית של איש חיי הלילה הוותיק, רוני אקר. כבר שנים ארוכות שאקר הוא חלק בלתי נפרד ממה שאוהבים לכנות "הסצנה", והוא חתום על מספר ליינים סקסיים במיוחד, שבהם ה"דיפ שיק", הליין שהחל במועדון הפינגווין והסתיים במינרווה ז"ל. אקר, הידוע גם כ"ההוא עם המדים" בשל חיבתו הרבה לבגדי צבא, הביא ל"2012" את כל הדברים הטובים שאפיינו את הליינים שלו בעבר, ובעיקר את הקריצה הקווירית וההומוריסטית.

הגעתי למקום, לגמרי במקרה, ביום רביעי, ומצאתי את עצמי באמצע "Beef" - ליין המוגדר "ערב גברים בלבד, של דובים ופטיש - לחזקים". נכון - ברלין או אמסטרדם לא צריכות להיות מודאגות מהסצנה הנ"ל בישראל, אך נדמה שמתחילות להתפתח כאן איזושהי תרבות פטיש ומודעות לקיומם של bears ו-wolfs, שפתאום מתחילים לצאת מהארון ולהפציע ביותר ויותר מקומות של הקהילה.

ב"2012" זיהו את הצורך של "קהלים" מסוימים בתוך הקהילה במקום בילוי ומפגש, וקהילת הדובים היא דוגמה מצוינת לקהל כזה. בחום הזה של תל-אביב ההורמונים שוטפים, ועד מהרה החולצות נעלמות ומתגלה הגוף הגברי האמיתי, בלי הפוטושופ ובלי דיאטות הכאסח, בלי המריטות ובלי יותר מדי מניירות ומשחקים. האווירה היא על גבול האורגיה, ונדמה שבכל רגע הדברים יהפכו למסיבת סקס גדולה.

אין זה פלא שהרגשתי בבית - מאז ומתמיד "סצנת הדובים" קרצה לי. כנערי דקיק וחלק, שצימח שערה ראשונה על החזה בגיל עשרים וארבע, הרגשתי כמו ספגטי אמיני. בכל הפנטזיות הגדולות ביותר שלי, כבר מגיל צעיר מאוד, כיכבו גברים שעירים ובהחלט לא רזים (buff), ועד היום הן מסבות לי שעות רבות של הנאה. מודע לקיומו של "אידאל היופי" והאופן שבו הוא מתבטא אצלנו, ההומואים, ידעתי של"סטייה" הזו שלי יש שותפים רבים, אבל במידה רבה הרגשתי רתיעה. עד לפני כמה שנים, רוב הדובים שאני הכרתי בניסיונותיי הרבים למצוא לעצמי תואם כריס סטיל היו ארוניסטים, מתוסבכים, או סתם אנשים שלא שמעו על המילה "מאזן קלורי" ותפסו טרמפ על המושג "דוב". בלי להעליב אף אחד - זה לא מה שאני חיפשתי, וזו לא הייתה קהילה אלא אוסף אנשים בודדים שתייגו את עצמם כך רק בגלל שכל אפשרות אחרת ("שמן", "מלא" ו"שעיר") נשמעת על הפנים ב"אטרף".

ובחזרה ל2012 (המקום, לא השנה כמובן) - הנה מקום אחד שבו כל הפנטזיות שלי קמות לחיים. המבט שלי מתרוצץ מהחתיך בן הארבעים ומלסתו המשורטטת, לבחור נמוך ושרירי בטירוף, בדיוק מהסוג שתמיד עשה לי את זה. כשהוא מנפנף בחולצה, כדי לקרר את עצמו ולחמם את כל השאר, אני נדהם לגלות כרס בירה עם פלומה שחורה ועדינה. כאן, אני מבחין בבירור במגמה שזיהיתי לאחרונה - המודעות הגוברת לסקס אפיל של שיער גוף גברי. אחרי שכמעט כולם עברו סשנים כואבים במכוני הלייזר, פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו על סיפו של טרנד חדש ושעיר.

אבל לא רק הדובים והשעירים משתחררים ויוצאים מהארון, גם סצנת הBDSM לוקחת צעד אחד קדימה. יותר ויותר אנשים מודים שהם מחפשים "סקס אחר", על סגנונותיו ועל צורותיו, ופתאום מתחילים לראות יותר אנשים שוויתרו על השעווה ונשארו סקסיים. כמו תמיד, רוני אקר מזהה את הטרנד בזמן ומצליח לחבר את המרכיבים הנכונים כדי ליצור חוויה מצוינת, גם למי שלא מוצא את עצמו בחיי הלילה ההומואיים הסטנדרטיים של תלאביב.

פירוט ערבי השבוע שמצא חן בעיניי במיוחד. הוא לוקח בחשבון קבוצות שונות של הקהילה, שעד היום מרגישות קצת מחוץ ל"סצנה". חוץ מליין הדובים, יש שם גם ערב "קוויר בינגו" - תערוכות אומנות מתחלפות ומסיבת אנדרגראונד עליזה - בימי שלישי. ממש כמו בקהילה הגאה, גם כאן הגיוון קצת מופרע, ואין אחידות או קונספט יחיד, ברור ודומיננטי. אבל זה מה שיפה במקום הזה, שמציע קצת מכל דבר וכמעט לכל אחד.

2012, דרך בגין 50, תל-אביב. פתוח ב'-ש' מ22:00 ועד שעות הבוקר. ברביעי (ליין ה"Beef" לדובים ופטיש), הכניסה היא לגברים בלבד.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...