>  > 

עבד של הזמן

פעם הייתי נותן ברוחב לב את זמני לכל דורש - ואז הגיע הנוכחי, שטרף את כל הקלפים וגרם לי להבין משהו על עצמי

זה לא שלא ידעתי לנהל לעצמי את לוח הזמנים - תמיד הייתי בחור מסודר למופת, עם יומן הטמון תמיד בתוך תיק הצד שלו, דואג לכתוב בקפידה כל מפגש, כל מאורע, חשוב יותר או פחות. תמיד נתתי באהבה וברוחב לב את זמני לכל הדורש - לחבר המיואש שנזקק לאוזן קשבת, לאימא שרצתה לבלות זמן איכות עם הבן, לכלב שרצה ליטוף ואפילו לילד של השכנה, כשהיה זקוק לעזרה בשיעורי בית.

רק קרא בשמי, זאת ידעו כולם, וגל מתייצב לצידך. כך לימדו אותי החיים - להצליח להנות מהכול, לחלק את הזמן בתבונה ובחוכמה, להספיק כל דבר ולעשות הכול על הצד הטוב ביותר, גם אם זה בזמן מינימלי (וגם אם לא ישנים הרבה בלילה), להיות רעננים לאורך כל היום ותמיד לספק את הסחורה. ואפשר לרקוד על שתי חתונות, באותו לילה, ואפילו גם באפטר פרטי, אם רק ישלחו הזמנה...

חשוב לך לרצות את הסובבים אותך/ חשוב שהבוס יהיה מרוצה - הרי אתה בונה על הקידום הזה' שרצית כל כך הרבה זמן. חשוב שהחברים ידעו שאתה שם בשבילם, גם אם באמצע הלילה הם מתקשרים לבכות ומעירים אותך מתוך שינה, כי אתה באמת ובתמים מאמין שאתה חבר אמיתי.

חשוב גם להספיק לעשות כושר, דבר שכבר מזמן הבטחת לעצמך שתשחיל ללו"ז, לפחות פעמיים בשבוע - הבטחת לעצמך ונשבעת בכל היקר לך שהקיץ הזה אתה הולך להיראות אחרת. אתה בונה את הלו"ז, צעד אחר צעד, מצליח לשלב את הכול מהכול - לטעום מכל דבר בו חפצה נפשך - לא להזניח שום דבר ואף חבר, לפנות זמן לקפה עם החברה הטובה בלילה ולעבוד במלוא המרץ בבוקר. ואתה מבין שאתה יכול לעשות הכל אם רק תרצה, כי אתה יודע לחלק את הזמן כמו שצריך ולהספיק הכול מהכול - לקום רענן בבוקר שלמחרת, שמח וטוב לב.

גם אני הייתי כמו אותם אנשים שמצליחים בנקל לשלוט על כל תחום בחייהם ולחלק את זמנם בדיוק מפליא, שלא מותיר לך אלא לקנא, ואולי לנסות ללמוד מהם איזה שיעור או שניים - ואז הגיע הנוכחי

אני מפסיק לרוץ

ההתחלה לא הסגירה את מה שעתיד לבוא, כי מה הבעיה לדחוף דייט, סרט קצר או ארוחה פזיזה אחרי משמרת הערב בעבודה? עדיין הרגשתי בשליטה, כי עדיין הייתי אותו בחור - העובד המסור, הבן המשקיען, החבר התומך, זה שנותן מעצמו ומקדיש זמן לכולם.

שמחתי, כי הרגשתי דברים שלא חשתי כבר מזמן. ידעתי שמגיע לי ושבדיוק לזה חיכיתי. חשבתי שאמשיך לנהל את חיי בדיוק כמו שהתנהלו חיי עד כה - קופץ ממקום למקום, מנהל את החיים בפגישות קצרות, בשלט רחוק, פוסח בין כל הסעיפים ומסמן על כולם V.

הרוח נשבה לאן שנשבה, והקשר הפך מחייב - פתאום הוא רוצה שתבוא לישון אתו, ושלא יבין לא נכון, אתה רוצה לא פחות ממנו, אבל זה יעלה לך בארוחה המשפחתית שאימא תכננה מזמן. הוא רוצה לנסוע אתך למקום רחוק ויפה דווקא בשבת בבוקר, בדיוק כשהבוס כל כך בונה עלייך, ואין הצעה קורצת יותר מזאת. אולם אתה שוב מוצא את עצמך נקרע, מנסה לחלק את עצמך בין הכול, מנסה לרצות את כולם, לגרום לכולם לחייך - שכולם יגידו שאתה בחור זהב - כי אתה באמת משקיע ונותן, ועושה את זה מכל הלב.

אז המשכתי לקפוץ ממקום למקום, לנסות לתפוס את המרובה, וכבר לא הייתי בטוח שאני מצליח לתפוס אותו. הבנתי שאני צריך להתאפס, לחשוב טוב טוב מה אני רוצה מעצמי וכמה זמן אני רוצה להקדיש - ולמי - והבנתי שעם כל הרצון הטוב עדיין אין באפשרותי להוסיף עוד שעה ליממה.

אז האהבה ניצחה, והחלטתי שאני מקדיש לה את הזמן הראוי לה. הרי חיכיתי לה כל כך הרבה זמן, ומגיע לי - העולם יסתדר גם אם אני אצמצם את הנוכחות שלי כרגע, כי אני צריך להיות נאמן לעצמי.

אז הסברתי לאימא בסבלנות שאני צריך את הזמן, ושלחתי חיוך מתנצל לחברים שכבר היה לי פחות זמן לבלות במחציתם. ידעתי שאני מאכזב מעט ושמעתי מאחורי גבי שלוחשים "מפקיר". לא הבנתי איך פתאום כולם שוכחים את חסדי העבר - את הזמן שנתתי. כאב לי שברגע אחד של נאמנות לעצמך ולרגש שלך, עולם שלם מפנה את גבו אלייך.

למרות התסכול הכבד, לא התחשק לי עוד להיות אותו אחד שמצליח "לתקתק" עניינים ולסדר כל דבר בין רגע. הקצב שהכתיב לי הקשר קסם לי וגרם לי להבין שאם אנו רוצים רוצים להעמיק בדבר באמת, אנו צריכים להיות פנויים לחלוטין - חפים מכל מחשבות טורדניות או רגשות אשם - לתת את כל כולנו בלי להתחלק לחתיכות קטנות ולהיות שלמים עם הבחירה שעשינו - כי בסופו של דבר, טוב להצליח במירוץ החיים, אבל אולי טוב יותר בלי לרוץ בו מלכתכילה.

מוקדש, באהבה, לכל מי שאי פעם הרגיש כמוני.

 

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...