עוד בחדשות ודעות
 >  > 

האישי הוא פוליטי

הבדס"מ נמצא היום היכן שההומוסקסואליות נמצאה לפני שנים, ובין הקבוצות קשר הדוק. פנינה מולדובנו תצעד השנה בגאון יחד עם הקבוצה הבדס"מית

אולי אלו חדשות בשביל חלק מכם, אבל יש קהילה בדס"מית בארץ. אנשי ונשות בדס"מ מתווכחים בינים לבין עצמם על טיב המילה 'קהילה', אך עצם הויכוח עצמו מורה על כך שישנה קבוצה של אנשים, בעלי מכנה משותף כלשהו, המתדיינים על הדבר הזה שמגדיר אותם ועל אופי התנהגותם כקהילה. דיונים מן הסוג הזה ניתן למצוא בשלל הפורומים באתר 'הכלוב'.

הקהילה הבדס"מית, להבדיל מקהילת הלהט"בים, נמצאת בארון והיא אינה פוליטית. לקהילה יש אתרים באינטרנט, מסיבות, לבוש, טרמינולוגיה וקוד התנהגות משלה, ובשל כך אני מכנה אותה 'קהילה' ו'תת-תרבות'. 

עצירה קצרה אך הכרחית: למי שאינו יודע, בדס"מ (באנגלית - BDSM) הוא מונח-על הכולל אקטים של קשירה, משמעת, שליטה, סדיזם, כניעה ומזוכיזם. ישנם א/נשים בארץ, הטרוסקסואלי/ות, הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים/ות וטרנסקסואלים/ות כאחד, שעושים/ות בדס"מ: אם בחדרי-חדרים, אם במסיבות... וישנם/ן גם מי שרק מפנטזים/ות על זה.

הבדס"מ נמצא היום היכן שההומוסקסואליות נמצאה רק לפני מספר שנים, כאשר א/נשים חששו לחשוף את העדפותיהם המיניות ו/או הרגשיות מחשש לפגיעה, כתוצאה מאפליה, דיכוי וקיפוח. היום זה בסדר להיות לסבית, למשל. ללסבית ישנם מוסדות לפנות אליהם במקרה של קיפוח על רקע מיניותה, היא יכולה לנשק אישה אחרת בפומבי והיא יכולה להפגין כנגד קיפוח שעדיין קיים בחברה המודרנית של ימינו.

הבדס"מית אינה יכולה לעשות בדס"מ, מרצון, בביטחה ובהסכמה, מבלי שרעש ההצלפות ירתיע שכן שיזעיק את המשטרה, היא אינה יכולה ללבוש ויניל למסיבה "רגילה" מבלי לעורר תשומת לב והיא לא יכולה, בבית משפט, להסביר מדוע אקטים מסוימים הם בסדר, כי הם בהסכמה, אך אחרים אינם בסדר, כי היא לא הסכימה להם.

התרבות השלטת, ההטרונורמטיבית, לא מבינה מה זה בדס"מ. רוב הא/נשים מוצאים בזה משהו פתולוגי שדורש טיפול. למרות שגבר ואישה בדס"מיים יכולים להינשא ולאמץ ילדים בארץ, האפליה, הדיכוי והקיפוח שחווים אנשי ונשות הבדס"מ, על שלל האוריינטציות המיניות האחרות שלהם/ן, הוא סמוי ועל כך מסוכן יותר. קל יותר להלחם במה שניתן להצביע עליו או במה שמעוגן או לא מעוגן בחוק; קשה יותר להלחם במה שלא קוראים לו בשם.

אז למה אנו צועדים?
אני, אישית, רואה במצעד הגאווה מקום לביטוי כל מיניות שאינה נורמטיבית. המשותף לי, להומו הוונילי (כלומר, שאינו בדס"מי) ולטרנסית ששוכבת עם גברים בלבד הוא ששלושתנו חולקים מיניות שאינה מקובלת ונחשבת ל-"חריגה". 

עדיין, יש מקום לגיוון ולספציפיות: במצעד הגאווה הקרוב יהיה גוש טרנסי, גוש ביסקסואלי, גוש פמי וגוש בדס"מי. אנחנו נצעד ביחד, מבלי שכותרת אחת תאפיל על השנייה.

ייצוג בדס"מי במצעד הגאווה משמעו להצביע על האפליה שהיא נחלה של חלקינו. משמעו לתת שם למיניות שאינה נורמטיבית. המשותף לאנשי ונשות הבדס"מ, לסטרייטים/ות וללא-סטרייטים/ות שביניהם/ן, ולא/נשים להט"בים, הוא המיניות השונה, המנוגדת לזאת השלטת.

השאלה אם בדס"מ הוא משהו שניתן לחיות בלעדיו איננה רלוונטית. מה שרלוונטי הוא שהבדס"מ ישנו, הוא ביטוי למיניות שאינה קונבנציונאלית והוא עדיין מעורר רתיעה ודעות קדומות בקרב הרוב. על מנת שלא אצטרך לחשוש מלחשוף את הבדס"מיות שבי, על מנת שאוכל לממש את המיניות שלי באופן מלא וחופשי, אני חייבת להודות בזה, לתת לזה שם ולצאת עם זה החוצה. 

מיניות לא חופשית
כמו בכל תת-תרבות, גם אצלנו בקהילה ישנם ויכוחים בנושא המצעד: מספר חברים/ות באתר "הכלוב" הביע התנגדות לייצוג בדס"מי במצעד הגאווה. היה מי שאמר שבדס"מים, בניגוד ללהט"בים, אינם מקופחים, היה מי שאמר שההשתתפות במצעד תסלים את הרתיעה והיה מי שאמר, בדרך זו או אחרת, שהוא/היא מעדיף/ה להישאר בארון.

את המשותף לבדס"מים וללהט"בים (לדעתי) כבר ציינתי - גם ניסיתי להסביר מדוע הבדס"מים כן מקופחים, ומדוע חלקם עדיין מאמין באשליה שהוא יכול לממש את מיניותו באופן חופשי. לטעמי, שום דבר אינו חופשי כשקיים חשש. זה לא חופשי כשבדס"מים מסוימים מסתירים זאת או כשהם מעודדים השתתפות במצעד הגאווה, אך מעדיפים שאחרים/ות יעשו זאת.

עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...