עוד בתרבות ובידור
 >  > 

"הייתי מוכן לשחק את המשחק"

העיתונאים שידעו ושתקו, המעריצות שנלחמו בשמועות, השיווק כ"סטרייט" והחבר שנשאר מאחור - יהונתן גטרו מדבר על תקופת הארון והתפנית האישית שעבר

"ניסיתי להיות מה שאני לא וזה התפוצץ לי בפרצוף. למדתי על בשרי את המחיר שמשלמים עבור העמדת פנים, עבור הסתרת הצבעים האמיתיים. תליתי לעצמי בחדר תמונה שלי מימי 'גטרו' לא מטעמים נרקסיסטיים כמו שכל אחד שמבקר אצלי בחדר חושב, אלא כתזכורת יומיומית למקום אליו אני לא רוצה לחזור".

פחות מתשע שנים עברו מאז תקופת השיא בקריירה של יהונתן גטרו, אז נער פוסטרים המוזכר תדיר במדורי הרכילות ומושא החלומות של אלפי בנות טיפשעשרה בישראל. בתקופה הקצרה הזו, הוא הצליח לעבור מקוטב אחד לשני, כשהפך מאליל בנות סטרייט לזמר גאה ומחוץ לארון, שזהותו המינית שזורה לכל אורך יצירתו, ושקהל היעד המרכזי אליו הוא פונה הוא הקהל הגאה.

רגע אחרי שהוא השיק אלבום חדש, התראיין כמעט לכל אמצעי תקשורת (כולל כתבת שער מפרגנת במגזין הגייז החשוב "Instinct") ודיבר על "איך זה להיות אמן הומו בישראל", מעניין לחזור דווקא להיסטוריה של גטרו, או ליתר דיוק, לימים שבהם הוא שווק והוצג בתקשורת כזמר סטרייט ושובר לבבות. השיחה איתו היא הזדמנות מצוינת לברר כמה שאלות שכולנו היינו רוצים לשאול אמנים הנמצאים היום עמוק בארון, וללמוד על הדרך שעבר כשיצא ממנו.

אנו חוזרים בחזרה לשנת 2000, תקופה לא רעה בכלל ליהונתן גטרו, אז בקושי בן 23. אלבום הבכורה שלו קיבל דחיפה משמעותית מ"מעריב לנוער", הוא כיכב בפסטיגל והיה זמר החימום בהופעות של ווסטלייף ומלני סי. מדורי הרכילות כתבו עליו הכל ובעצם כלום, ילדות צווחות המתינו לו בכל מקום אליו הלך, וגטרו לא רצה שהכל ייפסק.

"אין לי סיפורים לספר לך על איך נלחמתי במנהלים שלי בתקופה ההיא ואיך סתמו לי את הפה בכל פעם שחשבתי לצאת מהארון. זו לא האמת. האמת היא שלא חשבתי אפילו בכלל בכיוון", הוא אומר. "רציתי להיות אליל הבנות וההומואיות שלי ממש לא הסתדרה לי עם האג'נדה הזו. משלב מאוד מוקדם של בניית המוצר "גטרו" היה ברור שאחת מתכונות המותג היא סטרייטיות. שמתי את זה בעצמי על השולחן. לא היו מתחים סביב הנושא כי לכולם היה ברור - למפיק, למנהלת האישית שלי ולחברת התקליטים - שזה נון-אישיו, שאני לחלוטין מבין ומוכן לשחק את המשחק".

הראיון הסטנדרטי עם אמנים שיוצאים מהארון מביא, בדרך כלל, את הנרטיב הידוע של אמן הנקרע מבפנים, נאבק בחשש ובפחד מפני חשיפה עצמית ומפני גילוי נטייתו המינית. על רגע הגילוי, הזמן שבו הגיע הזמן לצאת ולהודות ולומר בגאון "אני כזה" (בדרך כלל בסמוך לאלבום חדש). אבל גטרו אינו מספר על "לבטים" או על "תהפוכות", ומודה על כך שהמחיר האישי, שהוא או מכריו שילמו, לא שיחק תפקיד בדרך אל התהילה: "היה לי אז חבר איתו יצאתי שנתיים, ולא הפריע לי כלל המחיר שגובה העמדת הפנים שלי על הקשר שלנו. מול עיניי עמדו רק הפרסום, המעריצות והשערים. הקשר נגמר בטון עצוב למדי".

בשיחה המקדימה לראיון, כששאלתי אם אנשים ידעו על כך שהוא הומו, הוא פרץ בצחוק ואמר "ברור, זה היה מאוד שקוף כבר מגיל ארבע". בני משפחתו וחבריו הכירו את בן זוגו באותה התקופה, אך הוא התרחק ממועדוני גייז ושמר בקנאות רבה על פרטיותו. גם עיתונאים וכתבים שיתפו פעולה עם "הסוד", שאלו אותו על חברה ונמנעו מלכתוב את מה שלכולם בתעשייה היה ברור וידוע. את ההגנה הטובה ביותר סיפקו, באופן מפתיע, דווקא המעריצות. "הן כל הזמן היו הודפות סיפורים שהיו זורמים אליהן מכל מיני כיוונים", מספר גטרו, "היה מאוד משעשע וגם מאוד מקסים לראות איך הן מגנות עלי בחירוף נפש. 'הוא עדין ורגיש, לא הומו' היה התירוץ הקבוע שלהן".

כשהשמועות על כך שהוא הומו הלכו והתחזקו, גטרו התחיל לראות ב"בעיה" דווקא יתרון. "היה שלב שבו גיל ריבה היה מתנגח בי במדור 'שליחות קטלנית' ב'שבעה ימים', ורומז על נטיותיי המיניות. נלחצתי מזה מאוד, אבל המנהלת שלי כל הזמן אמרה לי שאם מתחילות השמועות זה סימן טוב".

עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.

כל הזכויות שמורות 1999-2018 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...