עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

המקום שלי - חלק א'

יש לכן דייט? רוצים לבלות בנעימים בלי מבטים חוקרים או שאלות מצד הצוות? כתבי GoGay מציגים: "המקום שלי" - מקומות ידידותיים לקהילה, לא רק בתל אביב

גיל נווה / כותב טור, "גלינה לשירותכם"

"ספק אם יש מוסד להט"ב-פרינדלי יותר ותיק בירושלים מ-"תמול שלשום" - בית קפה, מסעדה וחנות ספרים בנחלת שבעה בירושלים. המקום נפתח בשנת 1994 באחד הבתים הראשונים שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה.
כשנכנסים למקום, קשה להשאר עטופים בציניות של היום יום. הפייבוריטים שלי הם השייקים בטעמים, אבל התפריט מגוון, על טהרת הכשר-חלבי. כן, כשר - ולפיכך, משעשע לראות שם הרבה זוגות של דתיים צעירים, שלא מתרגשים לראות גבר נותן לגבר אחר ורד, או לראות את שניהם מתנשקים.
כן, זו פינה של שפיות בירושלים, עם אווירה מכושפת וחלל שלם נפרד למעשנים. אם זה לא מספיק לכם, כבר ציינתי את הבעלות הלהט"בית על המקום ואת האירועים הספרותיים שיש במקום מידי שבוע?"

תמול שלשום, יואל משה סלומון 5, נחלת שבעה, ירושלים

שירי אייזנר / כתבת

"לקווירית טבעונית וחסרת ממון שכמותי אין הרבה אופציות לאכילה בחוץ. למרות שכמות האוכל הטבעוני במסעדות תל אביביות אינה מביישת את עירנו המעתירה, האוכל הזה עולה, לרוב, הרבה כסף (קרי, מעל 30 ש”ח), ועל כן לא מתאים לכיסה הממוצע של הסטודנטית העניה. בכלל, רוב המקומות הם בורגניים מדי לטעמי, האווירה בהם אליטיסטית קצת יותר מדי, והאוכלוסיה, בהתאם, מורכבת בעיקרה מבני/ות המעמד הבינוני ההטרונורמטיבי. אני צריכה לדעת – הרי אני גרה בקינג ג'ורג', בין בית קפה אחד למשנהו.
"חומוס אבו דאבי" פותר לי את רוב ככל הבעיות הנ"ל – הוא ליד הבית (איפשהו בין הסנטר למסריק), הוא זול, הוא טעים, הוא טבעוני והוא מאוד קוויר פרנדלי. למעשה, ניתן להגיד שהוא ממעוזות הקהילה הטבעונית הקווירית במחוזותינו. לחומוס אבו דאבי אני יכולה לקחת חברימות, חברותים (וכן, גם דייטים), לדבר על כל דבר, החל מפוליטיקה, עובר בפמיניזם ותיאוריה קווירית וכלה בשיחות מפורטות על חיי המיטה של הנוכחות/ים (ולא רק הן), בלא שאף אחת תניד עפעף, תסתכל עלינו מוזר או תעיר הערות. למעשה, יש מצב לא רע שבין היושבים/ות במקום יהיו קוויריות נוספות, שידברו פחות או יותר על אותם נושאים (החוק הזה עובד בעיקר אחרי הפגנות – אתן יודעות – נגד הכיבוש, נגד אלימות כלפי נשים, ואחרי אירועים קווירים למיניהם).
עוד חוק נחמד של אבו דאבי הוא העובדה שתשע מתוך עשר הפעמים שתשבו שם, תעבור על פניכן מישהי/ו מוכר/ת, גם אם היא לא תעצור לשבת. גם המלצריות/ים באבו דאבי מאוד נחמדות. יש ריפילים חינם לצלחת החומוס, ויש כוס קטנה של קפה (או לימונדה) חינם בסוף הארוחה. מומלץ"

חומוס אבו דאבי, קינג ג'ורג' 81, ת"א

זיו תדהר / כתב

"לבית הקפה שלי אין שם איטלקי-עלאק. הוא בטח קרוי על שם הבעלים, אבל למי זה משנה. הגעתם למרכז המסחרי של דימונה? יופי. עברתם את הפלאפל-לשעבר של איבון התוניסאית? הגעתם לבית העירייה? לא המקום של הפיצה מימין, אלא זה משמאל.
אני ובן זוגי בשלוש השנים האחרונות מתיאס, ביקרנו שם במסגרת טיול שורשים בעיר הולדתי. התיישבנו במקום בשעת צהריים מאוחרת. היה כמעט שומם. המלצרית הצעירה הסתערה על מתיאס כחול העיניים כמוצאת שלל רב והפגינה רוחב לב דימונאי טיפוסי.
ביקשנו תפריט, והיא צחקה. תפריט? בדימונה לא צריך תפריט! שתינו יחד תה עמוס נענע להתפקע והחלפנו רשמים מן המדבר. סיפרנו קצת אודותינו והיא בלעה בשקיקה. אף אחד לא לטש עיניים, לא מדד את מלבושינו, ורק רוח חמה פלחה את דממת המדבר"

נועה רז / עורכת מדור תרבות

"אחת הבעיות הכי גדולות במגורים בשכונת התקווה היא שאין בה בית קפה. זאת אומרת, אם ממש רוצים, אפשר למצוא איפה לשתות קפה - שחור. אבל הקונספט המוכר? זה עם ההפוך גדול-קצת קצף-שיהיה רותח? עוגה בצד? לא אצלנו.
מה כן יש לנו? יש לנו שיפודים. או אם תרצו "ה-שיפודים", או בשמם המלא, "שיפודי התקווה". וכן, הם לא היחידים, רחוב האצ"ל מלא בשיפודיות ברציו של אחת לחמש מטר, אבל רק אליהם אנחנו הולכות. 

עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...