> 

מכתב מאמא

אמא לבחור טרנסג'נדר כותבת על ההתמודדות שלה ושל המשפחה עם השינויים ועם החיים שאחרי, "כאמא זה בסופו של דבר לא משנה, אבל בדרך יש לא מעט פחדים וקשיים"

שלום לכם,

 
היו לי פעם, לפני המון זמן, נראה כמעט בגלגול קודם, שלוש בנות. היום יש לי שתי בנות ובן, או יותר נכון, בן ושתי בנות. אנחנו משפחה שיש בה שני הורים, בן ושתי בנות. עברנו מסע ארוך, מעניין, מרגש, מקרב, לעתים מרחיק, שנע בין הלא נודע לנודע, בין כעס לשמחה, בין אינטימיות לבדידות.
 
הבת הבכורה שלי, היפה, המיוחדת ולעתים האחרת, הייתה כבר בגיל 14 לסבית פעילה. זה היה מעט מוזר, זה הצריך הסתגלות, אבל לי כאשה לא זרה אינטימיות נשית, ומצאתי די בקלות מקום בלבי לשינוי הזה. אך שם לא תם המסע. במהלך השנים החלו סימנים. לא תמיד הבנתי מה קורה אבל ראיתי שמשהו הולך ומשתנה – הבגדים, המראה, החברים. הלא ידוע הפך לקשה והמתח הלך וגבר.
 
למזלי יש לי ילד חכם. בשלבים הקריטיים הוא עזב את הבית והקשר היה קרוב אך מבחירה. לא קמנו בבוקר למפגש, לא ראינו ולא תמיד רצינו לראות. כאמא נדדה שנתי, ראיתי שלא טוב לילד שלי, כאב לי ופחדתי. ידעתי שלא משנה מה קורה אני שם איתו, צעד אחר צעד. הוא שלי ללא תנאי – לא של שם, לא של צורה ולא של זהות.
 
לבסוף, בהתחלה או באמצע, הגיעה הבשורה. הוא שינה את שמו והחל לקחת הורמונים ולשנות צורה. הכול והקול השתנה ועדיין נשאר אותו דבר, זו הייתה היא אבל הוא, והוא שהכיל אותה.
 
#בוקסה1#אנחנו בעצם לא בוחרים מה נלד, יחד עם זה לשנות את מה שיצא זה כבר סיפור שונה ומשונה. כאמא זה בסופו של דבר לא משנה, אבל בדרך יש לא מעט פחדים וקשיים. מה יגידו? איך יהיה? איך יגיבו האחיות? איך אבא שלו יתרגל? איך אדבר בלשון זכר? מה יהיה איתו? האם יהיה מאושר? איך זה לחיות כשונה או חריג?
 
כך עברו הלילות ולפעמים הימים בין שמחה וקרבה לכאב וחרדה, אבל הלב מתרחב והמכל שבפנים מתמתח ויש מקום גם לזה. בהדרגה עברנו לפנות אליו בלשון זכר, מצאנו שבילים חדשים לקשר. גילינו את היופי של אותו בחור אמיץ שבוחר ומתעקש על דרכו. למדתי מה שכבר ידעתי, שכשאני מקבלת וברורה הסביבה פשוט מתאימה את עצמה. גיליתי שאין סוף לאהבה, ללמידה, להתפתחות. למדתי שיש שם עולם שאני לא הייתי חלק ממנו, שמין הנו סוג של בחירה, שהפסיכולוגיה של זכר ונקבה כבר חסרה ומצומצמת. למדתי את כוחה של אהבה להתגבר על חילוקי דעות, בורות, דעות קדומות, חוסר ידע, בהלה והרגלים.
 
בשלבים הראשונים אמרתי לילד שלי אחרי ריב לא נעים – אנחנו נריב, נשלים, נתקרב ונתרחק, אבל מה שלא יהיה נישאר ביחד.
ונשארנו, כולנו, כל המשפחה. זכינו להיות הורים לילד מיוחד שמראה לנו דרך, והבנות זכו שייפתח בפניהן עולם שאנחנו לא יכולנו להראות להן.
 
גם היום אנחנו עדיין בדרך ויש הרבה שכבר ידענו ועוד לא מעט לפנינו ללמוד.
 
 
 
אם גם אתם בני משפחה או מכרים אחרים של אנשים טרנסג'נדרים, שלחו למערכת את סיפור החוויה שלכם ונפרסם אותו. אימייל המערכת: gotrans@gogay.co.il
כל הזכויות שמורות 1999-2014 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...