עוד בחדשות ודעות
 >  > 

קרא לילד בשמו

"מפריע לי שאנשים מזמינים סקס ממש כמו שמזמינים פיצה, ללא בושה. זנות היא ניצול - אל תספרו לעצמכם שקרים". רעות גיא, רכזת בית דרור לשעבר, עונה לזיו תדהר

אחרי שקראתי את מאמרו של זיו תדהר, הרגשתי שאני פשוט חייבת להגיב. מהמאמר מצטיירת תמונה שזנות היא בחירה מודעת של מי שעוסק בה, גם אם זיו מסייג את דבריו, ושלמעשה עבודה בזנות היא לגיטימית. לא כך הוא הדבר. 

אני עובדת בבית דרור כבר שלוש שנים. מתוך 100 נערים ונערות שעברו בשנה האחרונה בבית דרור, לכ- 26 מהם היתה נגיעה לזנות. אני כותבת "נגיעה" כי אני מתייחסת לזנות בספקטרום הרחב שלה: החל מלעמוד בתחנה המרכזית ולעלות לאוטו של "לקוח", דרך "אירוח לקוחות" בדירות, מציאת "לקוחות" באינטרנט וכלה בקבלת תשלום עבור "יחס חם" לרבע שעה בשירותי המועדון + קולה. 

כשבדקנו בחדר הטיפול מה מביא נערים/ות להיקלע לזנות, גילינו אצל כולם דפוסים דומים: דימוי עצמי פגוע, עבר של ניצול, ניכור, חוסר השגחה הורית, חוסר מובחנות מינית או אחרת, נטייה להתמכרות ולפגיעה עצמית ועוד. 100% מתוך אלו שנקלעו לזנות עברו פגיעה, ניצול או תקיפה מינית, רגעית או מתמשכת. 100% מהתוקפים היו, כמובן, גברים.

ההתאמה המוחלטת בין פגיעה מינית לזנות היא לא מקרית, כמובן: אלו שעברו פגיעות מיניות סובלים לרוב מדיסוציאציה או ניתוק, שחזור הטראומה ורצון להתחלף בתפקיד, להיות המקרבן ולא הקורבן: מכאן הניסיון לשכנע את עצמם שהם מנצלים ולא מנוצלים. כל הגורמים האלו, שאינם תלויים בבן\בת הנוער, הם קרקע מצויינת לזנות.

נשמע לכם כמו בחירה מודעת? כמו מצב הוגן? לא, נכון? לכן, בואו נגיד מעתה "נקלעים לזנות", ולא "עובדים בזנות". גם המונח נערי ליווי, אגב, שייך לאלו המחפשים שם כיסוי יפה לזנות - תודו שזה נשמע הרבה יותר הגון להזמין נער ליווי מלהזמין זונה אלי הביתה. עד פה סמנטיקה - היא חשובה, אבל ממש לא העיקר. 

התמכרות
הרבה מהנקלעים לזנות מספרים לנו שהם עושים את זה בשביל הכסף. פגשתי נערה שעשתה המון כסף בתחנה. היא הייתה מקרה מוזר: מאחר והייתה צעירה וחדשה בתחום הכסף היה גדול, אבל עד שהיא הספיקה לחזור מהתחנה לבית (15 דקות של הליכה מהירה) לא נשאר מהכסף כלום: היא היתה קונה בו דברים שהיא לא צריכה, בעיקר ממתקים, ומחלקת לכולם. שאלתי אותה פעם למה היא לא חוסכת מהכסף הזה. הכסף הזה מגעיל אותה, היא ענתה, וכמו שהיא עושה אותו ככה היא מחרבנת אותו.

אותה נערה עבדה במקביל גם בחנות: הייתה עומדת 10 שעות על הרגליים תמורת 20 ש"ח לשעה, ומסיימת משמרת עם סכום כשבתחנה היא יכלה לעשות ב-10 דקות. את הכסף מהחנות היא הסכימה לחסוך. זה היה כסף נקי. ככל שהטיפול מתקדם היא הבינה שהכסף לא באמת יישאר מהתחנה, ולאט לאט כמות ה"לקוחות" שלה פחתה. אני לא יכולה לחתום שאין סיכוי שהיא לא תקלע שוב לזנות, אבל אני יודעת שגם אם זה יקרה, היא תדע להגיד שזה מהמקום החלש שלה ולא תספר לעצמה את הסיפור שהיא סיפרה עד היום.

הדבר השני שנערים ונערות מספרים לעצמם זה שהם נהנים. הרי סקס זה כיף, לא? יש כמה "לקוחות" חתיכים ממש, שהרבה מהנערים/ות היו מוכנים לשכב איתם גם בלי לקחת על זה כסף, ואם מישהו כל כך חתיך מוכן לשלם לי תמורת סקס סימן שאני שווה יותר מסתם סטוץ. זה נכון, יש לקוחות חתיכים: במו עיניי ראיתי. אחד, שניים, שלושה - עד שמגיע זה שהוא לא, או עד שמגיע זה שמשלם במכות ולא בכסף.

פגשתי נער מדהים שלא משנה כמה היינו מדברים על הסכנה, מבחינתו היא לא היתה קיימת: הוא לא ראה אותה ולכן גם לא פחד ממנה. היתה לו משאלת מוות. "לקוח" חתיך אחד לחש לו באוזן אחרי שגמר: "מזל טוב, יש לך נגיף חדש בגוף". הנער אפילו לא הרגיש שה"לקוח" הוריד את הקונדום. 

מי כאן הקורבן?
לפעמים שואלים אותי אם בכלל אפשר לצאת מזה. ממש כמו במקרה של הנערה, אין לי תשובה טובה לשאלה הזאת: בהתמכרות כמו בהתמכרות – התשובה היא "רק להיום" ואין תעודת ביטוח למחר. וכן, זנות, ככל שהיא עצובה וכואבת - היא גם ממכרת. המכורים יודעים לספר על הרווחים, ולא תמיד מבינים את המחירים שידרשו לשלם. בטיפול אנחנו מנסים לגרום להם להיות מודעים. לפעמים, כמו במקרה של הנער, הם מבינים שהם שילמו את המחיר כשכבר מאוחר מדי. ולמרות זאת, מדובר במלחמה אפשרית - גם אם היא יום יומית.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...