עוד בתרבות ובידור
 >  > 

"אני ומסיבות זה כמו זוגיות"

שירזי, ה-איש של חיי הלילה הגאים של ישראל, מסכם 20 שנות בילויים ומסיבות. "אני אוהב את מה שאני עושה", הוא אומר, "ולכן - אני מצליח"

שירזי הוא מסוג האנשים שנדמה שתמיד היו שם. לפחות ל(חלק מ)אלה בינינו שעוד לא חצו את גיל 40. מלחמה, שלום, זמנים שמחים יותר, זמני ם שמחים פחות - נדמה ששמעון שירזי תמיד היה שם עם המסיבות הגאות שלו, כדי לעשות לנו טוב על הלב ולהכניס אותנו לאקסטזה. בין אם זה באלנבי 58, באומן או אפילו אי שם בימי הברדרז.

הוא היה שם לפני מצעדי הגאווה, לפני שעוזי אבן מונה לחבר כנסת ולפני שכל פקאצה הפכה לפאג-האג בפוטנציה. חלק מהאירועים האלה הוא גם ליווה: מסיבות ימי הגאווה שלו שהפכו לשם דבר, ומסיבת הניצחון של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון.

שירזי חוזר למסיבות האלה, ולאחרות, במסגרת תערוכה של הזמנות שתושק במסיבה הקרובה של ה-FFF, ביום שישי באומן. הוא גם יחגוג שם את מסיבת יום ההולדת השנתית שלו - אירוע שהיה לשם דבר בתל אביב. יופיעו DJ אוליב והפרפורמר בייבי מרצ'לו.

יש בתערוכה הזמנות מכל מיני סוגים לכל מיני מסיבות, הוא מספר. "למשל, ההזמנה למסיבת הגייז הראשונה שלי, שהייתה במועדון הברדרז. יש שם ילד שמוציא לשון וכתוב: 'מהפכה במשפחה'". הוא מסביר שאז קראו לקהילה "משפחה". "יש הזמנה מ-1993 למסיבה לכבוד ההגעה של מדונה לישראל", הוא ממשיך. "ההפקה של המופע שלה ביקשה שאני אעשה מסיבה פרטית לצוות שלה. גם אח שלה (שלאחרונה הסתכסך אתה - י"ה) היה שם. או מסיבת הניצחון עם דנה באירוויזיון, באלנבי 58, הפתיחה של ה-TLV בשנת 2001...".

התערוכה קרויה Night journey (מסע לילי), ושירזי מכנה אותה "מסע של 20 שנה. מעין רטרוספקטיבה".

שנות המהפכה, שנות הנחלה
שירזי מעיד על עצמו שהוא לא אדם נוסטלגי. הוא גם לא חושב שמצב חי הלילה של הגייז לפני מספר שנים היה טוב יותר מזה של היום. ובכל זאת, הוא הסכים להשוות בין מה שהיה פעם למה שיש היום. "אז יותר מרדנו, היה את הצורך להוכיח שתל אביב היא מודרנית ובין לאומית. רצינו להראות שהגייז מכתיבים קצב, מייבאים דברים מהעולם. היה יותר קל לעשות את זה דרך הלילה, כדי שיקבלו אותנו ביום. היום אנחנו יותר בעידן פרנדלי, לפחות בערים הגדולות. יש חופש ויש פחות לחשושים עלינו. בכללף אני לא מאמין בגטו. אני שמח שהיום מסיבות הן מעורבות, וגם סטרייטים יכולים לבוא למסיבות גייז".

מה חסר לך במסיבות של היום שהיה אז, והיית מחזיר?
"את הפולחן שהיה: התארגנו, התלבשו שעות בשביל מסיבה. אם הייתה מסיבת נושא - היו מתלבשים בהתאם. אז היה צורך חברתי לצעוק, להגיד משהו דרך חיי הלילה".

"גם מצעדי הגאווה שלנו נהיו ככה", הוא ממשיך ומקונן. "בהתחלה צעקנו ועשינו את זה הכי צבעוני שיש, והיום זה כבר ברור מאליו. שנות ה-90' היו שנות המהפכה, ושנות ה-2000 הן שנות הנחלה".

עושה רושם שהיום גם יש במסיבות הרבה יותר סקס וסמים ממה שהיו אז...
"תראה - לילה זה דבר פרוץ, הכול קורה שם. בניגוד ליום, הלילה הוא חשוך ונכנסים לפנטזיות...".

אילו מהמסיבות שלך הכי ריגשו אותך?
"היו מלא דברים מרגשים: אומנים שרציתי להביא, מסיבת ההשקה של הסרט 'יוסי וג'אגר', המסיבות לימי הגאווה עם ריטה ועברי לידר, מסיבת יום האיידס הבין לאומי שבה אנשי לילה הציגו אופנה והכול היה תרומה לוויגסטוק...".

על איזה דבר ממה שעשית בכל השנים הללו אתה מצטער?
"אני לא חושב שאני מצטער על משהו. יש אולי דברים שהייתי יכול לעשות אחרת, אבל למדתי מכל טעות, גם מכישלונות".

אתה לא מצטער על הסכסוך המתוקשר שלך ושל עופר ניסים?
"אני לא מצטער על זה בכלל, אין כאן מה להצטער. זה פרק בחיים שנגמר אבל לא צער. כל דבר שצריך לקרות - קורה, ועובדה שכל אחד מאתנו מצליח בדרכו. כל אחד ממלא את המשבצת שלו בצורה הטובה ביותר".
עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...