> 

קול משלך

המדריך לנישוי קול. איך לעבור כאישה גם בטלפון עוד לפני התירגול, מהם תרגילי תהודה ואיך אפשר לדבר בקול רם מבלי שיתפס כגברי

אחד הדברים שמטרידים נשים טרנסג'נדריות כאשר אנו פונות להשתלב בחברה או להופיע כנשים, ואף הרבה אחרי שכבר עשינו זאת – הוא שהקול שלנו עשוי להיתפס, על ידינו ועל ידי אחרים, כקול שאינו נשי מספיק. קול אינו רק מאפיין מגדרי, אלא גם מושג שנקשר בתרבות לזהות ועצמיות. לדבר בקול שאינו נתפס כנשי מספיק עלול להטריד ולגרום לאי-נוחות לחלקינו. עבור אחרות זה עלול להיות מתסכל מאוד, והחשש מכך אף משתיק לגמרי לפעמים. לכן, הצורך בהעצמה בנושא הזה הוא חשוב כל כך.

 
בעיני, העצמה כזו קשורה, ברמה הפשוטה ביותר, בסימון הקול – עבורך ועבור הסביבה – כקול משלך, כשייך למי שאת. אם את מדברת בטלפון ומשלבת במשפט הראשון דיבור בגוף ראשון וזמן הווה (למשל, "אני מתקשרת בנוגע ל..."), כבר סימנת עבור הסביבה שהדוברת היא אישה. אם ביטאת את המילים בצורה שלמה וברורה, תוך הדגשת המילה "מתקשרת", זה מגדיל את הסיכוי שבצד השני יקשיבו לך ויפנו אלייך בלשון נקבה, ואף יכול להיחוות על ידך כסיגנון של הקול, כזה שהופך אותו לקול שמרגיש שלך. כל זאת, מבלי ששינית משהו בקול עצמו.
 
ישנן דרכים רבות שבהן קול יכול להיתפס על ידך ועל ידי הסביבה כקול משלך. למשל, לגבי הסביבה, לפעמים אם יש לך מבטא זר זה יכול לעזור. זאת מפני שאנשות שלא מכירות היטב את המבטא, יניחו שמה שאת אולי היית משייכת למגדר, בעיניהן שייך למבטא, במיוחד אם ההופעה שלך משדרת נשיות עבורן. אז, גם את יכולה להתחיל לראות במבטא שלך סממן מגדרי נשי. ביטוי מילים בצורה ברורה, כפי שהזכרתי קודם, וגיוון של גבהי הצלילים בעת הדיבור (טווח דינמי יותר), כאשר עוצמת הקול קבועה יחסית, הם גם דוגמאות אפשריות לסימון קול כנשי.
 
תרגילי תהודה

הסימון האפקטיבי ביותר שנשים טרנסג'נדריות מעידות עליו הוא זה הנעשה על ידי שינוי התהודה (resonance) של הקול, או מאיפה הקול נובע. מלני אן פיליפס מנסה לשרש את הטעות הנפוצה שבמחשבה שגובה הצליל הוא ההבדל המשמעותי או היחידי בין קול גברי לנשי בעזרת הדוגמא של תזמורת. בתזמורת יש כלים רבים: חצוצרה, כינור, אבוב ועוד. כל אחד מהם עשוי לנגן את אותם תווים, כלומר לנגן באותו גובה צליל, אולם מה שנשמע מכל כלי יהיה שונה למדי. זאת משום שהצליל מיוצר בחלל שונה, המייצר הרמוניות שונות.
 
תיבת הקול שלנו היא גם חלל כזה. לאנשות בוגרות ממין מולד זכרי יש בדרך כלל תיבת קול גדולה. זה מה שהופך את הגרוגרת שלהן להופיע כגדולה יותר ומוסיף לקולן תהודה עם הרמוניות נמוכות. לאנשות בוגרות ממין מולד נקבי יש בדרך כלל תיבת קול קטנה יותר וכתוצאה מכך יש להן פחות הרמוניות נמוכות.
 
אם נדבר בקול פלסטו, תיבת הקול שלנו לא תרעד כמעט כלל. דיבור בקול פלסטו, גם אם הוא עשוי להיתפס על ידינו כסימון של קולנו כנשי, בדרך כלל אינו נתפס כנשי טיפוסי בחברה. כדי לייצר קול נשי טיפוסי יותר, טרנסיות ממליצות ליצור קול שמרעיד רק את החלק התחתון של תיבת הקול בגרון.
 
גרגור או ביטוי חוזר של עיצורים גרוניים, כמו ררררררר, גגגגגגג, עעעעעעע, ו-חחחחחחח, שמיוצרים בתיבת הקול בלבד, יכול להדגיש עבורנו את המקום הזה, ולאפשר לנו לתרגל שליטה טובה יותר בו. בעת ביטוי העיצורים יש לנסות להעלות את גובה הצליל, אך מבלי לברוח לפלסטו, מה שיהיה ממילא גם יותר מאמץ עבור שרירי הבטן.
 
שיטה אחרת היא להשתמש בביטוי החוזר הנקי מעיצורים אאאאאאא, שגם הוא גרוני, ולהעלות ולהוריד בהדרגה את גובה הצליל עד למציאת הקול המתאים לנו. אפשר למשל להתחיל מפלסטו, ואז לנסות להוריד את גובה הצליל של הקול (בהדרגה!), עד קצת לפני השלב שהוא רועד ונסדק. במקום הזה, כאשר תיבת הקול רועדת בחלק התחתון שלה, אפשר לתרגל דיבור, שירה, חזרה על עיצורים והברות ולשחק עם הקול.
 
עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.
תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...