עוד בראשי
 > 

"מראה, מראה שעל הקיר"

ד"ר אילנה ברגר על חוויית המגדר והשיח עם הגוף בגיל ההתבגרות, בהמשך לסיפורו האישי של עדי רונן. כנס "סקס אחר" 2007– חלק א'

בכנס "סקס אחר" השביעי (מאי, 2007), בהרצאה משותפת שנשאה את השם "מראה, מראה שעל הקיר מי הכי יפה בעיר" שיתף עדי רונן בחוויית ההתבגרות שלו כטרנסג'נדר וד"ר אילנה ברגר, עובדת סוציאלית, התייחסה לנושא מתוך ניסיונה העשיר ורב השנים בעבודה עם טרנסג'נדרים, והרי דבריה:

 
כפי שתיאר עדי, תקופת גיל ההתבגרות, היא אולי התקופה הקשה ביותר, עבור מתבגרים/ות טרנסג'נדרים. בתקופה זו, העיסוק בדימוי עצמי, בדימוי הגוף ובניסיון להגדרה עצמית עומדים במרכז הבמה. זהו השלב הקריטי השלישי בהתפתחותנו מההיבט הביולוגי/פיסיולוגי. מההיבט הפסיכו-סוציאלי, זהו שלב בו מחד המתבגרים/ות חווים בו זמנית את יכולותיהם, עצמאותם וכוחם, וחשים סוג של "ברוואדו", ומאידך חווים ספיקות, אמביוולנטיות, בוחנים גבולות ומחפשים לגבש את זהותם. המתבגר הטרנסג'נדר, חווה בתקופה זו בנוסף, אכזבה עמוקה, פאניקה, וחרדה. חלקם מגדיר תקופה זו כ"גיהינום". כשבילדות עוד האמינו בתום, כמו עדי, שהם אכן יגדלו להיות מי שהם חווים ותופסים עצמם מנטאלית. אזי, תקוות אלה נמוגות ובמקומן מציפים אותם/ן תחושות של ייאוש, זעם, בושה,הכול מתנפץ, ותחושת בגידה וחוסר אונים משתלטת עליהם. כדי להתמודד עם המצוקה, מתחיל תהליך דיסוציאטיבי ונתק מהגוף. "המראה" הופכת לאויב כאשר מתבגרים/ת לרוב מבלים שעות בהתבוננות במראה. ההשתקפות הפיסית אינה תואמת את הדימוי המנטאלי. אינטראקציות חברתיות הופכות לקשות מנשוא. הלחץ לקונפורמיות ותחושת חוסר השייכות דוחפים את חלקם לריחוק, בידוד וניכור. זוגיות מעלה חששות וחרדות. האירוניה בדילמת הזוגיות היא שזוהי למעשה דילמת הילדות רק בכיוון ההפוך.
 
"השיח עם הגוף" בתקופה זו הוא רב עוצמה, הוא בא לבטא הפנמה ואימוץ של שוני אוטנטי, של "זעקה" אישית ואינטימית, המבקשת הכרה בנרטיב האישי אל מול הגוף והשיוך המגדרי החברתי, ושוני זה יכול שיהא יציב וברור או נזיל ועמום אך הוא תמיד אישי.
הגוף כמנגנון בשיח הקווירי מאופיין באמצעות שלוש פרספקטיבות: 1. הגוף כחוויה סובייקטיבית, פנימית בתפיסה האינדיבידואלית. 2. הגוף כמערכת סימבולית ו-3. הגוף כאובייקט שהוא נושא לשליטה חברתית ופוליטית. מהזווית הראשונה, הגוף אינו רק כלי כי אם גם הסיפור האישי, המקום שבו מתרחשת החוויה האישית ה"לוקיישין אוף ביינג". מהזווית השנייה, דרך תהליך הסוציאליזאציה והפרפורמנס, הגוף ובעיקר איברי המין מקבלים משמעויות סימבוליות ומסמנות, והם מקבעים את הפרט לשיח הביולוגי/הטבעי, ומהזווית השלישית, פוליטיקת הגוף מכתיבה איזה גוף הוא לגיטימי, היא שולטת על מה אנו יכולים לעשות איתו, עם מי, מה "נורמאלי" ומה לא. כל שלושת המימדים הללו מבטאים יחסי גומלין הדדיים ובלתי פוסקים, ויוצרים פעולה, מנגנון ומעשה אקטיבי של הגוף שמסמן את הצורך האישי בהכרה בזהותו המגדרית.
 
אותה חוויה ראשונית של מגדר שהיא "פרה גופנית" ואולי אפילו פרה וורבאלית אינה בהכרח קודמת ועצמאית ל"קיום החברתי", אולם אסור לנו להתעלם מחוויותיהם של אותם ילדים ומתבגרים החווים את זהותם הטרנסג'נדרית כמתקיימת ברובד הקדם חברתי בתפיסתם. מתבגרים/ות רבים/ות מדווחים/ות כי "הדראג" שלהם הוא דווקא כשהם מנסים לחיות על פי מינם הביולוגי. הכרה בחוויותיהם האוטנטיות היא כאשר האחר הצופה, רואה בו/בה בדיוק את מה שהם רואים ותופסים עצמם מנטאלית.

 
להמשך בנושא טרנסקסואליות והתיאוריה הקווירית
כל הזכויות שמורות 1999-2014 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...