עוד בחדשות ודעות
 >  > 

נשמר את זכרם

ברנדון טינה, מתיו שפרד וריטה הסטר, סיפורם של שלושה מהנרצחים בפשעי שנאה בעולם. והחוק עדיין אינו מוקיע פשעים אלה באופן חד משמעי / לי סבר

באופן יומיומי, טרנסג'נדרים נאלצים להיאבק בחברה התופסת אותם כלא מוסריים או כמתחזים, ולהתמודד עם אפליה המהולה בפחד, תיעוב, שנאה וכעס. כדי שהסביבה תראה את המגדר שלהם כאותנטי ובעל תוקף, טרנסג'נדרים נדרשים לוותר על פרטיותם, ולענות על שאלות אינטימיות על גוף, אברי מין, ניתוחים, טיפולים הורמונליים, מגדר והשם ה"אמיתי".

קשיים אלה אינם מתעוררים רק בסביבות עוינות, אלא הם עולים גם במרחבים שנתפסים כמוגנים. בהרצאה שניתנה לקבוצת פעילים טרנסג'נדרים בעניין יחס וטיפול רפואי בארץ, אורח שאל "למי כאן יש כוס אורגינלי"; בפגישת הכנת שלטים לקראת מצעד הגאווה, אורחת שאלה את הנוכחים מי מהם "גבר אמיתי" (XY) ומי "אישה אמיתית" (XX), ודרשה דין וחשבון מדוקדק על שינויים גופניים והורמונליים. לכאורה קיים קו גבול בין אירועים מסוג זה, שהם "רק שאלות", לבין אלימות מילולית, פיזית ומינית, אך למעשה הם מצויים על אותו ציר של פולשנות, הטרדה ותקיפה שנמתח לאורך חייו של האדם הטרנסג'נדר.

ברנדון טינה, התלונה במשטרה חרצה את גורלו
אחד הקורבנות הידועים של אלימות כנגד טרנסג'נדרים הוא ברנדון טינה, שנאנס ונרצח על רקע מגדרי. פשע השנאה המזעזע שבוצע כנגדו הובא לתודעה הציבורית בסרט "בנים אינם בוכים", שסיפר את סיפור חייו ומותו של ברנדון. השחקנית הילרי סוונק זכתה באוסקר בשנת 2000 על גילומה את ברנדון, ובמובנים רבים הזכיה בפרס החשוב ביותר בהוליווד תרמה למודעות לאלימות שמתבצעת כנגד א/נשים טרנסים.

ברנדון נרצח בשנת 1993 בערב ראש השנה החדשה, במחוז ריצ'מונד שבנברסקה. רוצחיו, ג'ון לוטר ומרווין "טום" ניסן, חטפו, תקפו ואנסו אותו שבוע קודם לכן בערב חג המולד, על מנת "להוכיח" שהוא "באמת אישה". לאחר האונס ברנדון נבדק בבית החולים והגיש תלונה במשטרה, למרות שלוטר וניסן איימו עליו כי יתקיפו אותו שנית. מוקד החקירה המשטרתית הייתה זהותו המגדרית של ברנדון ולא האונס שעבר. במהלך החקירה פנה השריף צ'ארלס לקס לברנדון בכינוי "זה" (it) ובלשון נקבה לסירוגין, שאל אותו למה "היא לובשת" בגדי גברים, ו"מנהלת" יחסים רומנטיים עם נשים. בנוסף, הבדיקה הרפואית, שאמורה הייתה לשמש ראיות כנגד התוקפים במקרה שיועמדו לדין, אבדה באורח מסתורי.

לא רק שהתלונה במשטרה לא הגנה על ברנדון, אלא שלמעשה היא זו שחרצה את גורלו. לוטר וניסן גילו כי הוגשה תלונה משום שנחקרו בנוגע לתקיפה ולאונס. גילוי זה הוביל להחלטתם לרצוח את ברנדון, כדי למנוע ממנו להעיד נגדם. מאחר שהשניים לא נאסרו, הם איתרו את ברנדון בביתה של חברתם המשותפת, ליסה לאמברט, ורצחו את לאמברט ופיליפ דה ויין ביריות אקדח. לאחר מכן השניים הכו את ברנדון, ירו בו ודקרו אותו.

לוטר וניסן נשפטו על 3 סעיפי רצח מדרגה ראשונה ולא על פשע שנאה. בעסקה עם הפרקליטות, לוטר העיד כנגד ניסן ונידון למאסר עולם. ניסן, שהכחיש את ההאשמות, נידון לעונש מוות. כיום לוטר חזר בו מעדותו, ותוצאות הערעור של ניסן על גזר הדין עדיין לא התקבלו. לו היו נשפטים על פשע שנאה, העונש אותו היו מקבלים היה משולש בחומרתו.

אמו של ברנדון מעולם לא קיבלה את זהותו המגדרית, וגם לאחר מותו המשיכה להתייחס אליו כאל בתה ולדבר עליו בלשון נקבה. בחירתו של ברנדון לחיות את חייו בזהות גברית, והעובדה שנרצח באופן אלים עקב הזדהותו כגבר, לא שינו מבחינתה דבר.

הצעת החוק על שם מתיו שפרד למניעת פשעי שנאה, בסופו של דבר ננטשה
כחמש שנים לאחר הרצח של ברנדון, במדינת ויומינג שבארה"ב, מתיו שפרד, צעיר הומסקסואל, הוכה באופן חמור ונקשר לגדר. כשמונה עשרה שעות לאחר התקיפה הוא נמצא על ידי רוכב אופניים במצב של תרדמת כתוצאה מטראומה ופגיעות ראש מרובות. פחות משבוע לאחר מכן, מת שפרד מפצעיו בבית החולים.

במהלך המשפט העידה רג'י פלוטי, שריף מחוז אלבני, כי כאשר שפרד נמצא, המקום היחיד בגופו שלא כוסה בדם היה השביל שהשאירו הדמעות על פניו. במשפט התגלה כי תוקפיו של שפרד, ראסל הנדרסון ואהרון מק'קיני, בחרו את שפרד כקורבן בשל היותו הומוסקסואל. עם זאת, הנדרסון ומק'קיני נשפטו על רצח מדרגה ראשונה, ולא על פשע שנאה.

עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...