> 

ראש השנה ואנחנו

לעצור ולהביט לאחור, לזכור את הקושי ואת ההצלחה, לזעוק על העוולות ולחגוג את ההישגים. תמר דבדבני מהתנועה הרפורמית על הקשר בין הקהילה הגאה לחג

מעגל השנה שלנו הוא מעגל השנה האזרחית. אנחנו חיים מן האחד בינואר ועד השלושים ואחד בדצמבר, וחוזר חלילה. את מעגל השנה היהודי אנחנו פוגשים בשמחות, ולפעמים גם בעצב.

בתורה מופיע ראש השנה פעמיים בלבד - כבר אז הוא נאבק על מקומו כתאריך בעל משמעות, כעל סימן ההתחלה. דווקא ראש חודש ניסן הוא זה שנחגג כתחילתה של השנה היהודית העתיקה ואילו היום הראשון בחודש תשרי היה בסך הכל "האחד לחודש בחודש השביעי" - לכאורה יום סתמי בתחילתו של חודש סתמי.

בספר ויקרא (פרק כג, פס' 23 – 24) נאמר: "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש". לפי הפסוק הזה, היום הראשון בחודש השביעי הוא יום מלא וגדוש במשמעות. פעם לא ממש ספרו אותו ומישהו שרצה לתת הזדמנות ליום הזה להשמיע את קולו המיוחד, לא וויתר, ולבסוף גם הצליח להפוך את היום הראשון בחודש תשרי לראש השנה היהודית.

אז מה יש ביום הזה בשבילנו?
שבתון: יום של שבת ושביתה. בראש השנה יש לנו הזדמנות לעצור ולהביט: אחורה על מה שהיה; קדימה אל מה שיכול להיות. יש לנו הזדמנות להביט על עצמנו – מי אנחנו? היכן אנו עומדים? האם אנחנו אוהבים את מי שאנו רוצים לאהוב? האם אנחנו גלויים בפני עצמנו? בפני אוהבינו? האם אנחנו נוכחים במלוא אישיותנו כאן ועכשיו? העצירה הזו אינה מכוונת לשקיעה, אלא לאגירת כוח לתנופה קדימה: מה שלא הצלחנו לעשות בשנה שעברה, אולי נצליח השנה.

זכרון: להעלות מן העבר את הכאבים והשמחות. בראש השנה יש לנו הזדמנות לזכור את הקשיים והכישלונות מן השנה שעברה. כדאי להזכיר את המאבקים שלנו; את מי שתמכו בנו והושיטו יד לעזרה או כתף להניח עליה את ראשנו. כדאי לזכור גם את רגעי האושר הקטנים והגדולים שחווינו בתשס"ח; את האומץ לומר אהבה; את שמחת היחד; את הגאווה. אפשר וראוי להזכיר שיש לנו עוד דרך ארוכה; שהעולם עוד לא מתוקן ויש עוד הרבה עבודה; שעוד לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה; שרבים מאיתנו אינם בטוחים עדיין לבקש לעצמם אהבה ואחווה ושלום ורעות.

חג של אומץ לומר אהבה וגאווה
תרועה: יום של צעקה ושירה. בראש השנה יש לנו הזדמנות להשמיע קול זעקה; לצעוק את כאב ההשתקה וההסתרה; לזעוק כנגד העלבון והאלימות; לבכות בקול ובגלוי את הדמעות שהחבאנו זמן רב מדי בארונות חיינו. בראש השנה יש לנו הזדמנות להשמיע קול שירה; לנגן באושר את ניגון חיינו כחלק מן התזמורת הצבעונית הקרויה "המין האנושי"; לאפשר לעצמנו לשיר את שירת הלב האישית ולמצוא בשמחה שותפים ושותפות למקהלה שלנו.

מקרא: ספר הספרים, יסוד התרבות היהודית. בראש השנה יש לנו הזדמנות להתמודד עם המסורת שלנו; זו שלפעמים מדירה אותנו, דוחקת אותנו אל מחוצה לה; זו שלפעמים מכה בנו בכוח ומכאיבה לנו כל כך. בראש השנה יש לנו הזדמנות להזמין את עצמנו לתוכה: לקרוא, ללמוד, לפרש אותה, לא להניח לה להנמק מאחורי חומות עתיקות; לחדש אותה, לעורר אותה, להצמיח אותה מן המים שלנו. בראש השנה אפשר להזמין את המסורת שלנו לשיחה מלב אל לב; להסביר לה מי אנחנו ולמה היא חשובה לנו; לעזור לה להבין שהיא בסכנת הכחדה ואנחנו, שתמיד נהיה כאן, יכולים לדאוג שתישמר ותיזכר; ללמד אותה שזוגיות, חברות וכבוד ראויים לכל הנבראים בצלם אלהים.

קודש: נשגבות, התרוממות הרוח, אלהים. לא תמיד אנחנו מרשים לעצמנו לגעת במקומות האלה, אבל בראש השנה יש לנו הזדמנות לחוות אותם. מתוך העצירה והשבתון, לנשום עמוק ולהאיר עצמנו בזוהר הטוב שבעולם; ממעמקי הזיכרונות לאסוף את הכוחות הנדרשים להתרומם למעלה, אל מעבר ליומיום; בזעקה ובשירה להיראות בפני בני האדם ולראות בפניהם את עצמנו; במילים העתיקות של התפילה והמסורת לקרוא אמת טובה ונכונה יותר ולהתקרב בדיוק כפי שאנחנו, מבלי להסתיר דבר, לאלהים.

בראש השנה יש לנו הזדמנות לשינוי ולביטוי, מי ייתן ונדע להשתמש בה לטובה.

שנה טובה!

הרבה תמר דבדבני, קיבוצניקית מראש הנקרה, הוסמכה לרבנות בבית המדרש לרבנות רפורמית ב-HUC, ההיברו יניון קולג', בירושלים. בעלת תואר שני בתלמוד ובלימודי מגדר ממכון שכטר למדעי היהדות. מלמדת הלכה וספרות חז"ל בבית המדרש של ה-HUC בירושלים.

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2018 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...