עוד בחדשות ודעות
 >  > 

אישה של מילים

אקטיביסטית, פמיניסטית, מראשונות הקהילה הלסבית בארצות הברית, סופרת ולוחמת דגולה למען זכויות הגייז. ענת אבישר כותבת לזכרה של דל מרטין

פמיניזם, כך אומרים, נמדד בעיקר באם את עושה מה שאת רוצה. דל מרטין עשתה מה שהיא רצתה ואהבה את האישה שאיתה בתקופה שבה נשים חונכו להיות רעיות ואמהות. היא הייתה שם לפני שמישהו חשב שלהיות לסבית זה משהו להתגאות בו, לפני שמישהו העלה על דעתו שמלבד סאפפו מלסבוס, המשוררת מיוון העתיקה, מישהי תעז לאהוב בגלוי אישה.

לפני ימים אחדים, בגיל 87, מתה דל מרטין, אחת הלוחמות הגדולות של הקהילה שלנו. היא הספיקה לראות משהו מכל מה שנאבקה עליו ביוני השנה, כשנישאה לזוגתה לחיים, פיליס ליון בת ה-83, אחרי מערכת יחסים של למעלה מ-55 שנים. מרטין ולוין היו הזוג הראשון שהתחתן במדינת קליפורניה לאחר שבית המשפט העליון של המדינה אישר נישואים בין בני זוג מאותו המין. היה זה רק מתאים שמי שהייתה אחת החלוצות הלסביות - הפמיניסטיות שנלחמו להכרה ולשיוויון זכויות תתחתן ראשונה, כאשר המדינה איפשרה זאת.

דרכן של בנות הזוג לנישואים החלה כבר ב-2004, כשעיריית סן פרנסיסקו נתנה אישורי נישואים גם לזוגות להט"בים. יחד עם עוד 4000 זוגות, מרטין וליון הוציאו רישיון נישואים. כחודש לאחר מכן, בית המשפט העליון בקליפורניה התערב וטען כי אין בסמכותה של העיריה להחליט בנושא. בנות הזוג נלחמו, ביחד עם זוגות אחרים, עד שהשיגו את המטרה: פסיקת בית המשפט העליון של קליפורניה, או אז, במקום הכרה בנישואיהן רק על ידי עיריית סן פרנסיסקו, הן השיגו הכרה כזאת על ידי המדינה כולה.

הלסבית המוצהרת הראשונה בארגון פמיניסטי
מרטין וליון נפגשו כשעבדו במגזין בנייה בסיאטל, והפכו לזוג לכל דבר בשנת 1953. בשנת 1955 הן עברו לסן פרנסיסקו, והקימו ביחד עם עוד שש נשים ארגון שנקרא "בנותיה של ביליטיס", על שם קובץ שירי אהבה לסבי ("שירים על ביליטיס" מאת פייר לוס). הייתה זו הקבוצה הפוליטית הראשונה של נשים לסביות בארצות הברית. מרטין הייתה הנשיאה הראשונה של הארגון, וערכה את המגזין שלון, "The Ladder", במשך למעלה משנתיים. בשנת 1964 הקימו בנות הזוג את המועצה לענייני דת והומוסקסואליות, שפעלה לגיוס לובי למען הפסקת האלימות וההטרדה המשטרתית בלבד.

מרטין הייתה הלסבית המוצהרת הראשונה שנבחרה לשבת בוועד המנהל של "הארגון הלאומי לנשים", שם פעלה לקידום הנושאים הלסביים בתוך התנועה הפמיניסטית. היא כתבה  ביחד עם פיליס ליון את הספרים "לסבית / אישה" (1972) ו-"אהבה ושחרור לסבי" (1973), וכתבה לבד את  הספר "נשים מוכות" (1976). מרטין קיבלה תואר מהמכון לחקר המתקדם של המיניות של קליפורניה, ובשנים האחרונות המשיכה להיות פעילה ועסקה בעיקר בקידום נושאים של הגיל השלישי בקהילה.

יוער כי המסלול הקרייריסטי של מרטין היה גם נגד המחשבה והמנהגים של אז. האופציה לנשים לפתח קריירה הייתה בשנות ה-50' משהו שהיה ריאלי רק לנשים שלא הצליחו להתחתן, ונחשבה פחותת ערך בהרבה מנישואים.

דל מרטין הייתה כאן עוד לפני שקראו לנו קהילה, לפני שחוקר המיניות אלפרד קינסי קבע את הסולם המפורסם שלו להגדרת מיניות האדם וגילה שאנחנו 10% מהאוכלוסיה. היא הייתה כאן עוד לפני ששונו חוקים המפלים אדם על רקע נטייתו המינית או המגדרית.

היא הייתה לסבית גאה ומאוהבת עוד לפני שהיה מותר לנו, לאהוב מבלי לספוג אלימות ממוסדת, כשעוד היינו צריכות להסתתר ולפחד מהמשטרה ומאשפוז בכפייה, היא אמרה את דבריה בגלוי. מרטין, שבמשך שנים לחמה למען הקהילה, מתה כשהיא נשואה באושר לבת זוגה לחיים ולכתיבה, זו אמרה לאחר מותה של מרטין כי "למרות האבל הכבד, אני שמחה שבילינו את התקופה האחרונה בחייה כזוג נשוי ומאושר." 

יהי זכרה ברוך.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...