> 

לא שותקת

מטילים עליה צנזורה? היא תדבר בקול יותר רם. לא רוצים אותה במוזיאון? היא תציג בתקשורת. סיון קרמני על טמיר לדרברג, אומנית שחותרת תחת הממסד

הניסיון שהיה בשבועות האחרונים לצנזר את עבודותיה של טמיר לדרברג לא גרם לה לשתוק. העבודות קיבלו כבוד גדול בעקבות התערוכה. במקום להיות מוצגות על קירות מוזיאון לוחמי המחתרות, כמו יתר העבודות, היצירות שלה הוצגו מעל דפי העיתונים ובאתרי האינטרנט.

במקום להיות מוצגות בתערוכת הסיום של מכללת "הדסה" שבה למדה, בחר בית הספר, שבעבר לימד אותה לא להתפשר על האומנות שלה, להעביר לה הפעם שיעור באיזה מחיר גדול תשלם מי שבאמת לא תתפשר.

לדרברג יצרה לעצמה, במקום זאת, חלל אחר, שלא היה קיים עבורה. במקום במוזיאון לוחמי המחתרות, ששם הוצגה תערוכת הסיום של בוגרי מכללת "הדסה", היא הציגה את תערוכת הסיום שלה בגלריה "דילה" בירושלים. התערוכה מוצגת שם עד יום חמישי הקרוב.

המתנגדת לכיבוש במוזיאון של אנשי "שתי גדות לירדן"
האמת היא שלדרברג לא מאוד רצתה להציג במוזיאון אסירי המחתרות. היא יידעה את המורים שלה ברגשותיה, כמתנגדת לכיבוש ומצדדת בזכויות האזרח, כלפי ההצגה במקום שמקדש את אנשי התנועה הרוויזיוניסטית ותומכי "שתי גדות לירדן / זו שלנו, זו גם כן". התגובות שהיא קיבלה היו: "זה המקום שנבחר וזה לא עניינכם".

גם אילו הייתה מחליטה שלא להציג תמונות מסויימות מתוך הקורפוס הרחב שיצרה לעצמה כיומן חיים בשלוש השנים האחרונות, והייתה מגבשת גוף עבודה "הולם", לדרברג לא הייתה רואה שום היגיון בהצגתו במוסד ששייך למשרד הביטחון, שטען לקדושה חילונית, מקום שמוקיע עירום נשי, בלי התחשבות בהקשר. מקום שנוגד, באופן בסיסי, את החופש שאליו היא חותרת בעבודותיה.

באצטלה של סטטוס-קוו - הזכויות הולכות ונעלמות
טמיר לדרברג היא פמיניסטית - קווירית, שפעילה כבר כמעט עשר שנים בקהילה הירושלמית. מעבודתה בעבר בדיור מוגן עם נשים מפגרות דרך מחאה חברתית ברחובות ירושלים ועד הדרכת קבוצת נוער של "פרופיל חדש", היא חותרת תחת הסדר והממסד הישראלי. לדרברג עושה זאת עם מודעות חזקה לקשר בין שלל הדיכויים המופעלים על מיעוטים בארץ ובשטחים הכבושים, אל מול הרצון של מדינת ישראל לטעון לדמוקטיה וליברליזם.

חייה בירושלים לימדו אותה שבאצטלה של סטטוס- קוו, כיבוד הזולת, שלום הציבור וכדומה, זכויותיה הולכות ונעלמות, מתגמדות לעומת טובתו של ציבור ערטילאי. טענות כגון: "אבל יש מלא הומואים בתל אביב, ואף אחד לא אומר להם כלום; אבל יש הרבה נשים בפוליטיקה; אבל אנחנו מספקים חשמל לעזה" משתיקות, או לפחות מנסות להשתיק, כל מחאה על חוסר נוחות ומכשולים ממשיים שנתקלים בהם מיעוטים במדינה כוחנית בעל חזית יהודית לאומנית - דתית דורסנית.

הצגת התערוכה במתכונת מצונזרת במוזיאון אסירי המתחתרות, מעבר להיותה עוול כלפי גוף העבודות והאומנית עצמה, הייתה, בראש ובראשונה, עוד הוכחה ל"ליברליות" של משרד הביטחון, והמוזיאון בתוכו. לדרברג החליטה לעשות את המעשה היותר רדיקלי ואנרכיסטי לדבריה, מתוך האפשרויות שזימן לה המצב.

התוצאה הייתה פתיחת תערוכה מול מוזיאון אסירי המחתרות, עם עשרות חברים, מורים ואחרים שבאו לתמוך, להראות ולראות את העבודות שצונזרו. 



איך אידיאולוגיה מיתרגמת לאומנות?
במשך שלוש השנים האחרונות צילמה לדרברג "ללא הבחנה" כדבריה. בארץ, בחוץ לארץ, באמבטיה, בבית החולים, בהפגנות, בבית, בשירותים, מהחלון, באירועים משפחתיים, בעיר ובחיק הטבע. בנוסף, היא הגתה כמה סדרות של צילומי סטודיו וצילומים מבוימים, עם חברים וחברות מעולמות שונים.

לדרברג עצמה תמיד נמצאת בעבודות שלה, אבל לא ממש מרגישים שהיא שם. כך גם המגדר של המצולמים. לעיתים הוא משוחק באופן כה מוצלח עד שלא נחשוב עליו אלא אם כן נבחר, ולעיתים הוא מוחצן או מעוות בכוונה. לדרברג אומרת שכאשר מתוארת בעבודותיה דיספוריה מגדרית - חוסר התאמה בין מין ומגדר - היא תעסיק את הצופה במידה רבה.

עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...