עוד בארכיון טורים
 >  >  > 

הבורגנים

עד לפני שנתיים החיים שלי נראו אחרת לגמרי, אך עם הזמן והזוגיות המפתחת, מצאתי את עצמי הופך לבורגני מן השורה. טל איתן מתוודה: כך התברגנתי

פתאום, באמצע הדרך בין גיל 28 ל-29, מצאתי את עצמי מנהל חיים בורגניים להחריד. אחרי שהכרנו האחד את משפחתו של השני, עברנו לגור יחד ואימצנו כלב - עכשיו אנו חושבים על מעבר בית מרווח בפרברים ואני נמצא על המסלול המהיר להפוך לכל מה שלא חשבתי שאהיה. 

עד לפני שנתיים, החיים שלי נראו אחרת לגמרי. עבדתי בעיקר מהבית, הייתי חופשי לצאת ולבוא מתי שרק רציתי, יצאתי עם חברים כמעט בכל ערב ולא פספסתי אפילו מסיבה שווה אחת בעיר. ביליתי לפחות שעתיים בחדר הכושר ובבריכה מדי יום, בזבזתי שעות בחיפושי "אטרף", ובאופן כללי חייתי חיים סטריאוטיפיים למדי להומו תל-אביבי (אפילו שאני בכלל מרמת-גן).

זה התחיל כמה חודשים לפני שהכרנו, כשצמצמתי משמעותית את הבילויים שלי מחוץ לבית, והתחלתי לעבוד במקום חדש ומחייב. הקצב הפנימי של החיים שלי השתנה, דפוסי הבילוי שלי בעקבותיו ואיתם גם כל היחס שלי לשעות הפנאי שהלכו והצטמצמו. תוסיפו לזה תיזה גדולה וקצת מכבידה, והרי לכם מתכון בטוח ל"איך להפוך מבליין טיפוסי לאוחצ'ה ביתית ב-24 שעות".

בין אמסטרדם הסוחפת לצימר שקט בגליל
תמיד אהבתי את הבית, העדפתי להעביר ערב עם חברים ודייטים מול ה-DVD. אבל היה לי איזשהו צורך פנימי חזק לצאת, לבלות, לרקוד, להכיר. ברגע שמצאתי, מצאתי עולם שלם, חדש ולגמרי לא מוכר של צרכים, של רצונות, של שאיפות. פעם הפנטזיה האולטימטיבית שלי הייתה להעביר עוד סופ"ש באמסטרדם, עם כמה שיותר דברים שבארץ לא אעז לעשות. היום אני מפנטז על צימר שקט בטיז-אל-אמו, רק אלון ואני והשקט שמסביבנו.

אולי זה הגיל, אולי זה המקום אליו הגעתי בחיי, ואולי זה אלון שעזר לי לעצב לעצמי סגנון חיים אחר לגמרי. השילוב של כל הסיבות יחד, שינה לחלוטין את מה שתפסתי בעבר כ"כיף". פתאום מצאתי את עצמי סובל במסיבות, לא מתרגש מחתיכים ששולחים מבטים וחיוכים, ואפילו קצת מתעצבן מזה שאני כאן והוא – במקום אחר. מאז הדייט הראשון שלנו הייתי בשתי מסיבות בלבד, ובשתיהן הרגשתי לא קשור לכלום. אז הפסקתי.

מ"אטרף" התנתקתי אחרי שבועיים בערך. משחקי עקבות, פייבוריטים וצ'אטים חסרי משמעות היו חלק בלתי-נפרד מהשגרה היומיומית שלי. אני לא מצטער על הזמן שהעברתי שם – בסופו של דבר בזכותו הכרתי את אלון – אבל הרגשתי הרבה יותר בנוח כשסגרתי את הכרטיס שלי שם, ויצאתי מהיורה הרותחת של החרמנות ההומואית הישראלית.

גם הבילויים ה'שגרתיים' יותר, עם החברים, הצטמצמו. בחודשים הראשונים קצת התרחקתי, ולמזלי כולם קיבלו זאת בהבנה, אפילו בשמחה. אז היום אנחנו נפגשים פחות, אבל מדברים יותר, ובמפגשים שלנו מעדיפים להישאר בבית, לעשן, לשתות, לקשקש, במקום לצאת למסיבה או מסעדה. הרבה יותר כיף, הרבה יותר אינטימי.

את קירבי לקחנו מ-.S.O.S, וגם הוא הכניס מקצב חדש למוזיקה של חיינו. טיולי בוקר, צהריים, ערב ולילה, ביחד או לחוד, הכניסו סדר ללו"ז המבולגן שלי. עכשיו אנחנו כבר לא יכולים להתעצל ("נשטוף את הבית בשבוע הבא"), וחייבים לשמור על הבית נקי, מסודר ובעיקר – נקי מפרווה (אני אלרגי, אלון חולה ניקיון). אנחנו גם אוכלים יותר בבית, ולכן מבלים בסופרמרקטים, משווים מחירים, ואפילו עשינו חברות במועדון הלקוחות של אחד המקומות שבהם אנו קונים דרך קבע. אם הבית נקי, ויש מה לאכול, אז על הדרך נזמין גם חברים – רק שיביאו איתם איזה סרט אימה טראשי, שיהיה עם מה להעביר את הבירה.

התחלתי לחזור לתחביבים ישנים שלי, מילאתי את הבית והמרפסת בעציצים שמצמחים פרא. זה מצחיק שעד לפני שנתיים אפילו הקקטוסים שלי מתו מרוב עצב. אבל עכשיו כשאני בבית, ויש לי שגרה מסודרת, אני מוצא את הזמן להשקות אותם. בין הטיול לכלב לקניות בסופר. בורגני, כבר אמרתי?

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...