עוד בארכיון טורים
 >  >  > 

סיפורי לילה

בלילות, כשהעיר מתעטפת בקורי שינה והרחובות הופכים פתאום לשקטים וקרירים, אני מבין כמה החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה מאז פגשתי את אלון

ארבע לפנות בוקר, כרגיל - אני לא נרדם. הכלב מניח את הראש על הירך שלי, ומבקש ליטופים, ואני מחליט לעשות לו הפתעה ולקחת אותו לטיול לילי.

הטיולים האלו, של כמעט-בוקר, הם הזדמנות נדירה למבט קצת אחר על החיים הסואנים, הממהרים, הלחוצים של כולנו. בלילות, כשהעיר מתעטפת בקורי שינה, הרחובות הופכים פתאום לשקטים וקרירים, וכל מה שביומיום נעלם מהעיניים, הופך פתאום לבולט. שלט רחוק ומצחיק שבדרך כלל מוסתר על ידי סינוור השמש, מוזיקה רחוקה-קרובה-רחוקה שנשפכת מחלונות מכוניות ממהרות לנסוע, צמח עם צורה מוזרה ומשעשעת. כל אלו מזדקרים פתאום, תובעים את מקומם.

אני אוהב את הלילות. איכשהו, כשהשעון מכה חצות אני פתאום מתעורר, מה שהופך את החיים שלי לג'ט-לג מתמשך. בשעות הקטנות, המוח פתאום מתחדד, שיעורי הבית נראים לי פשוטים וקלים, המשימות הופכות אלמנטריות, אפילו הטקסטים זורמים ממני החוצה, כאילו נאספו כל היום ועכשיו רק מבקשים לצאת. כשהמולת העשייה בעולם שסביבי שוככת, מגיעות החוצה התובנות, ויוצאים הרעיונות, ובוקעים הנבטים של כל המחשבות וההרהורים שאספתי לי במהלך היום.

עדיין בשדרה הירוקה, הכלב מרחרח איזה שיח ומכשכש בזנב כשהוא פוגש חתול מבוהל. לפעמים כשאני מסתכל על קירבי, עם העיניים האנושיות שלו והאף האדום והמתוק, אני קצת נדהם מהמרחק שהוא עשה מאבות אבותיו, כלבי פרא שמאות שנות ברירה מלאכותית וביות הפכו ליצור פרוותי, מתפנק, אוהב ונאמן מאין כמוהו. בני האדם המציאו תהליך שהוא כמו אבולוציה, המכוונות בכל כוחה לשרת אותנו, והיא הביאה לחיקנו, בין היתר, את החבר הכי טוב שיכולנו לבקש. הוא, מצידו, לא ער למחשבות המתרוצצות, מתבונן עלי ומחייך לעצמו.

מי מוציא את מי לטיול?
אחר כך אני חושב לעצמי, שאולי הוא בעצם זה שמוציא אותי החוצה. שרק בחודשים האחרונים גיליתי את הפארקים שממש מתחת לבית שלי, אחרי יותר משש שנים בהן אני חי כאן. שפתאום אני מכיר חלק מהשכנים, הילדים, ובעיקר את הכלבים שבשכונה. פתאום אני יודע, שבבלוק מולנו גרות זוג לסביות חביבות עם טריירית מהממת, שיש אישה נרגנת ועצבנית שלא מפסיקה לרטון על הכלב והסביבה בזמן הטיול, ושבלילה, הפארק מתמלא באנשים שונים לגמרי מאלו שמטיילים שם ביום. כל כך הרבה דברים, ממש מתחת לאף, ואני לא הייתי מודע אפילו לקיומם.

כשמישהו נכנס לחיינו, הוא באופן אוטומטי משנה משהו בתוכנו. אפילו דייט ראשון ולא מוצלח במיוחד, יכול להוביל אותך למקום שונה לגמרי. אתה יכול להחליט בעקבותיו לשנות תסרוקת, להישבע לעצמך שבחיים לא תיכנס יותר ל"אטרף", ואולי אפילו להכריז על נבצרות זמנית משוק הדייטים. ההשפעה של מישהו קרוב יותר, משמעותי יותר, שנכנס והופך לחלק מאיתנו, היא כמעט בלתי-נתפסת. עד כמה האנשים שאנחנו מכניסים לחיינו, משנים אותם, ועל הדרך משנים גם אותנו?

כשהכרתי את אלון, היה לי סדר יום מאוד נוח. קפה קטן בבוקר, נסיעה (עצבנית) למשרד, עבודה. אחר כך חדר כושר, בערב מפגש עם החברים. כמעט בכל יום פגשתי מישהו מהחברים שלי, כמעט בכל יום הייתי 'איפשהו'. היה לי את כל הזמן שבעולם ללמוד, לקחת על עצמי פרויקטים מעניינים, ובעיקר, הרבה זמן חופשי לעצמי. ואז, כשהכרנו, סדרי העדיפויות השתנו מהקצה אל הקצה. בפעם הראשונה בחיי, הרגשתי שהחיים שלי משתנים בדרמטיות, ובפעם הראשונה בחיי, גם הייתי ממש מרוצה מזה.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...