שני המינים, זכרים כנקבות, נושאים על גבם סטריאוטיפים על סטריאוטיפים. די להציץ בכתבות שפורסמו בתקשורת על תומס ביטי, הטרנס שילד בת, בכדי להבין שעדיין יש רבים שכבולים בגבולות הביולוגיה. אבל תודות לחוקים המונעים אפליה, הביולוגיה אינה אמורה לשחק שום תפקיד בחיי היום יום של מרביתנו.

אפלייה מגדרית אסורה בכל מיני תחומים בחיים, למשל בתעסוקה, בחינוך, בגיוס ועוד..., ועל כן - גם התפקיד המגדרי שאותו בחרנו לעצמנו אמור להיות לא רלוונטי. עם זאת, גלוי וידוע שאין זה כך. איסור האפלייה, שהיום נראה לנו דבר מובן מאליו, לא היה כך כל הזמן, והושג בעזרתם של קבוצה גדולה של לוחמים. בסדרה זו אסקור את הלוחמים של המגדר - אלה היוצאים, מעצם היותם, מחוץ להגדרות הנורמטיביות. ההגדרה הנורמטיבית "גבר" מתחייסת אך ורק לזכרים ביולוגיים, ובמרבית המקורות לא מתייחסים כלל לאופציה של גבר שלא נולד זכר. על כן, הכוונה היא כאן להגדרתו של הזכר הביולוגי יותר מכל דבר אחר. ההגדרה הזו נלקחה ממקורות שונים, והיא נמצאת באופן גס גם באנציקלופדיה החופשית ביותר ברשת, ויקיפדיה, ובמקומות אחרים: דבר שנולד כזכר ביולוגי, נבדל מן האישה בהבדלים פיזיולוגיים הכוללים פין ואשכים, שיעור גוף ופנים רב יותר משל האישה, משקל, מסת שריר וגובה הגבוהים משל האישה, קול נמוך לאחר הופעת סימני מין משניים וריכוז גבוה יותר של טסטוסטרון בדם מזה שיש לאישה. נוספים על כך הבדלים כמו התחדשות תאי זרע תמידית, עד סוף חייו של הגבר, שכיחות גבוהה יותר של מחלות, כמו: המופיליה, עוורון צבעים ופרקינסון. ההבדלים הללו, למן ההתחלה, ממשיכים את התפיסה כי הגבר מתחיל מאיברי המין שלו. יש לו פין ואשכים, משמע הוא גבר, ואם המדובר בתינוק או בילד - משמע הוא יגדל להיות גבר. זוהי תפיסה מוגבלת מאוד, המשייכת מין ביולוגי ותפקיד מגדרי גם יחד לאיברי המין בלבד. הפמיניסטיות קמו והתרעמו, ובצדק, כאשר שייכו אותן לאיברי המין שלהן כ"מחמאה", במילה "כוסית". אבל, הלכה למעשה, אנחנו עדיין מוגדרים היטב על ידי אותם איברים ממש. כך גם במקרה של האישה, שכמעט אף מקור אינו טורח לציין נשים טרנסקסואליות אלא ברובריקה נפרדת, וההגדרה "אישה" עדיין צמודה להגדרה של נקבה ביולוגית. גם הגדרה זו מתחילה, על פי רוב, באיברי המין הנשיים. אישה נבדלת מן הגבר בכך שיש לה נרתיק, רחם ושחלות, מסת שריר, משקל וגובה נמוכים יותר משל הגבר, אחוזי שומן גבוהים יותר, התפתחותן של בלוטות החלב לכדי שדיים ואגן רחב יותר. כאמור, איברי המין וסימני המין הם מה שמתחיל את ההגדרות בשני המקרים. חיים על קווי הביניים מכאן נגזרות שלל תכונות המשוייכות לאותם מינים ביולוגיים, הנושאים בחובם את הציפיות החברתיות משני המינים. במאה ה-21, כאשר שני המינים יוצאים לעבוד, לומדים ועוד כהנה וכהנה דברים נוספים, אותן ציפיות חברתיות להולדה וגידול ילדים או פרנסה ודאגה למזון, עוברות כמובן שינוי. על השינוי מדברים בקול רם ובחופשיות מאז המהפכה הסופרג'יסטית, שנאבקה למען זכויות נשים בכלל וזכותן להצביע בפרט, אבל אלמנט מעניין שמתרחש בשנים האחרונות הוא האינטר-מגדריות א-נשים החיים על קו הביניים, בכל מיני צורות, תוך התעלמות מכוונת ממינם הביולוגי, בבחירת התפקיד המגדרי שאותו הם חיים. א-נשים אלה, שיש להם תפקידים הנבדלים בצורות מרתקות בהרבה מאשר אותו תיאור יבשושי של הבדלים, מצויים על קו ביניים בין הגבר לאישה. ג'ודית באטלר, חוקרת המגדר הגדולה ותיאורטיקנית מהשורה הראשונה של האקדמיה, טענה בספרה "קוויר באופן ביקורתי" שההגדרות של זכר ונקבה נובעות בעיקר מהתניות חברתיות, ולא מתוך שום הקשר ביולוגי שהוא. אזורי הביניים, כדוגמת ביטי בהריונו, או דראג (לפי ג'ודית באטלר עצמה) הם השוברים את אותם מבנים שהושרשו ומכתיבים לנו את חיינו. בניגוד להקדמה הביולוגית הארוכה הזו, שנועדה על מנת להכין את הקרקע לדיון שהינו מנותק לחלוטין מכל סממן ביולוגי ודן אך ורק במאפיינים אחרים של מגדר - הסדרה הזו תעסוק באותם איזורי ביניים, הגבולות השונים וההגדרות השונות אותן חיים יום יום אנשים רבים מן הקהילה. הטום-בוי, הבוצ' והסטרייט לוקינג, הדייקית, הקוויר, הפאם או האוחצ'ה, הטרנסג'נדר, הטרנסקסואלית וכל שאר הא-נשים המרכיבים את הקהילה. לשם הפמיניזם, הראשונים שאכתוב עליהם ואתן קווים לדמותם יהיו אלה הנמצאים בצד הכי נשי של המפה - הפאם והאוחצ'ה.