עוד בחדשות ודעות
 >  > 

ירושלים המשוחררת

לסבית קנדית, רב רפורמי, קווירית אמריקנית, הומו פלסטיני והרבה סטרייטים שהגיעו להיאבק על זהותה של ירושלים. גאווה 2008 בירושלים: האנשים והמסרים

אחת הטענות נגד קיומו של מצעד הגאווה בירושלים, שהתקיים אתמול (ה'), שואלת: למה לבזות את עיר הקודש? הדימוי של הטוענים הוא שמצעדי הגאווה הם קרנבל מלא עירום ואווירה מתירנית. הם חושבים שהעובדה שזה מתקיים בתל אביב היא עוד בסדר - אבל שלא יעלו לירושלים.

המציאות, כמובן, שונה. מיותר להזכיר שלא כל הצועדים בתל אביב מגיעים בתלבושות קרנבל או מסירים חולצה לפני שהם עוברים את האבטחה בכניסה למצעד. המצעד בירושלים הוא לא קרנבלי בכלל. לא היה בו עירום, והמוזיקה היחידה הייתה הלחנים של הסיסמאות הפוליטיות והמחאתיות שצעקו חלק מהצועדים. או השירים בהפנינג.

האופי השונה של המצעדים גם מביא אליהם קהל שונה. אז נכון, תמיד יש את הגרעין הקשה של הפעילים הפוליטיים והקהילתיים שיצעד, בהיקפים כאלה או אחרים, איפה שהוא רק יוכל, אבל כמו שבתל אביב הרוב באים לא ממש כדי למחות עד כמה אנחנו מופלים, למצעד הירושלמי אף אחד לא בא רק בשביל המסיבתיות שבדבר, או כדי לתפוס זיון על חוף הים (שאין בירושלים).

בשונה מהעיר שבה הוא מתקיים, מצעד הגאווה בירושלים הוא באמת פלורליסטי למדי ומושך אליו אנשים מכל צבעי הקשת. ראיתי שם ושוחחתי עם להט"בים וסטרייטים, לסביות דתיות ומחזירים בשאלה (גם שניים כאלה היו שם), הומואים פלסטינים וטרנסים וקווירים שמוחות נגד אפלייה.

"העיר הכי פלורליסטית בארץ"
עודד מזור הוא סטרייט שלומד בימים אלה להיות רב רפורמי. "אני שמח להיות כאן ולתמוך בקהילה הגאה של ירושלים", הוא אומר. "צריך לדאוג שלכולם יהיה כאן מקום".

"אני שומע מחברים הומואים שלי שיש אזורים בירושלים שמאוד קשה להיות בהם הומו, ולעומת זאת - באזורים אחרים בעיר אפשר לחיות בגאווה. דווקא כי עדיין קשה להיות הומו בחלק מירושלים, אני חייב להיות כאן, במצעד הזה".

לטענתו, "בניגוד למה שאנשים חושבים, ירושלים היא העיר הכי פלורליסטית בארץ. הומואים, סטרייטים, דתיים, חילוניים, ערבים, יהודים, רפורמים, אורתודוקסים - כולם הולכים יחד בעמק רפאים (רחוב שמכונה 'השינקין של ירושלים' - י"ה)".

70 פנים לתורה? גם לנו יש פן אחד
ליד מזור עמד הרב אנדרו זקס, שמשמש כראש כנסת הרבנים של התנועה הקונסרבטיבית בישראל. לפני ימים אחדים הוציאו הוא ומנהיגים אחרים בתנועה מכתב תמיכה במצעד. אתמול, במצעד, הוא אמר: "בתנ"ך נכתב ש'כל ישראל ערבים זה לזה', 'ואהבת לרעך כמוך' ועוד... אז איך מצעד הגאווה בירושלים סותר בדיוק את הדת? מי שמרים יד נגד יהודי, או נגד כל אדם אחר - זה מפר את הדת!"

אבל לפי התנ"ך, אסור לקיים יחסים הומוסקסואליים.
"נכון שיש כאלה עם דעות דתיות שהמין ההומוסקסואלי אסור, אבל יש ע' פנים לתורה. אלה ואלה דברי אלוהים חיים. התורה ניתנה לנו כדי לפרש אותה, ועל כל דור ודור לפרש את הכתוב בה מחדש".

"במשפחה שלי יש קדושה"
דוברת אופק חיה את שתי הזהויות, הלסבית והיהודית - דתית, יום יום ושעה שעה. לדבריה, הן גרות אצלה היטב בכפיפה אחת, והיא לא הייתה רוצה לוותר על אף אחת מהן.

זה לא סותר?
"התורה אוסרת מעשים, לא זהויות ולא אנשים. היא אוסרת על חטאים, לא על חוטאים. מה גם שאני לא חוטאת, ובזוגיות שלי ובמשפחה שבניתי לעצמי יש קדושה".

אופק, פעילה בארגון הלסביות הדתיות "בת קול", חיה עם בת זוג ושני ילדים בכפר אוריה שבפרוזדור ירושלים - יישוב שחיים בו בעיקר דתיים ומסורתיים. לטענתה, מקבלים אותה ואת משפחתה ביישוב יפה מאוד.

היא גם טוענת שדווקא ההתנגדות למצעד מעוררת חטאים נוספים נגד ערכי היהדות: "המתנגדים חושבים שעדיף שהומואים יחיו בשקר. זה מייצר פריצות - בגידות, הליכה לגנים. אני חיה לי בגאווה ולא זקוקה לזה".

"שימצאו אישה יפה, זה יעזור להם"
ואמנם, יעקב גרינברג מניו-יורק, צעיר חרדי שהעדיף שלא להצטלם לכתבה, חושב שהומואים צריכים לחיות בארון, שלא לומר בשקר.

"לכל אחד יש יצר, ותפקידו של האדם הוא לכבוש אותו. אולי שימצאו להם אישה יפה וזה יעזור להם".

שימצאו להם אישה יפה? הרי ארגונים פסיכיאטריים קבעו שטיפולי המרה הם לא דבר מוצלח...
"זה לאו דווקא עניין לפסיכיאטרים. אדם צריך לעבוד על

"יש לי את החיים שלי בשכונה שלי ואת החיים שמחוץ לשכונה", הוא אומר. "בשכונה לא יודעים עליי, כי הומוסקסואליות אינה מותרת בדת המוסלמית. אני ממשפחה דתית, ואם אני אצא מהארון - יפלו אותי ויכולים לעשות לי הרבה דברים".

איך אתה מרגיש במצעד?
"מאושר. אני רואה כאן את ירושלים החופשית, ללא אפליה. יש חופש בירושלים".

"הרבה גייז ערבים חיים חיי אונס"
ג'ון (גם כאן - השם המלא שמור במערכת) הגיע לצעוד בירושלים זו הפעם השנייה. "למצעד בתל אביב לא ממש התחברתי", הוא אומר. "אני אוהב יותר את המצעד בירושלים, כי הוא קשור יותר לעניינים המהותיים. עושה לי טוב ללכת בין הומואים".

כמו ג'מאל, גם ג'ון נמצא בארון. מטעמים מובנים, שניהם ביקשו שלא להצטלם לכתבה. ג'ון טוען שהארוניסטיות שלו, יחד עם לימודיו, מונעת ממנו את המשך פעילותו בארגון "אל-קאווס", הפועל למען גייז פלסטינים ושבו התנדב.

למה יש בציבור הערבי טאבו כל כך גדול על הומוסקסואליות?
"אצל הערבים בכלל לא מדברים על סקס. על איידס התחילו לדבר רק לא מזמן. חוץ מזה, בציבור הערבי, מפני שהוא בנוי ממשפחות - כולם יודעים הכול על כולם. אם למישהו נופלת כפית בבית - כל העיר יודעת על זה. אם מישהו יוצא מהארון - זו בושה למשפחה, בעיקר להורים. הרבה גייז ערבים חיים חיי אונס וחושך".

הרגשת אפלייה מגייז יהודים?
"בהתחלה לא, כי אני לא כל כך נראה ערבי, אבל לאחרונה אני רואה שאם אני מספר על עצמי להומואים יהודים - הם מפלים אותי. ישראלים לא רוצים להיות עם ערבים".

We're Queer, We're here
רייצ'ל שף מקליפורניה נמצאת בישראל לשלושה חודשים, כדי לעשות מחקר על החיבור של האוכלוסיה הקווירית ליהדות. שף היא קווירית בעצמה, ומעידה כי זו אחת הסיבות שבגללה הגיעה לצעוד בירושלים. "חוץ מזה, המצעד הזה נותן מקום לאנשים שבדרך כלל אין להם אותו. אנשים נראים שונה ופועלים שונה, ולכל אחד יש מקום".

מצאתי את שף לצד קבוצה של טרנסג'נדרים וקווירים שצעדה, בדרך כלל, בצבעים שחורים - ירוקים. הקבוצה הזו צעדה השנה לראשונה במצעדי הגאווה, והיא אחד הדברים החיוביים בהם.

מה דעתך על הקהילה הקווירית בישראל?
"אני אוהבת אותה. יש בה אנשים מאוד חמים".

הגיעה מקנדה במיוחד בשביל המצעד
אילנית גורן הגיעה כל הדרך מטורונטו, קנדה, במיוחד כדי לצעוד בגאווה בירושלים. "חשוב להביע סולידאריות בין הקהילה הגאה בטורונטו לזו שכאן", היא אומרת, "וגם כדי לתת לקהילה בארץ לדעת שהיא לא לבד".

לדבריה, "זכויות גייז בירושלים, ובישראל בכלל, הן עניין של כולם. זכויות גייז הן מה שמאחד אותנו, וזכויות גייז הן זכויות אדם".

מה עם נישואים גאים? בקנדה כבר יש, אבל בישראל - זה לא נראה באופק...
"זה עניין של תהליך, אבל חשוב שתהיה תקווה להילחם למען זה, ולמען זכויות גייז בכלל".

השם של גורן מסגיר את העובדה שהישראליות לא זרה לה. היא אמנם לא נולדה כאן, אלא באוקראינה, אבל חיה בארץ כמה שנים. מכאן היא היגרה, ביחד עם משפחתה, לטורונטו. על ישראל, ובפרט על ירושלים, אומרת גורן שהן "מקומות מיוחדים, כי יש כאן מתח רב בין קהילות שונות". היא אף הביעה ביקורת על ממשלת ישראל, ש"לא תומכת מספיק במצעד ובקהילה".

אהבה במרחק של אלפי קילומטרים
דימיטרי בישפלין ואיגור קוניחוב חיים מרחק אלפי קילומטרים אחד מהשני. בישפלין גר בירושלים, קוניחוב גר בניו-יורק. כל זה לא מפריע להם להיות ביחד כבר כמעט שלוש שנים.

על המרחק הם מתגברים, כמובן, באמצעות האינטרנט והסקייפ. "קשה להיות רחוק אחד מהשני", אומר בישפלין, "אבל אלה החיים. האהבה מנצחת".

על המצעד הוא אומר ש"זה דבר טוב, גם כי לגייז צריכות להיות אותן זכויות וגם כי זה נגד דת, אז זה בכלל טוב".

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...