עוד בתרבות ובידור
 >  > 

מקום טוב בשוליים

קולנוע מיינסטרימי או אנדרגראונד נושך? חיבוק ממסדי או תקציבים זעומים ואילתורים אומנותיים? לקראת פסטיבל הקולנוע הלהט"בי, פגשנו את יאיר הוכנר לשיחה

יאיר הוכנר, במאי קולנוע והאיש שעומד, כמעט לבדו, מאחורי פסטיבל הקולנוע הלהט"בי בתל-אביב, הוא דמות מעניינת בתעשיית הקולנוע המחתרתי. אם להודות על האמת, המילה "תעשייה" קצת גדולה על הנישה האלטרנטיבית משהו, שהצליחה להוליד לא מעט סרטים נושכים, כואבים ובעיקר אמיתיים וכנים, אבל כמעט ולא הגיעה לתודעה הציבורית הישראלית. סרטו הקודם של הוכנר, "ילדים טובים", עסק בנערי ליווי וזכה בפרסים רבים, בארץ ובחו"ל, אך הוא לא הצליח להתברג ברשימת הסרטים הישראליים הפופולאריים, בה מככבים סרטים להט"ביים כמו "יוסי וג'אגר", "ללכת על המים", "הבועה" ואחרים.

אבל הוכנר, כמו קולנוענים רבים הפועלים בשולי המיינסטרים, דווקא לא מתרגש מהנישה שבה הוא בוחר לפעול. "אני עושה סרטים שמעניין אותי לראות", הוא אומר. "לא מעניין אותי מה אנשים יחשבו. אני לא פועל בהוליווד אז אני לא חושב כמה כסף הסרט צריך לעשות או מי יראה את הסרטים שלי. אני עושה אותם בשביל עצמי ואם הם טובים ואנשים מתעניינים בהם - אז סבבה".

הוא לא שואף להפוך לשובר קופות, ואפילו לא חולם לנשוף בעורפו של הקולנוע המסחרי הישראלי, אבל יש להוכנר בטן מלאה על המצב הכלכלי הרדוד של הקהילה הגאה בישראל. "לפסטיבל הסרטים הגאה יש בעיה של חסות. אם תסתכל בנותני החסות, לא תמצא שם כמעט חברות מסחריות, משום שהן פוחדות להשקיע בנו. חשוב מאוד שאנשים יבינו שלא תופסים אותנו בתור צרכנים, שלוקחים אותנו כמובן מאליו. אף אחת מהרשתות המובילות לא הסכימה לפרסם אצלנו. חלק היו חכמים מספיק כדי להגיד "זה לא מתאים" או להמציא משהו, ואחרים היו טיפשים מספיק בשביל לומר "אנחנו לא רוצים להיות מזוהים עם הקהילה", או ביטויים כאלו. אני אוכל את הלב, כי אני יודע שאני לא אקנה אצלם יותר", הוא אומר.

אז איך בכל זאת מרימים כאן פסטיבל קולנוע קווירי?
"בזכות עיריית תל-אביב. למוסדות הקהילתיים, לצערנו, אין כסף ממש, אבל גם האגודה וגם האוויטה עזרו, וביחד עם הרבה מאוד עזרה מאנשים פרטיים הצלחנו להרים את הפסטיבל גם השנה. כמובן, גם מכון גתה שהוא שנה שלישית איתנו והשנה גם השגרירות הצרפתית".

תמליץ לי על סרטים בפסטיבל. למה כדאי להגיע?
"כמעט כל סרט בפסטיבל הוא Highlight מבחינתי. הייתי ממליץ דווקא על הקלאסיקות, הסרטים היותר ותיקים. כמו "הצד המזרחי של החומה", סרט מ-1985 שצולם במזרח גרמניה בסתר, סיפור אהבה בין בחור מזרח גרמני לבחור מערב גרמני. הבמאי, וילנד שפק, הוא גם אחד מאורחי הפסטיבל. זה סרט מעולה, מאוד אפקטיבי ומאוד מרגש. "נערות במדים" הוא מבחינתי סרט חובה, "כדורגל במחתרת" מאוד מומלץ. אחד מהסרטים האהובים עליי הוא "ללא חרטה", שהוא סרט דרום קוריאני. הסרט החדש של ברוס לה ברוס מוצלח, ואני מאוד ממליץ להגיע גם לסרטים של טוד וורו ושריל דאניה. בקיצור, קשה לבחור", הוא מחייך. "גם בתחרות הסרטים הישראליים הקצרים יש מבחר מעולה, ורובם סרטים שלא נוצרו במסגרות מסודרות של בתי ספר לקולנוע. זה מאוד מרגש, יחי המחתרת".

נראה שלמרות הקשיים התקציביים, יש בישראל התפתחות בקולנוע הלהט"בי בשנים האחרונות.
"זה נכון", אומר הוכנר. "אבל בחו"ל יש התפתחות כבר שנים, יש פסטיבלים שהם כבר בני עשרים ושלושים שנה, ואנחנו מאושרים שהצלחנו להגיע לשלוש שנים, אנחנו בעצם רק בחיתולים. נוסף על כך, אין אצלנו מסורת של קולנוע הומו-לסבי בהתחלה היה עמוס גוטמן, אחר כך הגיעו גל אוחובסקי ואיתן פוקס, אבל עדיין אין כאן תעשייה אמיתית, רפרטואר רחב של יוצרים שמייצרים סרטים באופן קבוע".

אבל ניכר שמסתמן שינוי בגישה. בניגוד לגוטמן שהיה מאוד בשוליים, אוחובסקי ופוקס כבר יושבים עמוק במיינסטרים.
"כל אחד עושה את מה שהוא חושב לנכון. יש כאלו שנגישים יותר לקהל רחב וזה מעולה, ככה סטרייטים יכולים לראות צד בתרבות שלנו. לי אישית קשה. קשה לי להשיג אולמות להציג בהם את הסרט, למרות שהוא נרכש להפצה בארה"ב, צרפת, גרמניה ובבלגיה. הוא נבחר להשתתף בפסטיבל הסרטים בוונציה ועורר התלהבות גדולה - אבל עדיין קשה לחברות הפצה להתמודד עם הסרט הזה למרות שהוא קומדיה רומנטית, רק מזווית קווירית".

עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...