>  > 

הנה זה מגיע: החתונה שלנו

בקרוב ימלאו שמונה שנים מאז שמימי הגיעה לחיות איתי, שבע שנים לחוזה החיים המשותפים ושלוש שנים לאימוץ של בועז. עכשיו הגיע הזמן לחתונה אמיתית משלנו

חמש אחר הצהריים במגדל השעון. כל סנטה קרוזי יודע שאם קרה משהו ששווה הפגנה או חגיגה, מתייצבים בכיכר השעון, במרכז העיר, בחמש. בחמש ושתים עשרה הגענו, וגילינו חמישים חוגגים, מוקפים בחמישה ערוצי תקשורת. היו שם גם הפוליטיקאים, אין דבר אהוב עליי מפוליטיקאים שבאים לברך את הקהילה: טוני מדריגל, חבר מועצת העיר שנועד במאבקו למען זכויות מהגרים, הפליא ביכולותו ככרוז: "אני אומר שלום, אתם אומרים דמוקרטיה. שלום".
כולם: "דמוקרטיה".

וכן הלאה, בוראיציות כאלה ואחרות על המגפון. והיתה ראש העיריה לשעבר, והמועמדת העכשווית לאסיפת המחוקקים של קלפורניה, אמילי ריילי. לי היא מאוד הזכירה את הילארי, רק בלי ההתקרבנות וההתבכיינות. אנחנו בעד אמילי, ומקווים מאוד שבית הקפה השווה מאוד שלה, "אמילי'ס" (על מישן ולורל, אם אתם עוברים בסביבה), ימשיך לפעול גם אם תיבחר.

והיה הגיבור המקומי, ג'ון ליירד שלנו, גם הומו וגם סנטה קרוזי וגם נציג המחוז באסיפת המחוקקים של קליפורניה, ואני כל כך רציתי ללחוץ לו את היד, אבל נתקפתי ביישנות בלתי מוסברת. וכמובן, כל פעיל קווירי שמכבד את עצמו התייצב. קליר, בת זוגה של מרגרט לנארד, עורכת הדין שלנו, הסבירה שיקח לתהליך חודש ככל הנראה. עוד מישהו הזכיר ששישה מתוך שבעת השופטים שפסקו את ההחלטה, מונו בידי רפבוקלינים. אז יש סיכוי לשינוי.

חברי טים סיפר לי שבסן פרנסיסקו סגרו את הקסטרו וחגגו כל הלילה, שדגל הגאווה של הקסטרו מתנפנף לו מול החלון. בעירנו הקטנטונת התאספנו במעגל, אכלנו עוגת חתונה מתוקה בצבעי הגאווה, שרנו שיר חתונה חמוד (בתרגומי: "אני הולכ/ת לקפלה/ ואני הולכ/ת להתחתן/ בקפלת האהבה") והנפנו שלטים. אני עצמי הנפתי את "צפרו אם אתם אוהבים סוף טוב", וזכיתי ללא מעט צפירות אהדה. בשש וחצי הלכו אחרוני הפעילים הביתה, וגם אנחנו.

אנחנו מזל אריה, אנחנו במרכז הבמה
למחרת בדרך לגן התחלנו לחשוב מה אנחנו רוצות. בא לי רעיון: לערוך חתונה המונית ב-WAMM, ארגון המריפואנה שאנחנו חברות בו, בניצוחה של ואלרי, עורכת חתונות מוסמכת שכבר חיתנה לא מעט זוגות, סטרייטים וקווירים. אני מכירה לפחות שלושה זוגות שעוד לא התחתנו אצלה. מימי נדלקת על הרעיון של חתונה קהילתית, וואלרי, מצידה, מספקת לי רשימה של שישה זוגות. ג'רמי וג'ואל הציעו פעם את ביתם עם החצר היפה שלו, לחתונה שלנו, ואני חושבת שאולי הם יסכימו לארח חתונה המונית כזאת. אבל היום כבר יום שישי, ומחר שבת, ובסוף השבוע אנחנו עסוקות. אולי ביום שני אני אצליח להתקשר לזוגות. אני טומנת את הרשימה בכיס של התיק.

בדרך חזרה הביתה, ביום ראשון בערב, משהו לא מסתדר לי. לא, זה לא מתאים לי. שישה זוגות זה המון. אפילו שלושה. אני לא רוצה להיות אחראית לאושרם של שנים עשר, או אפילו שישה אנשים. בלגן. אני רוצה חתונה למימי ולי וזהו, מתחוור לי. החתונה שלנו.

עניין של זמן
ביולי ימלאו שמונה שנים מאז שמימי הגיעה לארץ לחיות איתי (ובאותו תאריך בדיוק שלוש שנים לאימוץ של בועז על ידה), באוגוסט שבע שנים מאז שחתמנו על חוזה לחיים משותפים אצל עו"ד עירא הדר. הגיע הזמן לחתונה משלנו, חתונה אמיתית. וכן, גם אם בהתחלה עיקמתי לרגע את האף, עכשיו ואלרי נראית לי המחתנת המושלמת. הרבה מאוד עברנו איתה ביחד, והיא בהחלט מקור השראה עבורנו. עכשיו אני לא מבינה מה היתה הבעיה שלי בכלל, ומימי מסכימה.

בלבי אני תוהה אם זו הנדיבות המימית המפורסמת שגרמה לה להסכים לרעיון החתונה המקורי. כי אחרי הכול, שתינו בנות מזל אריה. נו אופנס, אנחנו אוהבות להיות במרכז הבמה, מחיאות הכפיים כולם שלנו. ואתם מוזמנים, כמובן, ואנחנו גם נשמח אם ביום מן הימים תזמינו גם אותנו. בקרוב אצלכם/ן.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...