> 

איך עברנו מ"הומוסקסואל" ל"הומו"

מביטוי רפואי-מדעי לסממן זהות רב עוצמה: עמליה רוזנבלום וצבי טריגר מסבירים את השינוי שחל במילה "הומו" בתרבות הישראלית

שתיים בלילה, ריח כבד מכיוון הרפתות. גדוד תיכוניסטיות מזהה את הזמרת ורץ לכיוונה. ניקה, שבאה לעולם כבן זכר, נכנסת למחסן מטונף שהוסב לשירותים וננזפת על ידי הבנות ששולפות ומובילות אותה, יד ביד, ל'לובי' מחסן אחר, מעט מהודר יותר. בשביל העפר, בדרך לדיסקוטק "נקסט", הן מצלמות אותה בפלאפונים ומבררות אם היא מופיעה בחנוכה בתל אביב, שאז "כמו כל חנוכה, אנחנו שם".

"הומו, הומו," קוראים לעברה כמה נערים סמוקי פנים בפתח המועדון. "תשתקו מטומטמים," משתיקות אותם המעריצות. למרות הקריאות הבודדות מפתיע לגלות את שוויון הנפש, ואולי אף את המשיכה, שמפגינים צרכני המוזיקה בישראל מול הכוכבת הטרנסג'נדרית, שגדלה בקרית גת כאברהם בוקאי ובגיל 18 עברה ניתוח לשינוי מין. לא זריקת פחיות על הבמה, לא קללות הומופוביות ואפילו לא מחאות של הציבור החרדי, שליוו כפזמון חוזר את דנה אינטרנשיונל בשנותיה הראשונות. "אני יכולה לזהות ברגע איזה בחור צעיר הוא הומו," מבהירה ניקה בידי מי נמצא הכוח. "מי יום אחד יהפוך לטרנסקסואלית, אפילו לפני שהוא בעצמו יודע על זה. ככה כל השנים לא הרגשתי בודדה, הרגשתי שיש סביבי עוד אנשים כמוני."

אלון הדר, "ויוה לה ניקה". מוסף הארץ, 29.11.2006
***

במגרשי כדורגל, בפריפריה ובמגזין הגברים בלייזר "הומו" היא קללה, שם תואר שנתפס כמילת גנאי, כעלבון. כזכור, הרמיזה שמישהו הוא הומו עלולה לעלות לרומז בהפסד כואב בתביעת דיבה (ע"ע בני מיעוטים).

מעל דפי בלייזר, ירחון שהמוטו שלו הוא "כל מה שמעניין גברים", דומה שהעלבונות הכי קשים לגבריות הם "לצאת הומו" או "לצאת ערבי", מה שמביא למסקנה שהומואים וערבים הם כנראה לא גברים, והנה הצטמצם לו באחת קהל היעד של הירחון הזה.

אבל נחזור לרגע לנושא הרשימה: "הומו". מי שתופסים את המילה הזאת כעלבון מנסים להפסיק להשתמש בה ומחפשים תחליפים, ממש כמו שנוהגים במילה "ערבי". הטקטיקות הן שונות, החל בהימנעות מוחלטת ובאמירות כמו "אנשים כמוך", "אנשים מהקהילה" (ממש כמו "מהמגזר שלך" או "בני מיעוטים" [ע"ע] במקרה של ערבים) וכלה בתחליפים ישירים, מתורגמים מאנגלית, כמו "גיי" או העברות שלו "גאה", שנהנה מקרבה מצלולית וגם מקרבה רעיונית: יציאה מן הארון, השתחררות מתחושת הבושה והחלפתה בקבלה עצמית ובגאווה, Pride.



ויש גם הומואים המנסים באמצעות שימוש חופשי במילה להפקיע אותה מידיהם של המלעיזים ולהחזיר אותה אל מחוזות הניטרליות, ואולי אף להכניסה אל מחוזות הגאווה. השמטת הסיומת "סקסואל" היא חלק מהעניין, מפני שהיא מרמזת על כך שהומואים הם יותר מאשר נטייה מינית ויותר מאשר מה שהם עושים במיטה.

המילה/ההגדרה/התווית "הומוסקסואל", אשר נטבעה על ידי הקהילה הרפואית-פסיכולוגית בסוף המאה התשע-עשרה כדי לאפיין גברים ונשים המקיימים יחסי מין עם בני מינם, פועלת בשני כיוונים מנוגדים: מצד אחד, היא סיפקה תיאוריה כוללת בדבר אופיים, בכך שתיארה את מבנה האישיות שלהם באמצעות מיניותם (פוקו), דבר שעד אז אולי נעשה רק בהקשר של נשים, אבל לעולם לא לגבי גברים (הטרוסקסואלים), כלומר, ההומוסקסואל הפך לסוג של טיפוס אנושי; מצד שני, האנושיות שלו נשללה בביטוי הזה, מפני שכל מהותו באה לידי ביטוי בפעילותו המינית ותו לא. האנושיות של ההומוסקסואל עברה רדוקציה לפעילותו המינית. ממש כמו בתהליכי סטיגמטיזציה של מיעוטים אתניים (ע"ע בני מיעוטים והאיום הדמוגרפי), גם כאן המיניות היא מכשיר לשליטה, להפרדה ולדיכוי של קבוצת מיעוט הנתפסת כאיום.

לכן השמטת הסיומת "סקסואל" גם משחררת את השם "הומו" מהקונוטציה הפתולוגית-קלינית-מדעית (ולכן גם המרדדת והמשטיחה) שלו. ההשתחררות מה"סקסואליות" (ואולי לא ההשתחררות ממנה אלא שחרורה?) יצרה שורה חדשה של הטיות שמחליפות את ההטיות הנגזרות מ"הומוסקסואל": "הומואי", "הומואיות", וכדי להפגין סובלנות מקבילה כלפי ההטרוסקסואלים (להעניק בחזרה לקהילה?) גם "הטרו", "הטרואי" ו"הטרואיות" (מיכאל גלוזמן וגיל נאדר, מילון אחר).

אלה ואלה כמובן שוב מביעים אמון עמוק בכוחו של השם, בכוחה של המילה.

(צבי טריגר)

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2019 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...