בת פוגשת בת - אלי סמית. צילום: כריכת הספר.
עוד בספרים
 >  >  > 

המיתולוגיה הקווירית

ספרה החדש של אלי סמית', "בת פוגשת בן", מציע גרסה קווירית למיתוס הקדום על איפיס - שהפכה לגבר כדי לממש את אהבתה לאישה. ביקורת

הסיפור המיתולוגי על איפיס, שהפכה לגבר בסיוע האלים וכדי לחיות עם אהובתה, זוכה כעת לפרשנות מחודשת, בספרה של אלי סמית', "בת פוגשת בן". במיתוס המקורי של אובידיוס, איפיס נולדה כבת, וכדי להצילה ממוות אמה מלבישה ומחנכת אותה כבן. אולם בגיל 13, איפיס מתאהבת בחברתה איאנתה, וחוששת שלא תוכל לעולם לממש את אהבתה לנערה אחרת. האלים, ששמעו את זעקתה של איפיס על כך ש"אין נקבה מזדווגת עם נקבה לעולם", מיהרו "להצילה" מגורל זה והפכו אותה לגבר.



סדרת "מיתוסים" (הוצאת פן, ספרי חמד וידיעות ספרים) מציגה גרסאות חדשות, מודרניות, למיתוסים ישנים וידועים. הפרשנות של סמית' למיתוס על איפיס, היא חתרנית ונועזת יותר. בשפה קשה, כמעט מקודדת, משרטטת סמית' את דיוקנו של תהליך השינוי, ומדגימה שמדובר בתהליך קווירי להפליא. איפיס ואנתיאה מתאהבות, ורואות אחת בשנייה פעם גבר ופעם אישה. הקפיצה בין הזהויות טבעית לדמויות, אולם לנו כקוראים, המורגלים בעולמות יציבים מגדרית, המעברים הללו קשים להבנה ולתפיסה.

המעברים הג'נדריים גורמים לקריסה תודעתית של נוקשות המגדר. אחת הדמויות מתוארת דרך עיני אהובתה כך: " היא היתה גברית עד כדי נשיות, נשית עד כדי גבריות" (עמוד 75). אם במיתוס הקדום נדרשה איפיס לשינוי מין של ממש (בזכות התערבותם של האלים משיבי הסדר), כאן הרבדים המגדריים מאפשרים מערכת יחסים בין שתי נשים, וניתן לומר שמדובר בגרסה לסבית, טולרנטית ובעיקר פוסט-מודרניסטית של המיתוס.

במהלך הסיפור משובצים אזכורים למיתוסים רבים, סמלי תרבות ואירועים שהותירו חותם בהיסטוריה. אחד מהם, "צעדת הבוץ" במהלך מאבק תנועת הנשים לזכות הצבעה, מוסיף לנופך הפמיניסטי המאפיין את הספר. זה עולם של נשים, אבל לא עולם של נשיות במובן הישן של המילה. הנשים הן עצמאיות, מנהלות קריירה סוערת בפרסום ושיווק, ונמצאות בלב המאפליה של עולם העסקים ההטרוסקסואלי, הגברי והלבן. הן מנתחות שווקים, מחפשות שיטות למיתוג מים מבוקבקים, ובדרך נצמדות למיתוסים עסקיים שונים על מותגים, כסף ותרבות הצריכה.

סמית' לא נקלעה למלכודת הצפויה, ושמרה על מתח מתמיד בין תהליך 'היציאה מהארון' של הדמויות, לבין היחס של החברה אליהן. כך, אומרת לעצמה אחותה של אנתיאה כשהיא מבינה שאחותה לסבית:
"(אלוהים אדירים, אחותי הומואית.)
(אני לא נלחצת. לא נלחצת. לא נלחצת. לא נלחצת.)...
הנה. אני רצה. ההרגשה משתפרת. אני מרגישה את הכביש מתחת לרגליים. הנה...
(זו אשמתה של אמא שנפרדה מאבא.)
(אבל אם ככה, אז אולי גם אני הומואית.)
(אז זה לא נכון כנראה, זה ממש לא נכון.)
(אני ממש ממש לא הומואית.)
(אני בפירוש אוהבת גברים.)
(אבל גם היא. גם היא. היה לה חבר, דייב, שהיא יצאה איתו המון זמן...)

...
(הייתי צריכה לדעת, כי תמיד היא אהבה שירים שיש בהם את ואני, במקום הוא ואני או הוא והיא..)"
(עמ' 47)

בהמשך, משובצות אמירות הומופוביות, שמעידות על הסטיגמות, המיתוסים אם תרצו, בנוגע להומואים ולסביות. מ"היא תמיד הייתה קצת יותר מדי פמיניסטית" ועד "היא אהבה את תחרות האירוויזיון" (עמ' 48), שהופכים בהדרגה לקבלה ואפילו קנאה עזה במערכת היחסים מעוררת ההשתאות של אחותה.

"בת פוגשת בן" הוא תרגיל מחשבתי מרתק, שנוגע להומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים גם יחד. הספר מציג אלטרנטיבה כתובה היטב, למיתוס הישן שהותיר את היחסים ההומוסקסואליים מחוץ לתמונה, וחייב את שימור הדיכוטומיה שבין זכר לנקבה. התרגום המוצלח של שרון פרמינגר, רק מוסיף לקסם המיוחד של הספר.

"בת פוגשת בן", אלי סמית. הוצאת פן, ספרי חמד וידיעות ספרים, 135 עמ'

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...