>  > 

וירג'יניה לאוהבים (אבל רק הטרואים)

דנה ג. פלג מגיעה לוירג'יניה, שחוקקה חוק נגד נישואי גייז כלשהם, ונזכרת באפרטהייד, עבדות, מלחמת האזרחים, קפיטליזם וסדנאות היזע בסין

חודש אחרי אוהיו, בדרך לביקור בארץ, טסנו לוירג'יניה. פרדריקסבורג, וירג'יניה. אם בין כה וכה צריך לעצור בחוף המזרחי, חשבנו לעצמנו, אפשר באותה הזדמנות לקפוץ לאביה של מימי ואשתו, שכבר למעלה משנה לא ראו את נכדם.

אני אוהבת לבקר בוירג'יניה. אבל רק לבקר. ואם אפשר, לא להרבה זמן. זאת מדינה יפה ועתירת היסטוריה ואתרים מעניינים, אבל זאת גם המדינה הראשונה שחוקקה חוק לא רק נגד נישואים גאים, אלא גם נגד כל מסמך שמנסה להידמות לברית נישואים בין שני אנשים בני אותו המין. החוק הזה כל כך מפגר, הרשו לי להתבטא בצורה עדינה, שיש שמכנים אותו "חוק ג'ים קרו", על שם חוקי האפרטהייד שנקבעו בדרום ארצות הברית - אותו דרום שוירג'יניה שוכנת לפתחו - לאחר ביטול העבדות.

חוק שמבטל כל הסכם שהוא בין בני זוג פוגע בזכות אזרח בסיסית ביותר. רק לילדים, שהינם בחסות הוריהם או אפוטרופסיהם, אין זכות להיות צד בהסכם.

הבוגרים היחידים שלהם לא הייתה זכות כזאת היו עבדים, שנחשבו רכוש. וירג'יניה, אגב, היתה המדינה הראשונה שייבאה עבדים, אי שם בתחילת המאה ה-17, וחוקקה חוקים שביטלו את זכויות האזרח של השחורים שחיו בה.

לא מפתיע, אם כך, שבנסיעה משדה התעופה עולים בי רגשות מעורבים: מצד אחד, ההתרגשות לקראת הפגישה המחודשת עם הוריה האהובים של זוגתי ועם העיירה הקטנה והחמודה כל כך שלהם. מצד שני, החשש הזה שמכרסם בלב, התקווה שרק יעבור בשלום. אם יקרה לי, לזוגתי או, חלילה וחס, לבננו אירוע בלתי רצוי, נהיה נתונים לחסדי אחיות ורופאים. עדיף להתמקד בדרך היפה, בעצי הצפצפה שלצד הדרך, במשפחה הנפלאה שלי, ולזכור כמה בת מזל אני. רוב הזמן אני מתגוררת בקליפורניה.מלחמה כספורט לאומימלחמת האזרחים היא הספורט הלאומי של וריג'יניה. זאת כמובן הכללה, אבל נדמה לי שאם יש וירג'ינאי שלא מעורב בשחזורים כאלה ואחרים של קרבות, הוא בטח יודע משהו על איזה קרב או שניים שהתרחשו ממש ליד הבית שלו.

בביקור הקודם שלנו מיצינו את נושא מלחמת האזרחים. ביקרנו בשני בתי קברות, שני מוזיאונים, צפינו בסרט תיעודי אחד והיינו ביותר מחנות מזכרות אחת שמוכרת את דגלי הקונפדרציה. הרבה היסטוריה, מהסוג שמוטל בספק. כי, ככלות הכול, אם היו שתי מלחמות מוצדקות בהיסטוריה, הרי אלה המתקפה נגד גרמניה במלחמת העולם השנייה וכמובן, המלחמה לשחרור העבדים בארצות הברית.

חובבי מלחמת האזרחים באים תמיד מהצד הדרומי של המפה. נורא מתחשק לי לשאול אותם: הייתם באמת רוצים שהדרום ינצח? הייתם רוצים שהעבדות תימשך? לא שאני מעיזה להעלות את השאלה הזאת על דל שפתיי. כאן במיוחד, כאמור, אין לי חשק להגיע לבית חולים או למשטרה.

כל החששות והפחדים התבדו, כמובן, והביקור עבר בשלום ובכיף. בועז שיחק עם סבתא ג'ואן, שהכתירה אותו בתואר "הנכד הכי מקסים" (ויש לה כמה וכמה). הם אפו עוגיות, קישטו וצבעו אותן (בעיקר היא). יום שלם הזאטוט הסתובב כשהוא אוחז בעוגיה דמויית דלעת, וכשסוף סוף הואיל לנגוס בה - הוא החל להיראות כמו דלעת: פיו היה כתום לגמרי.יער, דשא וציפוריםלמחרת יצאה מימי לטיול עם אביה, ג'ואן יצאה לקורס קישוט עוגות ובועז ואני הלכנו ביער השכונתי. היום היה יפהפה ועלי השלכת שזהרו על העצים קראו לנו לבוא אליהם. ירדנו לבריכה טבעית קטנטונת, שלצידה מצאתי שביל שנבלע ביער. המשכנו בשביל, מקשיבים לקולות הציפורים, מתבוננים בעלי העצים ובקליפות הגזעים המתקלפות, עד שהגענו למסלול גולף:

היו שם כרי דשא ירוקים וספוגי מים, שחדרו בלי שום היסוס לנעליים שלנו. קצת מים לא ירתיעו אותנו, חשבנו בועז ואני לעצמנו, במיוחד עכשיו, כשגילינו אגם ציורי כל כך ממש במרכז המסלול.

מעלינו נשמע קול מוכר. שנינו הרמנו את הראש וראינו זוג עגורים בטיסת בוקר. כשהורדנו את הראש, נתקלנו בשלט עץ קטן, כמעט נסתר מעין, שסיפר שכאן, ממש במקום הזה, היו השוחות של גנרל לי (גנרל צבא הדרום) בשנת 1865. ממש בין העצים. ובאמת היו שם מין תעלות קטנות כאלה, שרידי השוחות, מן הסתם. "תראה, בועז", אמרתי לבני, "פעם נלחמו כאן, ועכשיו נשאר רק טבע יפה".
עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...